אדם הביט בגולם של פרפר.

יום אחד, הופיע פתח קטן בגולם.

האדם ישב והביט במשך כמה שעות בפרפר ובמאמציו לדחוף את גופו דרך אותו פתח קטן.

לפתע, הפרפר הפסיק להתקדם.

נראה היה שהוא התקדם ככל יכולתו ואינו יכול יותר, אז האדם החליט לעזור לפרפר. הוא לקח זוג מספריים ופתח את הגולם.

הפרפר יצא בקלות, אבל גופו היה מנוון והכנפיים שלו מכווצות.

האיש המשיך להתבונן, בציפייה שכל רגע כנפיו של הפרפר יפתחו, יגדלו וייפרסו – ובכך יתמכו ויעצבו את גוף הפרפר. אבל זה לא קרה! למעשה, הפרפר בילה את שארית חייו בזחילה עם גוף מנוון וכנפיים מכווצות.

הוא אף פעם לא הצליח לעוף.

האיש בחסדו וטוב לבו לא הבין שהגולם הדחוס ומאבק הפרפר לצאת ממנו, היו התהליך שדוחף נוזלים מגוף הפרפר לתוך כנפיו כדי שיוכל לעוף אחרי שייצא לחופשי מן הגולם.
 

***

לפעמים, מאבקים הם בדיוק הדבר הנחוץ בחיינו. אם א-לוהים היה מאפשר לנו לעבור את חיינו ללא מכשולים, זה היה גורם לנו לנכות.

לא היינו חזקים כמו שיכולים היינו להיות. לא היינו יכולים לעוף.

בקשתי כח… וא-לוהים נתן לי קשיים לחשלני.

בקשתי חכמה… וא-לוהים נתן לי בעיות לפתור.

בקשתי שפע… וא-לוהים נתן לי מוח וכוח לעבוד.

בקשתי אומץ… וא-לוהים נתן לי מכשולים להתגבר עליהם.

בקשתי אהבה… וא-לוהים נתן לי אנשים להם אוכל לתת מעצמי.

בקשתי טובות … וא-לוהים נתן לי הזדמנויות.

לא קבלתי שום דבר ממה שבקשתי… אבל קבלתי את הכל.

*נשלח על ידי אלברט שבות