רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

מנהיגות, אני?

כ״ו בשבט ה׳תשע״ב כ״ו בשבט ה׳תשע״ב 19/02/2012 | מאת הרב יעקב סלומון

מתחבא כשהדוור מגיע? זה לא אומר שאתה לא מנהיג!

אני לא מנהיג. נקודה.

אני נגרר... ואני עושה את זה טוב מאוד. אני שקט, לא מתבלט, ביישן ונרתע מהרפתקנות במכוון. אני מתרחק מאור הזרקורים ודוחה תשומת לב מכל סוג שהוא. אני לא אוהב מסיבות, ולא תאמינו, אבל אני אפילו לא משתתף בבחירות. בקיצור, אני מתעסק רק בעניינים שלי.

נשמע כמוכם?

טוב, אז יש לי משהו חשוב לומר לכם.

אתם ט-ו-ע-י-ם!!!

מצטער שצעקתי, אבל אני משתדל להעביר לכם את המסר.

אה, אז אולי אתם באמת שקטים, ביישנים ומאופקים. אני לא מטיל בכך ספק. אולי אתם אפילו מתחבאים כשהדוור מגיע. אבל תאמינו או לא, זה לא אומר שאתם לא מנהיגים.

אולי אתם חושבים שמנהיגות היא תכונה גנטית, ושאם לא קוראים לכם בוש או קלינטון - או להבדיל בונפרטה או יוליוס – פשוט אין לכם את מה שצריך. "אלה מנהיגים מלידה", אתם אומרים, ואפילו די צודקים – כפי הנראה הם באמת כאלה, במידה מסוימת. אבל זה לא אומר שמנהיגים מוכתרים רק מרחם.

מנהיגים מגיעים בכל מיני צורות, מידות ואריזות

מנהיגים מגיעים בכל מיני צורות, מידות ואריזות. נציג את זה ככה, אם אתה מורה (ומי לא?) אתה מנהיג. אם אתה בוס או אחראי, או אפילו ממונה על תהליך כלשהו בעבודה, אתה מנהיג. אם אתה הורה, אתה מנהיג. אם יש לך חברים שמעריכים אותך, אתה מנהיג. אם יש לך אחים, אתה מנהיג. והרשימה באמת אינסופית.

בכל זאת נראה שאנחנו נרתעים, כמעט מסתייגים אפילו, מלחשוב על עצמנו בתור מנהיגים. ראשית, ההנהגה נתפסת בעינינו פעמים רבות כקשורה לכריזמה. חבל מאוד. עם צורת המחשבה הזאת אנחנו פוסלים באופן אוטומטי את רובם המכריע של בני האדם, משום שכמה מאיתנו כריזמטיים באמת?

ואז נכנס גם גורם הפחד. פחד הוא כפי הנראה חרב הפיפיות החדה ביותר בעולם. מצד אחד, אין גורם מניע חזק יותר לאדם מאשר הפחד. תשאלו את האם העדינה שמתבוננת בחרדה בבנה הלכוד מתחת למכונית. גם לאחר מעשה היא לא מסוגלת להסביר איך היא בעצם הרימה את המכונית וחילצה את אוצרה, והיא גם לא מסוגלת לעשות זאת שוב, אפילו אם יבקשו ממנה. התשובה? פחד.

אולם הפחד פועל באותה עוצמה גם לכיוון ההפוך - אין דבר שמסוגל לכווץ ו"לשתק" אנשים כמו הפחד. רק תשאלו את האיילה הקרובה שמסוגלת לרוץ כמו פרארי כשחייה תלויים בכך. אבל פעמים רבות יותר היא קופאת על עומדה ב-11 בלילה, על הכביש, כשפנסיו של ג'יפ מתקרב מאירים עליה. כן, פחד. ואותו עיקרון נכון גם ביחס לבני אדם.

עובדה שאנחנו מפחדים מלהיות מנהיגים. אנחנו רואים בזה עול שאנחנו יכולים להסתדר מצוין בלעדיו. אנחנו מדמיינים את עצמנו קורסים מהאחריות העצומה שכרוכה בכך.

  • "איך אני אמור להנהיג אחרים, כשאני בקושי מצליח לנהל את החיים שלי?"

  • "אני אתגלה כחסר יכולת, כישרון ואכפתיות".

  • "להחליט החלטות? קשה לי להחליט באיזה נעלים ללכת לעבודה!"

  • הלחץ יהיה בלתי נסבל."

  • "אני אכשל".

והפחד מסתחרר כשאנחנו מדמיינים את עצמנו ישובים על הכיסא הבוער, בודדים בפסגה, ומשווים את עצמנו למנהיגים עולמיים ומנכ"לים של חברות ענק, כאילו שכל המנהיגים עשירים, מפורסמים או רבי עוצמה.

התכונה היחידה שמנהיג טוב חייב באמת היא חמלה

ובכן, החדשות הטובות הן שאנחנו לא צריכים להיות משה רבנו או אסתר המלכה כדי להתאים לתפקיד. אנחנו יכולים פשוט להיות... ובכן... אנחנו. כן, עם כל חוסר הביטחון, החסרונות, הדאגות והאישיות השגרתית, אנחנו עדיין מתאימים.

התכונה היחידה שמנהיג טוב חייב באמת היא חמלה. קשה מאוד להשפיע על בני אדם בלי לחוש מידה מסוימת של דאגה לזולת. אני מאמין שזה המאפיין החיוני היחיד שבאמת משותף לכל המנהיגים (שימו לב בבקשה, שאני לא כולל את כל ההיטלרים והסטאלינים והחומיינים בעולם, ש"מיומנויות ההנהגה" שלהם תועלו אך ורק לשלטון מדכא ועריץ).

כל המנהיגים האמיתיים בהיסטוריה חשו שאיפה עזה לשפר את חיי הזולת: בעולם, בקהילה או באופן אישי. ורצון זה היה ביטוי לתחושת החמלה שהדהדה בתוכם, לא משנה לאן הובילו אותם נסיבות החיים או עד כמה פרועות היו הסערות שהם יצרו.

יוסף הצדיק גילם בצורה הטובה ביותר את התופעה הזאת. אחרי שאחיו מכרו אותו לעבדות, הוא מצא את עצמו כלוא במצרים, בודד וחסר כל. אבל כפי שהנרטיב מתפתח בצורה כל כך נפלאה, האירועים שמובילים לשחרורו הסופי מהכלא ולהשגת עמדה ואיחוד עם משפחתו, מתחילים בצעד ראשון של רחמים מרגשים.

יוסף נמצא בבית האסורים מזה 9 שנים. אין ספק שלא ניתן לשער את מידת הייאוש וקבלת הדין שצומחים בתנאים בלתי נסבלים שכאלה. אך למרות זאת, יוסף פוגש שניים מחבריו לכלא ושואל אותם שאלה מוזרה:

"מדוע פניכם רעים היום?" (בראשית מ, ז).

מה הוא מצפה לראות בפניהם, זוהר? מי שואל אסירים למה מצב הרוח שלהם גרוע? רק מישהו בעל רחמנות בלתי רגילה. והגמול שבא בעקבות זאת הוא קידום מדהים למעמד מנהיגות שאין כמותו.

אף מנהיג לא מחליט להיות מנהיג. אנשים פשוט מחליטים להנהיג את חייהם, ולבטא את עצמם בצורה הטובה ביותר. וכשהם מבטאים אכפתיות וערכים, הם הופכים למנהיגים.

לא, זה לא פשוט כמו שאני מתאר את זה. חמלה היא חיונית, אבל צריכים גם רצון. והוא בד"כ מגיע רק אחרי שטועמים בפועל את החיוניות שמביאה המנהיגות.

מאפייניה העיקריים של המנהיגות סוכמו בצורה מצוינת על ידי ווארן בניס, מומחה בינלאומי בהתפתחות ארגונית, אשר חיבר 27 ספרים בנושא מנהיגות. בניס מונה 12 הבדלים בין מנהלים למנהיגים:

  • מנהלים מתמידים, מנהיגים משנים.

  • מנהלים שואלים איך ומתי, מנהיגים שואלים מה ולמה.

  • מנהלים מתמקדים במערכת, מנהיגים מתמקדים בבני האדם.

  • מנהלים עושים דברים נכון, מנהיגים עושים את הדבר הנכון.

  • מנהלים משמרים, מנהיגים מפתחים.

  • מנהלים נשענים על שליטה, מנהיגים משדרים אמון.

  • למנהלים יש פרספקטיבה קצרת טווח, למנהיגים פרספקטיבה ארוכת טווח.

  • מנהלים מקבלים את הסטאטוס קוו, מנהיגים קוראים תיגר על הסטאטוס קוו.

  • מנהלים מביטים בשורה התחתונה, מנהיגים מביטים באופק.

  • מנהלים מחקים, מנהיגים מחדשים.

  • מנהלים צועדים בעקבות החייל הטוב הקלאסי, מנהיגים הם מי שהם.

  • מנהלים מעתיקים, מנהיגים מגלים מקוריות.

זכרו, אתם לא צריכים להיות יהושע, המלך דוד או בכלל להצטיין במיוחד במשהו.

פשוט היו אתם עצמכם וחושו חמלה.

זה קורה בכל יום.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן