רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

קללת השפע

י״ז באדר ה׳תשע״ב י״ז באדר ה׳תשע״ב 11/03/2012 | מאת הרב בנימין בלך

אם אנחנו באמת העם הנבחר, מדוע הערבים קיבלו את הנפט ואנחנו נתקענו עם כל כך הרבה חול ומדבר?

יהודים נוהגים להתבדח באנחה אמיתית למחצה, שאילו היה למשה חוש התמצאות טוב יותר, הוא היה פונה ימינה במקום שמאלה, ואנחנו היינו יכולים לרשת את שדות הנפט היקרים שבמזרח התיכון. במקום זה, הוא לקח אותנו לארץ ישראל - שהטוב ביותר שאפילו אלוקים יכול לומר עליה הוא "ארץ זבת חלב ודבש".

אם אנחנו באמת עמו הנבחר של אלוקים, למה הוא העניק את משאבי הטבע היקרים ביותר לשכנינו? מדוע הערבים קיבלו את הנפט, ואנחנו נתקענו עם כל כך הרבה חול ומדבר?

התמיהה הזאת הטרידה אותי במשך שנים. אולם הודות לממצאיהם החשובים של מדענים בתחום הכלכלה והחברה, גיליתי את התשובה: זוהי השגחה אלוקית ששומרת עלינו מפני מה שמכנים "קללת משאבי הטבע".

נמצא קשר בין שפע משאבי טבע להתפתחות כלכלית עלובה

מסתבר, כפי שמוכיח כיום מחקר רציני, שמדינות עתירות משאבים, נושאות עול שבסופו של דבר חונק כל צמיחה והצלחה אמיתית לעמן. למרות שזה לא נשמע הגיוני, נמצא קשר ברור בין שפע משאבי טבע להתפתחות כלכלית עלובה, ומדינות הנפט מהוות דוגמא מצוינת לכך. משנת 1965 ועד 1998 התוצר הלאומי הגולמי לנפש במדינות אופ"ק, ירד בממוצע ב-1.3%, בעוד שביתר העולם המתפתח, עלה התל"ג לנפש ב-2.2% בממוצע.

דווקא במדינות שזכו במשאבים הרבים ביותר, שולטים עוני ורעב, ולוחמה ואלימות משתוללות. פול קולייר, פרופסור באוקספורד וכלכלן בבנק העולמי, חישב את הסבירות למלחמה אזרחית במדינות האלה. מסקנתו היא שבמדינה שלא זכתה לאוצרות טבע מיוחדים, הסיכון עומד רק על מחצית האחוז. לעומת זאת, במדינות שתלויות בעיקר במשאבים טבעיים, הסיכויים עולים ל-23%. חומרי גלם הם "גורם הסיכון המשמעותי ביותר" לקהילה, על פי קולייר – יותר מגורמים היסטוריים, אתניים או גיאוגראפיים.

טרי לין קארל, פרופסורית למדעי המדינה באוניברסיטת סטנפורד ומחברת הספר "פרדוכס השפע" (The Paradox of Plenty), ממחישה כיצד אוכלוסייתן של מדינות עניות כמו ניגריה, הופכת לעתים להיות ענייה עוד יותר אחרי שמתגלה בהן נפט, וקבוצת העילית המצומצמת מרוויחה ממנו. "במדינות עם היסטוריה של קונפליקטים", היא כותבת, "קיימות השפעות לוואי לעושר של מינראלים – יותר מלחמה, יותר שחיתות, פחות דמוקרטיה ויותר פערים."

בתקופה האחרונה דנו פרשנים שונים בהשפעותיה של "קללת השפע" התלויה בשמי העתיד של אפגניסטן. להפתעת כולם, זה עתה התגלה שמתחת לאדמת בור לכאורה, ממתינים מינראלים בשווי טריליון דולר. מה אם כן משמעות הדבר למדינה ולתושביה? מומחים רבים למדיניות המשאבים בעולם השלישי טוענים שזה מבשר כמעט בוודאות על בואו של דבר רע. כמעט ודאי שכעת יהיו לקציני צבא ולמנהיגי השבטים סיבות לפתוח במלחמות, שיימשכו שנים רבות, משום שאוצרות הניצחון כה מפתים. ארץ זבת טיטניום, אינה מועדת לשלווה.

ארץ זבת טיטניום, אינה מועדת לשלווה

מאבקים סביב עושר חדש אינם ההסבר היחיד לשאלה מדוע עודף במשאבי טבע מסתיים לעתים קרובות בקללה במקום בברכה. מדינות ששפע רב וזמין לשימוש ממתין מתחת לכפות רגליהן, אינן ששות לנצל במאת האחוזים את משאבי החוכמה של תושביהן. הכורח הוא אבי ההמצאה. תושייה, יוזמה ויצירתיות הן הדרך בה אנשים שצריכים להתמודד כדי להצליח, צומחים לגדולה.

מבחינה זאת, מדינות דומות לאנשים. ילדים שנולדים לעושר רב, ואינם צריכים אף פעם להתאמץ כדי להקיף את עצמם במותרות, פעמים רבות מוצאים את עצמם בסופו של דבר בוגרים קלי דעת וחסרי תועלת, שאינם תורמים מאומה לעולם שסובב אותם. הם חיים חיים טפיליים, וקוצרים את רווחיו של עושר שלא הם השיגו, בלי להרגיש שום צורך לשלם תמורתו מחיר אישי או לתרום לכלל בתמורה. לא מפתיע במיוחד אם כן, ששני האנשים העשירים ביותר בעולם, וורן באפט וביל גייטס, הצהירו שהם מעוניינים לתרום את רוב הונם בעודם בחיים, כדי לא להעיק על ילדיהם במה שהם מכנים "קללת השפע".

כך גם מדינות, שמתנת משאבי הטבע שלהם כל כך מרובה עד שהן לא מצפות למשהו מיוחד מתושביהן, לא מעודדות את אזרחיהן להתפתח כבני אדם יצרניים. העושר שלהן גוזר עליהן קיפאון אנושי. כסף קל יוצר אנשים עצלים. עושר בלי מאמץ הוא מתכון בטוח לשקיעתם של עם, תרבות וחברה.

תארו לעצמכם שב-1948 היינו מגיעים לארץ שמקדמת את פנינו במאגרי נפט כמו של שכנינו בערב הסעודית. כך לא היינו זוכים לראות לעולם בהתהוותה של מדינה שמובילה את העולם בתחומים כה רבים - בהישגים מדעיים, בפריצות דרך רפואיות ובפיתוחים חלוציים, שהם לא פחות מנס. בלי נפט, אנחנו מבינים שעלינו לזכות בלחמנו בזיעת אפנו – שקצת למעלה ממנו, כידוע, נמצא השכל.

חלב ודבש

במבט לאחור, נראה שהברכה הגדולה ביותר בארץ ישראל, היא העובדה שהיא לא קוללה בעודף משאבים, שיהפכו את כוח המוח ואת החוכמה למיותרים. כל מה שאלוקים בחר להעניק לנו היה חלב ודבש. לא משום שאלה הדברים הכי יקרים בעולם, אלא משום שהם המשל לברכות האמיתיות בחיים.

חלב הוא המזון הראשון שאנו יונקים מאימותינו, והוא מבטא את האהבה הגדולה ביותר שקיימת - לתת את עצמך. ומה שהפך את החלב הזה ליקר כל כך הוא העובדה שהוא מילא אז את הרצונות הבסיסיים ביותר שלנו. כתינוקות, החלב השביע את רצון כולנו. רק כשגדלנו התחלנו להתבלבל בין תאווה לצורך. אלוקים נתן לנו ארץ "זבת חלב ודבש", כדי להזכיר לנו שבאהבתו הרבה הוא דואג שלעולם לא יחסר לנו מה שחשוב באמת לרווחתנו.

ואז, אלוקים עשה שהארץ המובטחת תספק לעמו את מתנת שפע הדבש – סמל למתיקות שבשבילה שווה לחיות. ברכות חומריות לא בהכרח מביאות אושר. מיליוני דולרים לא מבטיחים באופן אוטומאטי חיים מאושרים. אולם ארץ ישראל זכתה ביכולת אלוקית לגרום ליושביה אושר.

בני אדם זקוקים לחיים עם משמעות. חיים מתוקים הם תוצאה של מימוש רוחני. לכן אלוקים מבטיח לנו שהוא יכלכל אותנו בחלב אהבתו, ויקיים אותנו במתיקות הדבש של דאגתו והתעניינותו התמידיים.

ומי לא מעדיף את אלה על פני כל הנפט שבעולם?

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן