אבא היקר,
יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לומר לך, לברך אותך ולספר עליך לכבוד יום הולדתך ה-81, ואני לא כל כך יודעת היכן להתחיל...
אולי אתחיל ואספר על הצניעות שלך, אבא, שגרמה לך כמעט ולא לשתף אחרים באותם מעשי חסד קטנים שעשית לאנשים סביבך. מעולם לא התהללת או התהדרת בכל האיכויות הנדירות שניחנת בהן, ואם יש תכונה אחת שלך שאני מבקשת לעצמי, זו הצניעות שלך.
או שאולי אתחיל ואספר על סיפורי הנדיבות שלך. מעולם לא ראיתי אדם נדיב כמוך – את המעט שהיה לך חלקת ללא היסוס עם כל מי שהיה צריך, גם אם לא הכרת אותו קודם, וגם אם נדיבותך נתפסה כמובנת מאליה או אפילו כסוג של חולשה.
או שמא ליבך הענק והשופע כל טוב – עליו ראוי להתחיל ולספר. כל אדם שראית ברחוב בירכת לשלום וכמעט נפלת על צווארו כאילו היה צעיר בניך.
או שאולי אתחיל בתיאור היכולת הנדירה שלך לראות את האמת שמתחבאת מאחורי המסכות. לעיתים קרובות מדי ראית את השקר והרוע הנפוצים במחוזותינו, ואלה הכאיבו לך והותירו אותך אילם כנגדם. אתה ראית יותר מכולנו את העמדת הפנים של חלק מהאנשים שפגשת בביקוריך היומיומיים בבית הכנסת. ראית את המונופול שהם ניכסו לעצמם על הדרך היחידה מבחינתם לבקש את קירבתו של הבורא, כאשר אתה ידעת יותר מכל שהוא מחפש את הנשמה של האדם, את נדיבותו, את טוב הלב שבו ואת האכפתיות שלו לכל ברואיו. ידעת בתוכך שהעובדה שאינך יודע קרוא וכתוב אינה מרחיקה אותך ממנו ואולי אפילו להיפך, היא זו שמקרבת אותך אליו מהמקום הכי טהור ואותנטי של עבודת השם האמיתית, שבאה לידי ביטוי במעשי טוּב צנועים ולא בנפנוף בקבלות התרומה עתירות האפסים, שאחדים מאותם אנשים נפנפו בהתנשאותם לנגד עינך.
כל אלה – הנדיבות, הצניעות, האותנטיות וטוב-הלב מאפיינים אותך יותר מכל, ולרשימה הזאת אפשר להוסיף גם עדינות ומופנמות. אבא היקר, אתה אדם שקט ועדין. כל כך שקט ועדין שכמעט ולא הרגשתי אותך כילדה. כל מה שעשית מאז שאני זוכרת אותך זה לעבוד. עבדת בשתיים ולעיתים בשלוש עבודות ביום על מנת לפרנס את המשפחה הגדולה, בה הקפת את עצמך. נתת לאימא לנהל את משק הבית ואתה יצאת לעשות כל מה שאפשר על מנת להביא בכבוד כסף הביתה. קמת בכל יום לפנות בוקר כדי לפנות זבל, אחר-כך ניקית גינות, מכרת חפצי מתכת שונים שמצאת בשיטוטיך ברחוב או בזמן איסוף הזבל, ובערב הלכת לשמור. מעולם לא שמעתי אותך מתלונן על העבודה הקשה ומעולם לא הרשת לעצמך לקחת יום חופש. כל ימי חייך היו רצופים בשגרת עבודה קשה ושחורה. שנים הסתובבתי בתחושה שגדלתי בלי אבא, מפני שאבא לא היה שם בשבילי. היום אני יודעת שבעוד שהיית עסוק בהישרדות יומיומית, הנחלת לי את הערכים החשובים ביותר, כמו התמדה נחישות ובעיקר עבודה מתוך מסירות מלאה למשפחה. כיום אני יודעת, שערכים אלה חשובים לפחות כמו חיבוק חם ואבהי בבוקרו של יום לפני ביה"ס.
אתה יודע אבא, התביישתי בעובדה שאתה פועל זבל, ומגיעה לך התנצלות ממני
אתה יודע אבא, מגיעה לך התנצלות ממני. אתה בוודאי יודע את זה מבלי שאף פעם דיברנו על כך. אתה יודע שהתביישתי בעובדה שאבא שלי פועל זבל. תמיד אמרתי שאבא שלי עובד בעירייה. אם הרחקתי לכת, הייתי אומרת שאתה עובד במחלקת התברואה. פעם אפילו טיילתי עם בנות מהכיתה ולקח זמן מה עד ששמתי לב שהאדם שניקה את הגינה לידה עברנו היית אתה. התעלמתי והמשכתי ללכת כאילו ראיתי אדם זר. הלב שלי פעם בפראות, אבל לא אמרתי מילה לחברותיי. התביישתי. מעולם לא הרגשתי חלק מהן, בשל הבושה שגם אתה וגם אימא עבדתם בניקיון על מנת להביא אוכל הביתה. התביישתי בכך שהיינו עניים, כשלא הבנתי בתמימותי שהעוני היחיד שהיה מנת חלקנו היה החסך הכספי, מפני שהעשרתם את ביתנו בעושר הרוח, בנדיבות ובכבוד העצמי שמעולם לא הציבכם כדורשי נדבה גם בשעות הקשות ביותר.
כשקצת גדלתי ואתה התבגרת והפכת לנכה ומוגבל בצעדיך, בשל אירוע מוחי שפקד אותך מספר פעמים ברצף, התחלתי קצת יותר להתקרב אליך. הייתי לוקחת אותך מדי כמה שבועות לטייל בים. היה לנו מסלול קבוע שבו הייתי עוצרת סמוך לשער, מורידה אותך ומתרחקת על מנת למצוא חנייה. עד שהייתי חוזרת הייתי רואה אותך כבר במחצית הדרך (שהייתה קצרה עבורי אבל נראתה כמו נצח עבורך). דידית עם מקל ההליכה שלך לעבר הים, ועם הרבה סבלנות בסופו של דבר היינו יורדים לחוף. היית טובל קצת במים, מתלבש ואז היינו עולים לאכול משהו במסעדה למעלה. הייתה לנו הזמנה קבועה. סלט טונה עם לחם ומיץ תפוזים. האמת, זה היה כיף. כמעט שנה התמדנו בבילוי המשותף הזה שהותיר לי הרבה זיכרונות יפים ממך. בדרך היית מספר לי על ילדותך ועל אירועים משמעותיים שקרו לך.
לא אשכח את הסיפור שסיפרת לי על כך שאדם נפטר בעודך נער צעיר בארץ מוצאך ולא נמצא אף אחד מחברה קדישא שיטפל בו. אביך נידב אותך. סיפרת לי שזו הייתה מלאכה לא קלה לנער להעביר את המת את תהליכי הניקוי והטהרה, אבל שעשית זאת בשמחה כי ידעת שזו מצווה גדולה, ושמאז הצטרפת לעיתים לחברה קדישא לסייע להם בהתנדבות. פעם סייעת להביא לקבורה אישה, וכשבעלה ביקש לשלם לך סכום כסף שהיה מספיק לאימא לקניות השבת, סירבת בתוקף, על אף שלא היה גרוש בכיסך, ואמרת שזו מצווה ושלא משלמים על מצווה. כמה הייתי גאה בך כששמעתי את הסיפור הזה.
מאז האירוע המוחי הראשון היו עוד כמה. כל אחד מהם גרם לנסיגה ביכולות התפקוד שלך, אבל אתה לא ויתרת. בנחישות דידית, בחוסר יציבותך המאיימת ליפול, את גרם המדרגות שלפני המועדונית בה אהבת לבלות, ואת דרכך לתפילה היומית בבית הכנסת. ה"בילוי" הזה היה כרוך בעלייה וירידה מהקומה השנייה (על עמודים) פעמיים ביום, ובהשקעת מאמצים פיזיים עילאיים, אבל אתה לא ויתרת. לקח לך זמן ארוך להחזיר את נשימתך אחרי העלייה והירידה לבית הכנסת, רגליך רעדו מרוב מאמץ ופניך האדימו כסלק, אבל אתה לא ויתרת.
האירוע המוחי האחרון והכואב מכולם היה לפני שנה וחצי. הוא פגע כליל ביכולת הדיבור שלך וריתק אותך לכיסא באופן מלא ללא-שליטה בכל הנעשה איתך. זה היה האירוע הכואב מכולם כי ראינו איך אתה דועך לנגד עינינו ואנחנו לא ויתרנו עליך. לא ויתרנו כי ראינו שאתה לא מוותר. שאתה נלחם.
נלחמנו עליך כמו על נער שעבר תאונת דרכים
לא אשכח את התמונה שלך בבית לווינשטיין, שעון על מתקן שנועד להוליך אותך ובחירוק שיניים עילאי עושה מספר פסיעות קטן על רגליך, שכרעי תרנגולת נראו יציבות מהן. הבנו שאתה נלחם, ואנחנו בתמורה נלחמנו עליך כמו על נער שעבר תאונת דרכים. לקחנו אותך לפיזיותרפיה והיינו לידך כל יום – כל היום, על מנת לטעת בך את האמונה שאפשר לצאת מזה. גם כשיצאת אחרי מספר חודשים מבית לווינשטיין ועברת למוסד שיקומי אחר לא עזבנו אותך.
כשאני מנתחת את השנה האחרונה שלך אני מבינה שהיא קירבה בינינו כפי שכל 40 וכמה השנים האחרונות לא קירבו. דווקא כשהפכת לנכה חסר-ישע, ונדרשת לטיפול פיזי מלא בכל צרכיך, דווקא אז גיליתי אותך. הייתה לי הזכות לסעוד אותך. לטפל, לקלח, להחליף ולהחזיק את ידך בזמן שהחדירו את האינפוזיה או הזונדה משל היית תינוק. לא הרשתי לאף אחות להתקרב אליך ולטפל בך, לפני שאחד מאיתנו עמד לידך ווידא שאתה מקבל את הטיפול הטוב ביותר. ופתאום, דווקא אז הרגשתי במלוא העוצמה את האהבה שלי אליך. לא הפסקתי לומר לך כמה אני אוהבת אותך כשבאתי, כשנמצאתי ולפני שהלכתי, בידיעה שיכול להיות שזו הפעם האחרונה שאנחנו מתראים, וכך זה נמשך מספר חודשים. ליטפתי אותך כל יום, מרחתי קרם על רגליך, גילחתי אותך סידרתי את שיערותיך והתאהבתי בך מחדש.
תודה לך אבא שאפשרת לי את הזכות להתקרב אליך בצורה כל כך קרובה. תודה לך על שלקחת על עצמך את הסבל העצום והבלתי אפשרי שחווית בשנה האחרונה על מנת לאפשר לי לחוות את האהבה הגדולה שלי אליך. תודה לך שאפשרת לי להתחבר לחסד ולחמלה שהורשת לי ושהיו חבויים בתוכי, מבלי שידעתי על תיבת האוצרות הגלומה במטען הד.נ.א. שלי.
ציינו את יום הולדתך השבוע, חצי שנה אחרי שנפטרת. כמו צדיק נפטרת ביום שמחת תורה ושלחת לי מסר. זה לא רק יום פטירתך, היה זה גם יום הולדתי. בדיוק 44 שנים קודם אני נולדתי, והבחירה למות דווקא ביום זה הייתה בעיניי סוג של תודה.
לעולם יתערבבו השמחה והעצב בימים השמחים של פורים ושמחת תורה ויזכירו לי (כאילו שצריך להזכיר...) את האיש הערכי והמדהים הזה שמחצית ממנו זורמת בעורקיי וטבועה בתוכי.
תודה אבא על הכול. אני אוהבת אותך ומבטיחה ללכת בדרכך.
ליזה
(76) שירי, 10/12/2020 06:38
מדהימה
כתבת יפה ותיארת תמונת חיים שלמים ששחפו בקריאה. תהיי גאה בכל.
(75) שמעון שiשני, 29/10/2019 15:41
חוזר לילדותי
הכתבה שלך החזירה אותי לימי ילדותי בשכונת הבוכרים בשנות הארבעים, החזרת אותי לילדות כילד במשפחה מבורכת בילדים,כאשר לאבא לא הייתה עבודה מסודרת.האמא היתה עובדת במשקי בית בכדי להשלים הכנסה נוספת, וברוך השם הצליחו לגדל משפחה מבורכת,הבנות למדו והגיעו לעבוד בהוראה,
(74) אנונימי, 26/10/2019 16:03
תודה
מרגש מאוד! תודה רבה❤️
(73) איתמר, 2/10/2019 19:30
מכתב לאבא שלי?
אבא כלכך הרבה מחשבות ישלי עליך לא יודע מאיפה להתחיל אבל את המידות ואת מסירות נפש שנתת לנו כמעט 5 חודש אתה לא איתנו ואני מחבק חזק את הכרית לא יודע מה לעשות עם עצמי קשה עם המציאות שאני חי בה אמא ואני וכולם לא יודעים מה יקרה בהמשך מאז שהלכת ניהיה חושך מפחדים מהכל אתה היית הכי חזק לא רק בבית לכל מקום שהיית הולך היו מפחדים ממך היית מקפיד על הכל על צניעות ועל הכל אבא אני מודה בכך שציערתי אותך ועשית לך הרבה דברים שקרעו את ליבך ובזה הרגע אני מתנצל ומבקש סליחה מהלב תיראה אותי אני שבור אני חלש אני בלי כוחות כל שניה אני נשבר ויורד למטה אני רוצה להציץ בפניכם משהו קטן חשוב שתדעו ישלכם הורים תעריכו ותגידו תודה לאל. אמא אחת שסבלה אותכם 9 חודש בבטנה אחת שמבינה אותכם יותר מכל אחד אחת שתיהיה לצידכם כל שניה בחיים היא דואגת ותמיד תדאג תעריכו אתם קיבלתם מתנה אני עכשיו איבדתי את אבא שלי אני מצטער על הרגע הזה שלא הערכתי ממש אני חושב על הרבה דברים אבל זה מאוחר הזמן עכשיו הוא שלכם ישלכם הורים תעריכו
(72) פרל, 13/8/2019 12:34
מכתב לאבא מאת ליזה בוארון
מכתב נפלא, מרגש עד דמעות! אני מניחה שגם את כשרון הכתיבה לקחת ממנו, רק שלא נתנה לו מעולם ההזדמנות ללמוד לכתוב. אבל את האפשרות הזו הוא כן העניק לילדיו. תודה על השיתוף.
(71) תמר, 9/4/2015 10:41
מיכתב מרגש עד דמעות
המיכתב על אבא !!!נורא ריגש אותי הדמעות זולגות מעיניי כל הכבוד על המילים היושר , הכנות והצניעות מעריכה זאת מקרב לב.
(70) לירן, 20/4/2014 20:20
מרגש עד דמעות, אתם תיפגשו בגן עדן
(69) אנונימי, 28/7/2012 20:06
ילדה נדירה
אוהבת אותך המון את בת נדירה ! אין ספק , שהוא יודע וחש את אהבתך הרבה אליו , ברגעיו האחרונים. מירה דעואל
(68) רונן, 31/10/2011 07:52
ריגוש ענק
ואוו מעורבב עם דמעות הצלחת לרגש אותי ולחדור לעמקי נשמתי פירקת אותי לרסיסים עם התוכן הרגש והסיפור על אבא כל כך מיוחד יהיי זכרו ברוך ושנשמתו תהיה צרורה בגן עדן אמן
(67) פנינה, 8/7/2011 14:26
ליזה
ממש מרגש. יהי זכרו ברוך.
(66) מיכל גזית, 12/6/2011 17:15
ליזה זה כל כך מרגש
כתבת כל כך מרגש, כל כך מהלב, ונכנסת ישר ללב עם המילים האלה. אין לי ספק שאבא שלך קורא את המילים מאיפה שהוא נמצא, וכל כך גאה בבת המוכשרת והמדהימה שלו. תודה יקירה מיכל גזית
(65) שרה, 12/6/2011 15:19
איש נפלא
אבא צדיק,שומר מצוות ועוזר לזולת.יהיה זכרו ברוך.
(64) אתי כהן,ר., 8/6/2011 15:36
מרגש,
קראתי והתרגשתי, יפה כתבת לזכר אביך, יפה מאוד,
(63) מירי, 7/6/2011 05:13
מקסים,ונוגע.
אני מקווה שהילדים שלי יום אחד גם יזכרו אותי בכל כך הרבה אהבה והערכה,כי כל מה שאני עושה,זה קודם כל בשבילם. תודה שחלקת את זה איתנו.
(62) יהודית, 6/6/2011 10:06
מרגש
לא הפסקתי לבכות... שמחה שגילית אותו בעת הזו וכל הכבוד לך על כיבוד אב שכזה. ואל תחמירי עם עצמך כ"כ, כילדים המציאות נראית לנו כ"כ חד משמעית ובמקרה הזה- קשה / מכעיסה. אני מזדהה איתך מהמקום של אב שכמעט לא היה והכעס עוד קיים- אם כי רחוק יותר...
(61) 0fra kfiri, 4/6/2011 12:14
את לא לבד
הי,זה היה מכתב מרגש ביותר ,אשרייך שהיה לך אבא שכזה!גם לי היה אבא נהדר,שעבד קשה לפרנסה ,אומנם ללא חיבור למסורת,היה חדור מוטיבציה להצליח בעסקים,אך אף הוא היגיע מגלות בבל,מוכשר ומלומד.אולם אז בשנות ה 50 היתה אוירה של עליה ,של אנשים "מחוסרי תרבות"ונכור מצד ילידי הארץ,אני זוכרת את סיפורי ההתנשאות ,ויחסי גומלין בינם לבין עצמם .כל זאת היווה פצע בנפשו של אבי,אני לא ידעתי כי לא רציתי לשמוע וראיתי אותו ככשלון אישיותי שלא צלח בהיתמזגות החברתית והמיקצועית שלו. ופה אני חשה הזדהות עימך,אף אני התבישתי לומר במה אבי עוסק,לא אמרתי את האמת אלא רק על יד האמת .היו לי תמיד סיפורי כסוי שמכבדים את הורי ולא מבישים אותם.כיום אני מאוד מעריכה ומוקירה אותם על מה שהם .אינני מתביישת בהם, אני מעריצה ומכבדת ללא גבול,כן אני מתביישת בעצמי על היתנהלותי דאז 2:ביום פטירתה של אימי ,זה היה תאריך העברי של יום הולדתי,וכיום אני חושבת שלא זה היה במקרה,כי מאוד עזרתי לה בעבודות הבית הייתי שותפה מלאה בעבודות נקיון של בתי ספר שבהם היא הועסקה .עשיתי זאת ברצף של שנים בהצנעה ובסוד,כדי שחברי לא ידעו זאת ,עבדתי מהר ויעיל כדי להספיק לחזור הביתה כדי לפגוש את החברים אח"הצ ואיש לא יודע מה עשיתי קודם לכן בשעה שהם נחו את הצהריים בביתם.גם לימדתי כחונכת תלמידים מתקשים ,ואת שכרי על כך נתתי לאימי.ואת יודעת שאני חשה גאווה גדולה וזכות ענקית שכך חייתי,ורק בזכות זו אמי מלמעלה מברכת אותי וים מותה שחופף את יום הולדתי,זאת התודה הגדולה שלה. אסכם ואומר שחשתי היזדהות,אמפתיה ,וצורך לומר לך תודה על מכתבך שריגש אותי מאוד ,הערכתי לך רבה.מחבקת ואומרת כל הכבוד!עופרה .
(60) שרה, 2/6/2011 15:19
כמוינ כמוך
כאביך כן אבי, גם לאבי היו מספר אירועים מוחיים והוא נפטר לאחר אירוע מוחי קריטי ביום שישי בשעה 12:30 ונקבר בערב שמחת תורה שחל באותה שנה ביום א'. מתבך הזכיר לי את צדיקותו של אבי, את צניעותו ואת הקירבה והצער שליוו אותי כל אותה תקופה וגם לאחר מכן. אני מודה לך ששיקפת נאמנה גם את רגשותי והבעת חמלה כל כך רבה לאביך (אבי), תבורכי.
(59) מנחם, 2/6/2011 09:21
ריגשת אותי עד מאוד
למזלך שזכית "לתקן" ולמצות את קשר האהבה עם אביך ובכך כנראה גם לסייע לו להשלים את יעודו בעולם הזה- ללמד על נתינה ואהבת הזולת ולזכותך במצוות כיבוד הורים. ישר כח
(58) אביבה רט, 2/6/2011 04:20
מכתב לאבא
מכתב מדהים.הזדהתי עימך באהבה ובטיפול המסור.עברתי אותם חוויות עם אמא שלי שלקתה באלצהיימר והיתה לי הזכות הגדולה לסעוד ולטפל בה עד יומה האחרון ולשחרר את נשמת.אביבה.
(57) מירה, 1/6/2011 19:27
חזקי ואמצי - ליזה
מרגש עד דמעות ומעורר געגועים לדמות אבהית דומה שהייתה לי !!! - הקניית ערך למושג עבודה נתינה אין סופית - וכבוד לאדם באשר הוא אדם זכית באבא מדהים .. וחבל שדברים טובים נגמרים !! - חזקי ואמצי
(56) אבי, 1/6/2011 18:29
כל הכבוד לך
מרגש עד דמעות , יקירתי יש לך כושר ביטוי מעולה , כל הכבוד לך שבסוף ימיו האחרונים חיזקת את הקשר והספקת להכיר אותו מקרוב . מי ייתן שיתגשמו כל משאלות לבך . אביך היה איש גדול ואני בטוח שאת תלכי בדרכי אביך
(55) חנה, 31/5/2011 20:33
וואו כל כך יפה!
את נשמעת מקסימה ומרגשת,יש לך יכולת כתיבה אדירה תנצלי את זה ! אני בטוחה שאביו היה גאה בך וגאה בך כשהוא רואה את המסירות נפש שעשית למענו אשרייך ואשריי חלקך ושיהיה לך שפע ברכה והצלחה ולא תדעי עוד צער לעולם ה' אוהב אותך !
(54) דגנית, 31/5/2011 09:06
פנייה אישית לליזה
איבדתי את אבי בשנה האחרונה ולא יכולתי שלא להתרגש עד דמעות ממכתבך, מכל האמור בו, מהדמיון לאישיותו של אבי שהיה איש עניו ורוח גדולה ונדהמתי מהמקריות של נסיבות חוליו וזמן פטירתו שגם אצלנו קרה ביום הזיכרון בו אנו מבכים את מותו של אחי הבכור ז"ל שנפל בלבנון לפני 12 שנה. לא נדע לעולם לעולם...אבל... נדמה כאילו ביקש אבי להצטרף לבנו דווקא ביום קדוש זה.
(53) דוד, 30/5/2011 20:10
חזק וברוך
כל הכבוד לך על היחס שנתת לאביך בסוף חייו, מי יתן וכל משאלות לבך יתגשמו. תכתבי ספר, את סופרת מצויינת.
(52) טלי, 30/5/2011 19:49
מקסים
ריגשת אותי מאד. מתוך דברייך אפשר לדעת שאביך היה איש מיוחד מאד , כי יש לו ילדה מיוחדת מאד.
(51) איילת, 30/5/2011 19:30
יפה יפה יפה. מרגש. מעצים ומחכים.
תודה!
(50) משה בן עמוס, 30/5/2011 19:28
מכתב לאבא
חבל שאנו יודעים להעריך את הורינו רך לאחר לכתם .אין זו בקורת על הכותבת,כי אם הזדהות מלאה עם רוח הדברים .המכתב משדר תחושת החמצה של הערכה וכבוד למי שראוי היה,אבל לדאבון הלב ,איננו עמנו.זו דרכו של עולם-כנראה.גם לי זה קרה. אבל יש במכתב גם חרטה על העבר-הגם שלא נעשו דברים בזדון חלילה.ויש גם נחמה ותקוה להמשיך את הדרך בה הלך המנוח,ז"ל.
(49) יענקלה, 30/5/2011 16:50
זכרונות...
ליזה! המילים נתקעו בגרוני כל-כך חזק הם חדרו לליבי... ברוכה תהיי ויברך אותך הבורא ושום דבר בחייך לא יהיה לך קשה... תחיי בשלום בבריאות ובשמחה ובבתיך תמיד יהיה אור ומנוחה! מאחל לך שפע וכלים מלאים ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים!
(48) מאיה, 30/5/2011 14:21
מקסים ומרגש
תודה רבה.
(47) מיכל, 30/5/2011 12:28
ליזה יקרה
ריגשת אותי וחיזקת אותי. אני מקווה שגם את מתחזקת בידעך שיש בך הרבה מאביך. משום מה יש לי הרגשה שנפגשנו לפני מספר חודשים, ואולי אני חייבת לך התנצלות. אם את מאזור הרצליה, אשמח להיות איתך בקשר רק כדי לישר מה שאולי זקוק לישור.
(46) עדינה, 30/5/2011 11:55
כן יירבו אנשים צנועים וטובים
jחשבתי שרק אותי החזרת אחורה - לאבא המהמם שלי - ואני קוראת שיש עוד כאלה. מרחיב את הלב לשמוע על כאלה אנשים וכאלה צאצאים , יוצאי חלציהם.כן ירבו אנשים טובים , צנועים ועוזרים במחוזותינו.היום זה נכס נדיר.
(45) לא הפסקתי לבכות, 30/5/2011 11:53
לא הפסקתי לבכות
רואים שבאת מבית חם ומזרחי גם אני כמוך גדלתי לבד ללא אם ואב שהייתה חייבת לפרנס נישארתי עם מפתח על צוואר ומחכה לאמא שתשוב , פרטת על כול נימי רגשותיי ובכיתי בכי משחרר
(44) shlomo, 30/5/2011 09:49
דור הולך ונעלם
(43) דוב, 30/5/2011 09:26
המוסר השכל הגדול היוצא מסיפור הנ"ל
קראתי את הסיפור ולייצא מהסיפור הזה מוסר השכל גדול מאד שאף אחד מאלה לפנינו לא הפנים את זה אם כה גדול היה אביך למרות שמבחוץ היה נראה לא יותר מעובד נקיון, אבל כשמורידים את המעטה החיצוני מגלים אנשים עם כוחות נפש עצומים שגורלם קשה עליהם בגלל שככה רצתה ההשגחה העליונה אבל מדובר באנשים בעלי קומה, אם כן כמה ההסתכלות שלנו צריכה להשתנות על עוד מאות ואלפי אנשים פשוטים שאנחנו פוגשים כל יום בלי לשים לב נהגי מוניות זבנים סבלים וכו' וכו' שמי יודע איזה סיפורים מיוחדים מסתתר מתחת כל אחד, לא לחנם אמרו חז"ל אפילו ריקנים שבהם מלאים מצוות כרימון, הפירוש ריקנים אלו שנראים ריקניםוהם מלאים מצוות כרימון, וע"ל כגון זה אמרו חז"ל ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. והדברים פשוטים!!! בהצלחה תמיד.
(42) מרוגשת מאד מאד., 30/5/2011 07:17
איזו זכות! הלוואי ונזכה ללמוד ממנו ושילדינו יוכלו
להצטייד בכל כך הרבה השראה כמו שאתם זכיתם. רק בפרספקטיבה של נצח מתברר מה העיקר ומה הטפל. אשריכם! ותודה גם על סוג הנתינה שלך בכך ששיתפת אותנו
(41) שרון, 30/5/2011 06:51
אבא יקר
ליזה פשוט החזרת אותי לאבי ז"ל שנפטר לפני 14 שנה שגם הוא היה עניו וצנוע ועבד קשה אך היה ענק בנתינה ריגשת אותי עד מאוד
(40) אסנת 28, 30/5/2011 05:18
מרגש מאוד
לליזה היקרה, ריגשת אותי עד דמעות , החזרת אותי אחורה ב 20 שנה לתקופה עם סבא שלי שעשה מצוות ועבד ב 3 עבודות כדי לפרנס 13 ילדים , הסיפור שלך הזכיר לי את המורשת והעבר שלי , את צריכה להיות גאה במה שיש לך , אין כמו משפחה , וערכים שמושרשים בך על מנת להעביר לדור הבא שלנו , לילדים שלנו, אני מאחלת לך רק שמחות בהצלחה
(39) איתן בר דוד, 30/5/2011 04:59
תודה וסליחה אבא
במבט לאחור לימי ילדותי ובתובנה שרכשתי במשך השנים אני מבין לרחשייך ליזה. כולנו אלו אשר היו בנים ובנות לאבות ולאמאות אשר עמלו מבקר ועד ליל ולפעמים בליל כדי לפרנס כדי שיהיה אוכל בבית (לא מותרות, אוכל!!)ואנו לא יכולנו לשאת את הבושה שאבא שלנו או אמא עבדו בעבודות"בזויות".לאחר שנים הבנו,הבנו את המסירות,הבנו את האהבה,הבנו את הנתינה שהורים אלו הנחילו לילדים. תודה לך ליזה על אשר העלית זאת ברגישות ובאהבה.
(38) דוד דיין, 30/5/2011 01:12
תגובה למאמר על הצדיק שנתבש"מ בשמחת תורה.
ליזה היקרה: הורים הפשוטים שלנו אולי לא ידעו קרוא וכתוב אך הם יכלו לעשות לנו בית ספר של החיים.כמה מצער לדעת שרק אחרי פטירתו של אדם אנו מודעים לערכו ולערכיו.אנשים כמו אביך ע"ה חיו מתוך שמחת החיים עם כל הקשיים שהיו.לא היה טכנולוגיה,לא היה לוקסוס,לא היה כלום.אבל היה הכל.היום יש לנו הכל אבל אין לנו כלום.לא חינוך וא תרבות,לא כבוד לקשישים ולא יחס,לא אהבת חינם ולא מוסר, בזמנו של אביך ע"ה היה כח של נתינה שלא על מנת לקבל.והכל היה בלב שלם.אני משוכנע כי אביך המנוח ביתו היה פתוח לכל הולך דרך ולכל רעב.אולי יש אנשים שיקראו את המאמר שלך ויאמרו בלבבם כי הדברים הם בדויים,ובגלל שמדובר על אביך ע"ה מן הסתם שביתו תשבח אותו על מעשיו ועל פועלו.אי מחזק את מאמך היקר וממרום 44 שנות חיי ובתוקף תפקידי כדרשן בבתי האבלים אני מודע ויודע על הדור הקודם שלא יהיה כזה עוד. כולנו אמורים לשים לב למאמרך השובה לבבות על מנת שנוכל החל מהרגע לראות בקשיש לא סתם עוד זקן אלא מישהו שאולי בזכותו אנשים אחרים חיו וחייכו.תא נשמתו צרורה בצרור החיים ותהא מנוחתו כבוד.
(37) גלי, 29/5/2011 20:56
ג ם..
ליזה, הרסת לי את הלב שנקרע לגזרים, בעודי חושבת על אבי המאושפז ברגעים אלו כמו בד"כ בשנותיו האחרונות, גם לאחר אירוע מוחי לפנ י 6 שנים אשר הותירו כלא כלום, יושב וסובל בכל רגע כאילו בחל בחייו ודי לו. ולנו הסבל רק מלראותו כך, גם אבי היה בשיקום ארוך אך שם הוא כבר לא רצה להילחם, הוא פשוט לא היה מעוניין, גם אבי צדיק נדיב בעל לב זהב, אבי, שאהב אותי אהבה אין סופית והגן עליי כל הזן מפני כולם , עליי ביתו הקטנה,אחרי שישה אחרים.. , הוא עדיין אוהב אותי אבל הוא לא אומר זאת!! גם הוא היה מטהר את המתים טרם קבירתם, גם אבי טריפולטאי (נשמה אוהבות וחמות)!! וכך גם אני..אבי לא סיפר לי רבות על חייו, אך מסיפורי קרובים וסביבה אני יודעת שכל חייו סבל, אביו נרצח בלוב וארצה הוא עלה רק עם אימו ואחותו שהלכה לעולמה לפני שבוע בדיוק, היום התייחדנו עם זכרה בבית העלמין. בכל מילה הרגשתי כאילו אני זו שכותבת את המאמר אבל אני לא, בפירוש לא ממתינה ליום המחר, מקווה ומאחלת לבריאותו של אבי והחלמתו עד כמה שאמיתי לאחל לו אריכות ימים .
(36) אתי, 29/5/2011 20:33
הזדהות
ליזה יקרה! ריגשת אותי מאוד חשתי הזדהות.לפתיחות ולתובנות כאלה מגיעים לאחר שנים רבות של היותנו הורים וצריך להשלים עם זה.גם אני עברתי חוויה כזו של הדחקה מאמא מדהימה בגלל פער דורות ומנטליות של גאווה בהיותנו צברים.אך תודה לאל שהשתנינו ויכולנו לגמול להם בהמשך ובמסירות עד השעות והדקות האחרונות.תהיה נישמתם של הורינו הצנועים המסורים והצדיקים צרורה בצרור החיים אמן!
(35) tchc, 29/5/2011 20:31
אין לי מילים
אבל לא יכולתי לשא לכתוב משהו כי לציין שזה נגע בי עמוקות ישר כוח שניהיה ראויים לאהבתם של יקירנו אביב
(34) כהן חמדה, 29/5/2011 19:19
המכתב
אינני בוכה אינני זוכרת מתי בכיתי בפעם האחרונה. את אשר את הצלחת להרגיש ולהעלות אותו על הכתב, העלה דמעות אושר בעיני.תלכי בדרך אביך ובאת על גמולך.
(33) בת של אבא, 29/5/2011 19:16
בת של אבא
ליזה יקרה. קראתי בשקיקה את מכתבך. את לא יכולה לדמיין מה עבר לי בראש ובלב ברגעים אלה. את אמיצה וצדיקה. זכית במצוות כיבוד הורים הלוואי ואף אחד לא ישלח לעת זקנה . את דוגמה ומופת לבת נהדרת.
(32) ilana_tohami, 29/5/2011 18:28
מכתב לאבא
רגשת את נשמתי אין היום אנשים כמו אביך מי ייתן ונשמתו תעלה מעלה מעלה עד כסא הכבוד
(31) טופז, 29/5/2011 16:16
לכותבת המאמר
מאמר יפה ריגשת אותי.. השבוע גם לאבי היה יום הולדתת 50. בזכות מאמרך אשתדל להתקרב לאבי קצת יותר. תודה רבה לך.
(30) יפה, 29/5/2011 15:36
מרגש עד דמעות
מרגש מאוד ועם זאת קצת מחזק אני איבדתי את אמא שלי באוקטובר והיא חסרה לי מאוד בכל יום
(29) ענת, 29/5/2011 15:33
ריגשת אותי..
קראתי את המכתב ונחנקתי בדמעותיי..כל מה שקרה ועברת עם אבא שלך ..עברתי עם אמא שלי שנפטרה לפני שנים..התכונות שאפיינו את אביך אפיינו גם את אמי.אמי ז"ל גם הרבתה בעשיית מצוות שבין אדם לחברו ובעיקר בעשיית המצווה של טהרת המת..גם היא סבלה מאירוע מוחי..ריגשת אותי עד דמעות..הרגשתי שאת כותבת גם בשמי. נמצא נחמה ונמשיך בדרכם. תודה-ענת
(28) אנה, 29/5/2011 15:32
לליזה
ליזה יקרה, אני מעריכה את הפתיחות שלך ואני מבינה מאיפה זה בה. אני שמחה בשבילך שקיבלת את ההזדמנות(אומנם כל כך כואבת)להבין את העוני הכספי ואת העושר הרוחני וערכי. יש לך "מזוודה" מלאה בהון גדול שתוכלי לוריש לילדים שלך. באהבה גדולה,
(27) אורן, 29/5/2011 15:27
איזה איש
כל הכבוד,איזה כיף לדעת שאיש כזה חי בתוכנו ואל תדאגי לו,אלוהים רואה הכל.
(26) מיכל, 29/5/2011 14:30
tאשרייך!1
(25) אבי ביטון, 29/5/2011 14:28
אשרך
אשרך שזכית באבא שכזה..ואשרך שהכרת בערכו.
(24) איציק, 29/5/2011 14:06
זכית להשמיע ואנו זכינו לשמוע
זכית להגיע להשלמה עם אביך - ממש מרגש, אצל רוב האנשים זה קורה אם בכלל מהשפה ולחוץ. אצלך ניכר שזה פנימי - רגישות מיוחדת, שמח בשבילך. שלא תדעי עוד צער, מעכשיו - רק בשמחה.
(23) נתן, 29/5/2011 13:19
מדהים
זה ספור מדהים על האמת בחיינו.
(22) קרן, 29/5/2011 12:56
מרגש
ליזה יקרה, אני קוראת את סיפורך ודומעת כולי. ממש מרגש. הדור הזה, כמו אביך, התמימות הזו, טוב הלב, הצניעות - יש לנו המון מה ללמוד ממנו. תהיי חזקה, קיבלת מתנה נהדרת - ערכים שילוו אותך לאורך כל הדרך. בהמון אהבה.
(21) ענת, 29/5/2011 12:54
כאילו אני כתבתי את המכתב , העוני והבושה - אבא שלי !!!!
(20) חנה כהן, 29/5/2011 12:46
אבאב יקר
באמת היתה לך הזכות הנפלאה לחזור לאבא כנראה שאת אישה מאוד מיוחדת שנתנה לך האפשרות הזו ,לא כל אחד זוכה לה. תהי' מבורכת וירבו כמותך לפני שפוקדתצאת ההורה מחלה בבריאות יחזרו להורים לצערנו לא כולם משכילים .
(19) משה, 29/5/2011 11:43
היתה לך הזכות
קראתי את סיפורך, גרמת לי לדמוע גם מתוך עצב אבל גם משמחה ,לצערי גם אצלי אבי חולה אלצהיימר הוא בן 80 ולמרות שהוא מוגבל ב100% אני משתדל להיות איתו הרבה(יש לו מטפל)זה אומר לקחת אותו לבית הכנסת כל התפילות למרות שאין לי מושג אם הוא מודע לזה.כמו כן לקחת אותו לטייל במקומות שהוא אוהב קברות צדיקים וכו. לפעמים שואלים אותי לא קשה אני אומר שהלוואי ותיהיה לי הזכות הזו כמה שרק אפשר, אני משתדל אפילו לא לתת לאחים שלי להחליף אותי. אני בטוח שהוא שומר עליך מלמעלה
(18) דובי, 29/5/2011 11:42
מרגש
ליזה תודה רבה על חמלה גדולה , ואהבה אין סופית לימדת אותנו להעריך את היש מהאין , התרגלנו שההורים שלנו לידנו והנה אולי זה לא , תודה לך על הסליחה והאומץ שאזרת ותודה לך הכי הרבה שעשית אותי עכשיו אדם טוב יותר לאימי שתחייה דובי
(17) מועלם פנחס, 29/5/2011 11:36
כל הכבוד
ליזה שלום רב. נרגשתי ונפעמתי לקוא את מכתך אשר הותיר בי רושם עז על הטיפול המסור והחם שהענקת לאביך .ירבו בנות כמוך. ומובטח לך שכר לעתיד לבוא.
(16) אנונימי, 29/5/2011 11:34
מקטע לקטע אני מגיש חלק מהסיפור
מרגש עד דמעות . מקטע לקטע אני מגיש חלק מהסיפור. הורי נפטרו צעירים ואשרייך שזכית להתחבר לאביך לעת זקנתו וזכית לשמור על כבודו פרטיותו וצניעותו עד לרגעיו האחרונים. והוא ברגעיו הקשים ביותר זכה באהבתך.לא כולם זוכים לכך. אינני יודע מהו גיל ילדייך אך הם זכו לראות להבין ולהפנים מהו כיבוד הורים אמיתי. תבורכי.
(15) יעל קפיטולניק, 29/5/2011 11:23
תודה על הסיפור הנפלא, אשר לעניות דעתי יעביר מסרים חזקים ביותר ויקלו על הרבה נפשות פגועות.
תודה ליזה, תודה גדולה על סיפור גדול. היתי בסרטים שלך, וכמו החיים הרבה אנשים יזדהו איתך, במקרה שלי, מעולם לא התביישתי באבא נכה שלי, ואפילו, הרבצתי מכות למי שלעג לו. גם אני סעדתי אמא במשך כעשר שנים, בעזרת אחיותי ואחי היקרים שעזרו. אני רוצה לשלוח אליך את הספר שלי, סיפורים מתעוררים לחיים תני לי כתובת. חיבוק ענק ושוב תודה וברכות
(14) יצחק ברוכים, 29/5/2011 11:10
אהבתי את מה שקראתי.
למדתי ממך שגם את אישה טובה שיודעת להעריך את טוב ליבה של אביה.חזק וברוך. מאושר הגבר שחי עם אשה רגישה כמוך.
(13) כרמלה, 29/5/2011 11:03
הרהורים בעקבות אבא של ליזה בוארון ז''ל
בע''ה פעמים רבות מדי, בבגרותנו איננו ''שוכחים להורינו'' את ה''עוולות'' שעשו לנו בילדותנו. כבר גדלנו לאנשים, אך בתוכנו עדיין חי ובועט הילד שבנו, שנפגע ולא שכח ולא סולח. אבל אנו נוטים לשכוח דבר חשוב: הורינו אינם או לא היו רק הורינו. הם אנשים בעלי רגשות ואכזבות, כאבים וצלקות משלהם, וגם הם נושאים בתוכם את הילד הפגוע שלהם. שלא כהורינו,אנו בגרנו בתקופה של חשיפה,מודעות וידע. הבה נשתמש בהם ונהיה בוגרים לא רק בגיל, אלא גם בנפש ובהבנה. אם הורינו חיים עדיין, יש בידינו הזכות ליזום, להתקרב, לתקן, לסלוח - לראות את החיובי שבהם - בכל אדם יש משהו חיובי- ולהתמקד בו. לחמול על הילד שבתוכם ולאפשר לילד בתוכנו לחבור אל הילד שבתוכם. אל נהיה ''גיבורים'' כלפיהם. הם לא ידעו אחרת. אבל אנחנו כבר כן יודעים - אז לא די רק לדעת, יש לפעול. המעשה הוא העיקר : כיבוד אב ואם בתורה הוא מצוה למען אריכות ימים לדור המכבד את הוריו ! מי שנשאר מנותק ורוטן וטוען, ואינו חומל ואינו סולח, פוגע בעיקר בעצמו ומקצר את ימיו שלו !!! גם אם כלפי חוץ הוא מפגין חוסר איכפתיות ו''זה לא נוגע לו'', בתוכו הוא כואב. ההפגנתיות של ''לא מעניין אותי'' היא ההוכחה עד כמה רב כאבו אבא שלך אינו רק אבא ואמא שלך אינה רק אמא לו הם היו זרים הגרים בשכנותך, והיית רואה את כאבם בגלל ילדיהם שהתנתקו מהם...מה היית מרגיש כלפיהם...? איך היית מתנהג אליהם? הנח למשחקי הכוח והאגו תהיה בן אדם! תהיה יהודי !. תתגבר על חוסר הנוחות הרגעי ותזכה לרגעים רבים של נחת. האם אתה הורה כל כך מושלם? האם לילדיך אין טענות כלפיך? תהווה להם דוגמה חיובית ובבוא היום תזכה גם אתה ליחס ראוי מהם. חמלה וסליחה - מקרבות. האשמה והרצון להעניש - מרחיקים. אז, מי אתה - הילד או הבוגר? כרמלה
(12) זהבה, 29/5/2011 11:00
מרגש עד דמעות
הלוואי והייתה לי זכות כזאת. הורייי נפטרו טרם זמנם והשלב הזה של לראותם מזדקנים- חסר.....
(11) ליאור, 29/5/2011 11:00
דמעתי, אני הולך לצלצל להורים שלי עכשיו...
(10) יעל, 29/5/2011 10:58
מרגש עד דמעות.
(9) דניאלי כרמלה, 29/5/2011 10:55
הסיגלית 3 ראשל"צ
מאוד נגע לליבי המאמר, קשה לי לכתוב כעת כי עני לא מפסיקות לדמוע, אכתוב בהמשך. ישר כח וכן ירבו אנשים צנועים שיעריכו נכונה את מעלותיהם של ההורים
(8) גלי אברהם, 29/5/2011 10:51
בת-ים
אני נפרדתי מי אבי ממש לפני חודש ואני ממש מרגישה כמוך , מחמם את הלב לדעת שיש עוד אנשים טובים שלא תדעי צער
(7) זקר אלי, 29/5/2011 10:46
ריגשת אותי מאד
שלום ליזה האם הוריך[ואולי גם את] גרתם בשנות החמישים בטנטורה? בסמיכות למשפחת חגאג.??
(6) חוה, 29/5/2011 10:44
ליזה, כל הכבוד לך
על היושר והאומץ להודות בכשלים שרבים מאיתנו חווים אך לא רבים מאתנו מודים בטעויות שגורמות צער וכאב לב להורים. הספקת לפצות את אביך כאשר , סעדת אותו בעת חוליו. הוקרת את הערכים שהוא הקנה לך ואותי -ריגשת עד דמעות. ישר כח
(5) יעל, 29/5/2011 10:43
בגין, יהוד
ליזה יקרה, בדרכ אני לא קוראת פוסטים, הכותרת תפסה את עיני , סגרתי וחזרתי... ריגשת אותי עד מאד ובדיוק היום אני מהרהרת באמא שלי כי ביקשה עזרה לראשונה להגיע לרופא. צנועה ונדיבה כאביך, פעילה ומאירה מאין כמוה...חובה עלינו להניח בצד "טראומות" ילדות ולקבל אותם כמו שהם - הם עשו ועושים הכי טוב שהם יודעים. אני מאמינה שלכל דבר סיבה, ולא סתם נפלת לי היום...מאחלת לך רק טוב ושמיחה שהספקת לסגור מעגל. ככ מזדהה עם שכתבת. . . יעל
(4) דב, 29/5/2011 10:42
מדהים ומרגש.
(3) חן, 29/5/2011 10:42
אני בדרך כלל לא מגיבה אבל ...
מרגש עד דמעות את אמיצה אמיתית !
(2) מיכל, 29/5/2011 10:42
ריגשת אותי ובגדול
ליזה... קראתי ובכיתי..... כל כך אמיתי, כל כך נוגע ללב..... כן, היתה לך הזכות וכן, אבא שלך שלח לך מסר..... עצם פטירתו ביום הולדתך..... זו החלטה של הקב"ה ושל הנשמה של אבא שלך..... ואין ספק שהתחברתם וחזק..... הוא ימשיך לשלוח לך מסרים קטנים, אם בחלומות, אם בדרכים אחרות שאת תדעי ותביני..... אשרייך..... זכית.... ואל תהיי בכאב, כי הוא היה רוצה שתזכרי אותו בשמחה...... מיכל
(1) שגיא, 29/5/2011 09:38
מדהים!!!
תודה על השיתוף. גורם למחשבות לגבי האנשים שאנו רואים ברחוב ולעתים רואים היבט מאוד צר של חייהם.