לפעמים אני מקבל באימייל כל מיני סיפורים אישיים שגורמים לי לחשוב שוב על חיי היומיום שלי. הנה אחד מהם:
יום אחד כשהייתי בכיתה ט', ראיתי ילד מהשכבה שלי שהיה בדרכו הביתה מביה"ס. שמו היה עמית. נראה היה שהוא סוחב את כל הספרים שלו. חשבתי לעצמי: למה ילד יקח את כל הספרים שלו הביתה מביה"ס? הוא בטח סתם איזה יורם.
היה לי שבוע עמוס במיוחד (מסיבות ומשחק כדורגל עם החברים שלי נגד נערים משכונה אחרת) אז משכתי בכתפי והמשכתי ללכת. בשעה שהלכתי, ראיתי חבורה של נערים רצים לכיוון עמית, מעיפים לו את כל הספרים מהיד ומפילים אותו לאדמה. המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מטרים ממנו.
הוא הביט לכווני וראיתי את העצב בעיניו.
ליבי יצא אליו, רצתי לעברו כשהוא זוחל מסביב כדי לחפש את משקפיו. ראיתי דמעות בעיניו. הגשתי לו את המשקפיים ואמרתי לו "החברה האלה סתם מגעילים" הוא הסתכל אלי וחייך. זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה שיוצאת הישר מהלב.
עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו איפה הוא גר. הסתבר שהוא גר לידי. שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן, והוא ענה שהוא הלך לבי"ס פרטי עד לפני זמן קצר. בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי"ס פרטי לפני כן.
דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים. הסתבר לי שהוא דווקא היה ילד די "קוּל". שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל? והוא ענה שכן. בילינו ביחד כל אותו שבוע וככל שהכרתי אותו יותר כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי.
ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו שוב עם כל הציוד. אמרתי לו , נראה לי שאתה הולך לפתח שרירי ידיים חזקים במיוחד אם תסחוב את כל הספרים האלה כל יום. הוא צחק והעביר לי חלק מהספרים.
הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים מלאי הכרת תודה וחייך.
במהלך 4 השנים הבאות , עמית ואני נעשינו חברים טובים. כשסיימנו את התיכון , התחלנו לחשוב על צבא ואוניברסיטה. ידעתי שנישאר חברים למרות שכל השיכבה צחקה עליו על כך שהוא "יורם".
בסוף השנה, עמית נבחר לשאת את הנאום בשם הבוגרים בטקס סיום התיכון. ראיתי את עמית באותו יום, וחשבתי לעצמי, "הוא אחד מאותם נערים שבאמת מוצאים את עצמם במהלך התיכון". הוא היה נראה ממש טוב. הוא היה מאוד נרגש מהנאום. טפחתי לו על השכם ואמרתי לו "אל תדאג – אתה תהיה גדול". הוא הסתכל עלי במבט מלא הכרת תודה וחייך.
כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכך בגרונו ואמר: "סיום התיכון הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך לעבור את שנות הנערות בשפיות – ההורים שלך, המורים שלך. אבל יותר מכל – לחברים שלך. אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זוהי המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו. אני עומד לספר לכם סיפור..."
הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני כששמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו. הוא סיפר שהוא תיכנן להתאבד באותו היום. הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה אותה כדי שאמא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן. "למזלי , ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מהתאבדות".
שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור, הפופולרי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו. ראיתי את ההורים שלו מסתכלים עלי ומחייכים את אותו החיוך מכיר התודה. עם דמעות בעיניהם. עד לאותו רגע לא הבנתי את המשמעות של אותה הכרת תודה.
ואתם חברים יקרים – אף פעם אל תמעיטו בעוצמה של פעולותיכם הקטנות ביותר. פעולות אלו יכולות לשנות חייו של אדם לטובה או לרעה.
אלוקים שם אותנו בתוך חייהם של אנשים אחרים בכדי שנשפיע עליהם בדרך כלשהי. חשוב שתמיד נזכור זאת.
(21) דבי, 5/9/2015 19:14
צועדים בשביל החיים
חשוב לזכור כי כל אחד יכול לעזור ולמנוע את טרגדיית האובדנות ולהציל חיים.
(20) סודי, 5/6/2015 11:37
מקסים!
(19) אנונימי, 30/9/2014 14:36
סיפור מדהים
אשמח לדעת את שמו של הכותב והאם זה סיפור מומצא או אמיתי, תודה :)
(18) מגנניה, 15/2/2012 14:34
קרית ביליק
סיפור מהמם, מרגש מאוד.
(17) אנונימי, 5/1/2011 15:55
בתור מדירכה
ארני מדריכה בתנועת בני המושבים והאת העברתי את פעולה על חברות לכיתות ה-ו וקראתי את הסיפ ור הזה וקשקראתי אותו הם נורא התרגשו!!! סיפור מדהים אנחנו משתמשים בו המון
(16) אנונימי, 8/11/2010 21:22
כמה טוב שיש חברים,
כשהייתי בת 9 ,חליתי ובמשך הזמן נעשיתי נכה.ואז קרה דבר מופלא,אחת מהחברה שבה הייתי,נצבה לצדי כנגד אחד מהחברים שלעג לי מאחורי גבי,אותו אני לא זוכרת-אבל ילדה זו הפכה להיות מאז חברי הטובה ביותר-עד היום-יותר מ-65 שנה.
(15) אנונימי, 19/8/2009 01:42
תכתוב ספר על זה
אני מאמינה שהוא יצליח, את הנאום תמקם בסוף הספר... (זה יהיה ההפתעה של הסיפור)
(14) חיון אילנה, 18/10/2007 05:56
חברות אמיתית
קארתי את הסיפור וללא ספק מרגש מאוד רציתי לשתף אותכם בסיפור הקטן שלי של חברות אמיתית אני גרה בדימונה ילידת שנת 62 ולי יש קשר עם חברה ילדות מהגן עד עצם היום הזה והיא גרה בירושליים אנחנו רואות אחת את השניה בחגים, בשבתות, בשמחות,וסתם ביקור של היתגעגעות, וטלפונים פעמיים עד שלוש בשבוע. פעם אני ופעם היא.והקשר שלנו מאוד טוב
(13) עטרה ליבר, 18/4/2007 12:17
רגיש מאוד
ריגש אותי מאוד
(12) דפנה, 31/12/2004 04:43
מקסים, אבל...
הסיפור הזה מופיע בספר "מרק עוף לנפש".
סידרה בת מספר ספרים המחולקים ע"פ הנמענים (לנוער, לאם,וכ"ד).
הספרים הינם מתורגמים, וכל ספר מחולק לסיפורים קצרים כדוגמת זה שנכתבו ע"י נוער ומבוגרים מכל רחבי ארה"ב. מומלץ בחום!
(11) ורד, 26/12/2004 15:16
זה סיפור ממש יפה, ממש התרגשתי שקראתי אותו
(10) ****, 19/7/2004 10:06
החיים ללא חברים הם כגיטרה ללא מיתרים
הסיפור הזה מרגש ומהמהם וזה ככ' נכון שאם אין לך חבר לספר לו את ההרגשות והחויות והכל...אז אין לך כלום זה לא שווה אי אפשר לספר הכל למשפחה לפעמים יותר קל ונוח לספר לחבר אבל אמיתי
(9) סמת , ראשון - לציון, 31/3/2004 03:37
לפרסם ...
מהמסופר פה מאוד ריגש אותי ולפי דעתי אתה צריך לפרסם את זה שבני הנוער של היום יבינו יותר ...
(8) רעות, 14/3/2004 06:59
זה סיפור מדהים!
בדיוק השבת העברתי לחניכות שלי את הסיפור הז והיה כל כך מוצלח הן שטפו פעולה וברגע שהן שמעו שעידו בכלל רצה להתאבד הן נבהלו..
(7) דורין, 13/3/2004 14:29
איזה צירוף מקרים
יו זה פשוט מדהים
זה פשוט עמוק
איך ברגע שהאדם נפל ומשקפיו עפו
בא מישהו לעזור לו
ומה מסתבר שעמית ניסה להתאבד באותו יום
זו פשוט צירוף מקרים איך החיים
מחייכים אלינו
(6) אנונימי, 29/2/2004 10:44
בכיתי מכל מילה במאמר\סיפור
זה ממש נוגע ללב
אני ממש כולי מתרגש
אני מרגיש הזדהות אבסולוטית
עם הסיפור.
תודה.
(5) yifat, 23/2/2004 10:47
כמה מילים
אתה חי לא בשביל למות
אתה מת בשביל לעבור לעולם הבא מספיק לך לחיות
אתה מאושר כי כיף לך
אתה עצוב כי קרה משהו לא טוב
אתה רוצה חיבוק כי יש לך רגשות
אתה בוכה בשביל לנקות את העיינים
בזה רציתי להעביר מסר שהחיים זה דבר חשוב דבר ששום דבר לא יוכל לעצור אותך ולהרגיש שזה סיום שהיום זהו היום שצריך למות אין כזה דבר
אף אחד לא שווה את הבכי אתה בוכה כי אתה רוצה
אני אישית הכרתי מישהי שהתאבדה כי היא אמרה שהיא חלשת אופי שאין לה כח יותר אף אחד לא אוהב אותה אין לה ממי לקבל חיבוק
כלום היא הרגישה בודדה חסרת אונים והיא חשבה שלא שווה יותר לחיות
היא לא ראתה מסביב שיש אנשים שכן אכפת להם ממנה וזאת טעות, טעות איומה בשביל לאבד את החיים
(4) אריק שרון, 20/2/2004 04:26
יפההההה
לי הייתה חברה פעם אבל אכלתי אותה
(3) לילך, 17/2/2004 12:23
חבר טוב
קראתי את המאמר וממש היתרגשתי כמה שאתם צודקים לפעמים שאני במצב קשה אני פונה ישר לחברה שלי ואני נירגעת להוציא את הדברים החוצה ולהיתחלק עם הכאב או השימחה עם מישהו, גורם לך להרגיש טוב
(2) אני, 16/2/2004 18:53
כמה שזה נכון
אני פעם גם הכרתי מישהו בזמן מאד קשה שגרםלי לשמחה בעצם הכרתי הרבה פעמים אנשים כאלו לפעמים הם התגלו כלא הכי נחמדים ואנשים סביבי שאלו למה אני סולחת להם וכל כך אוהבת אותם איך אפשר להסביר להם שלא משנה מה קורה הם הצילו אותי ממות נתנו לי רגע לחייך וזה שווה הכל
(1) חי, 16/2/2004 13:36
דברים קטנים
דברים קטנים, פעולות קטנות
אבל המשמעות עולה על הכל
כשמגיעות התוצאות הטובות
ישר כח,
מעניין ונותן כח
חי, חיפה