צפיתי בסרטון הוידאו שמראה כיצד הכורים הצ'יליאנים מגיחים בזה אחר זה מתוך קפסולת ההצלה הצרה, ולא יכולתי שלא לחוש שאני עוקב אחר לידה. הרגשתי תאמה כנראה לזו של חיימה מנליץ', שר הבריאות של צ'ילה, שהכריז שעם חילוצו של כל כורה תושמע צפירה, שתבשר את רגע האושר, כמו בכניסתו של תינוק לעולם.

האנשים בצ'ילה זרים לנו, אנחנו לא מבינים את שפתם ולעולם לא נפגוש אותם. מדוע, אם כן, ריתקה הטרגדיה הפרטית שלהם את העולם כולו? למה הם כל כך מעניינים אותנו?

אני מאמין שהסיבה לכך היא שעמוק בתוכנו, כולנו מכירים בערכם האדיר של החיים. כל אדם הוא יקר ואהוב - בבואה מהימה של צלם א-לוהים.

זאת גם הסיבה לכך שממשלת צ'ילה ניצלה כל משאב אפשרי כדי להציל את הכורים. מומחים זרמו לשם מרחבי העולם – אנשי הישרדות, תזונאים, פסיכולוגים, מומחים מסוכנות החלל האמריקאית ומומחי קידוחים ממדינות שונות, ואף אחד לא הרים גבה על ההחלטה להשקיע מיליונים רבים לחילוצם של 33 הגברים.

מה שמביא אותנו למסקנה בלתי נמנעת – אם אנחנו שמחים על הצלתם של 33 כורים בצ'ילה, עלינו לשאוף לחוש את אותה שמחה על ששת מיליארד האחרים, שחולקים עמנו את החיים בעולם.

ב-48 דרכים לחכמה, מציע הרב נח וינברג זצ"ל, כלי שבעזרתו נוכל ללמוד לאהוב את הזולת. חִשבו לרגע – מהי תגובתכם האינסטינקטיבית כשזר נכנס לחדר? האם אתם חשים בגל של חמימות או שאתם מגיבים ברתיעה? האם אתם מסתקרנים לגלות מי הוא באמת או שאתם חשים ריחוק?

תרופת המנע לדחייה, הטבעית לעתים, מקשר כזה היא להבין שלא משנה עד כמה השני מרתיע אותנו, עדיין יש בו מעלות מדהימות: הוא יצור תבוני, בעל בחירה חופשית, שנברא בצלם א-לוהים.

הרב וינברג זצ"ל מציע לנו להתחיל להתייחס לכל אדם במידה רבה יותר של כבוד ודאגה. בכל מקרה בו אנחנו נתקלים באדם קשה, ננסה לחשוב, "כיצד הייתי מגיב אילו היה זה בני או אחי האובד?"

אושר החיים

מבצע חילוץ הכורים מלמד אותנו משהו על עצמנו, כשהוא מעלה את השאלה: האם אנחנו חשים אושר אדיר מעצם היותנו חיים?

רבי נחום מהורודנא, בתארו את רמת האושר שכל אדם אמור להרגיש, מתאר את המחזה הבא:

אילו א-לוהים היה מגיע לנפטר ואומר לו, "קום מהקבר, ולֵךְ שְׂמח לְךָ", האם אנחנו מסוגלים לתאר לעצמנו כמה שהוא היה מאושר? כל רגע עם המשפחה שלו, כל ציוץ ציפור, כל נשימה, היו עבורו עוד מתנה!

עלינו לשאוף להגיע לאותה הרגשה בכל עת, הסביר רבי נחום מהורודנא. בכל בוקר כשאנחנו מתעוררים, אנחנו צריכים להודות לא-לוהים ולהרגיש את האושר הנפלא של עצם העובדה שאנו חיים!

מן המכרה המרוחק במדבר הצ'יליאני, עולה מסר ברור לאנושות כולה: אין שיעור לערכם של חיי אדם - של כל חיים, ובכל רגע.

"כשהוא יֵצֵא"' אמרה אימו של ויקטור זמורה בן ה-33 לכתבי ה-CNN, "הוא ייוולד שוב".

בואו ניקח עכשיו את הכוח הזה, ונחייה.