לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מדוע ויתרתי על הטלוויזיה

מדוע ויתרתי על הטלוויזיה

כשהבנתי שלא תיתכן תוכנית ריאליטי טובה יותר משלי עצמי, ויתרתי על הטלוויזיה.

מאת

"איפה השלט?" שאלתי את בעלי. היה זה מוצאי שבת, הבית סוף כל סוף נקי והילדים ישנים בשלווה. לא היה דבר שרציתי יותר מלשקוע לתוך הספה ולהסתכל כיצד חבורת זרים מבלה את חייה המופלאים על מסך הטלוויזיה שלי.

הייתה רק בעיה אחת. אין לנו טלוויזיה.

כשבעלי ואני התחתנו, החלטנו להותיר מאחור את הטלוויזיה. בזבזנו יותר מדי שעות מחיינו בחוסר מחשבה מִדעת, והגיע זמן להפסיק את ההפסדים שלנו. רצינו לבנות בית מלא בערכים, בלי שזרועה הארוכה של הטלוויזיה תדחוף את אצבעותיה הדביקות להשקפת העולם שלנו.

בהתחלה היא לא חסרה לי. לבעלי ולי היה את כל הזמן שהיינו צריכים כדי לפלס את דרכנו בנפתולי נישואינו הטריים, ואחר כך יכולנו להתמקד בהנאה המופלאה של ההורות. אבל המשפחה גדלה, התפקידים התרבו והתשישות מצאה את מקומה – הייתי זקוקה לבריחה.

"מה קרה לכתיבה שלך?" שאל אותי בעלי.

"למה אתה מתכוון?"

"פעם, כשרק הכרנו, סיפרת לי שאת אוהבת לכתוב. לא ראיתי אותך מחזיקה מאז עט."

אה, כן, לכתוב. זאת הייתה הבריחה שלי בשנות בית הספר היסודי, לפני שהתיכון וכל המוסכמות שלו נכנסו לתוכי. לפני האוניברסיטה וכל הלחצים הלימודיים שלה. לפני שניסיתי לשלב את סיום לימודי התואר עם תינוקות משלי. אבל בשבילי כתיבה הייתה גם אהבה קבועה, שלא היו לי די זמן או אמביציה לטפח אותה.

אבל החלטנו לוותר על הטלוויזיה. אז מכיוון שלא היה לי משהו אחר לעשות, כתבתי, ואז קראתי, ואז כתבתי עוד קצת, ובסופה של שרשרת ארוכה של כתיבה וקריאה במוצ"שים, אני מופתעת לגלות את עצמי: סופרת עם מספר ספרים שילדים ומבוגרים אוהבים, בונה קריירה שמאפשרת לי לעבוד בבית ויחד עם זה לשלב את האחריות הכלכלית.

אני מממשת חלום ילדות, דבר שלא היה קורה אלמלא החלטנו להשאיר את המסך מחוץ לביתנו

אני מממשת חלום ילדות, חלום שאת חוט העפיפון שלו שחררתי לפני זמן רב. ואני יודעת, בלי כל ספק, שזה לא היה קורה אלמלא החלטתנו להשאיר את המסך מחוץ לביתנו.

המסע המקצועי שלי הוא רק חישור אחד בגלגל הכסף של חיינו שבוהק בקרני השמש, במקום בזוהרו של מסך הטלוויזיה, שמערכות היחסים בחיי הרוויחו המון מהיעדרו.

כשאין לך טלוויזיה, אתה לא יכול להטביע מחלוקת עם בן הזוג בתוכנית טלוויזיה טובה.

כשאין לך טלוויזיה, הילדים לא יכולים לפרוש למנוחה במאורה אפלה, ולהשתיק אותך בכל פעם שאת עוברת בחדר עם סל של כביסה, כדי שהם לא יפסידו אף מילה.

כשאין לך טלוויזיה, הדמויות היחידות שחיות בתוך הבית הן אתה והמשפחה שלך. מתחים צריכים ליישב במקום לכסות, הבעיות של הילדים שלך, הן הדברים היחידים שנועצים בך מבט - כך שחייבים לטפל בהן, ובני המשפחה מסתובבים סביב ההורים שמחליפים את הטלוויזיה כמרכז הבית.

ובל נשכח כמובן את אותו שריד מופלא שנקרא דמיון, שלילדים שלי יש את החופש לטפח. מכיוון שהמדיה לא שולטת בשום דבר שהילדים שלי חושבים או עושים, כיסא יכול להיות באמת סוס וחתיכת חבל - לאסו. ענף עץ מהשדה יכול להיות שרביט, לפיד, מקל סבא או כידון.

לפעמים אני עדיין תוהה ביני לבין עצמי אם אנחנו לא מפסידים יותר מדי. אני גדלתי על תוכניות תמימות כמו רחוב סומסום, ואיזה נזק היה בהן? לפעמים אנשים זקוקים להסחת דעת. אחרי הכל, לא כל הילדים שלי הם קוראים נלהבים...

לא מזמן עקבתי כיצד ילדיי מאזנים את עצמם על מחבת שמישהו השליך לרחוב, כששוליה מתנודדים מצד לצד. היה קצת קריר בחוץ, אבל כולנו היינו חייבים יציאה, האוויר הצונן הרגיע את כל האנרגיה שלא הצליחה להשתחרר בתוך הבית.

"משעמם לי", אמרה בתי בת השבע.

"אני יודעת, מותק", אמרתי. היה קר מדי בשביל לרכב על אופניים, והיינו צריכים לחזור הביתה בקרוב. אולי כל היציאה הזאת הייתה סתם שיגעון.

ואז הבת שלי הבחינה בחברה מבית הספר, ילדה מיוחדת בכיסא גלגלים, ששולבה בבית הספר הרגיל בו למדה בתי.

"אהה, אני יודעת!" היא אמרה. "אני אשחק עם רחל".

"מחבואים!" קרא הבן שלי. הבת שלי לקחה את כיסא הגלגלים של רחל ורצה לחפש מחבוא, בעוד שבני מכסה את עיניו באצבעותיו וסופר.

1-2-3-4-5-6-7...

השמש החלה שוקעת בשמיים סגולים, ושמעתי את ילדיי מצחקקים ואת רחל מצווחת בהנאה.

ובאותו רגע ידעתי שלא תיתכן תוכנית ריאליטי טובה יותר משלי.

29/1/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) אהובה, 16/2/2012 10:56

הלוואי ונצליח ליישם

לנו אין אמנם טלוויזיה אבל יש מחשב...

(4) מורה, 15/2/2012 23:02

צפיה בטלוויזה=נזק לימודי לילדים

מ'נקודת מבטי על ילדים אני רואה כי ככל שילדים צופים יותר..... כך יש להם פחות יכולת להתרכז מאחר והם רגילים לתזוזות כל הזמן......... הרבה מבעיות הקשב והריכוז יש להם "תמיכה" חזקה ביותר כגורם סביבתי (וגם אם הנטיה מולדת / גנטית צפיה בטולוויזיה רק מגבירה בעיה זו)

(3) יעל, 15/2/2012 07:24

מתוק!

גם אנחנו זרקנו את הטלויזיה מהבית לפני כעשר שנים ומאז - בספרייה - לא עומדים בקצב הספרים שלנו [פעמיים בשבוע]. אני שמחה שאנחנו לא חשופים לכל תכניות הריאליטי המנוונות. אבל עכשיו נכנס לנו אורח בדלת האחורית שגם תופס את רוב זמננו: המחשב. אבל שם לפחות יש לנו בקרה - מה חוסמים ומה מרשים.

(2) אורית, 13/2/2012 15:56

כמה נכון..

ובל נשכח איזה בולען זמן נורא היא הטלויזיה..

(1) אורנה סיון, 12/2/2012 17:06

כשאין שביל בריחה

נפלא פשוט נפלא. גם אני , אגב , ויתרתי על טלוויזיה בשנה האחרונה והיא ממש לא חסרה ל בדרך נפלאה את מתארת את כל מגרעות הטלוויזיה . ולא שוכחת את ה" יתרון הגדול " שלה - הסחת דעת - בריחה . אך בעצם ממי אנחנו בורחים אם לא מהתתבוננות פנימה אל עצמנו ושם באמת הכי מרתק

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub