רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

כשמחליטים להתנתק מהסוכרזית ומהפיקסלים

ג׳ באדר ב׳ ה׳תשע״ו ג׳ באדר ב׳ ה׳תשע״ו 13/03/2016 | מאת אבינועם הרש

אולי האמירה החינוכית שמסרבת להשלים עם התוספים המלאכותיים ומעדיפה את החוויה הטבעית, יש בכוחה לגרום לנו לחשב מסלול מחדש?

הכול החל כשחברי המחנך ואנוכי לקחנו כנראה כדורים לא נכונים והחלטנו בניגוד גמור לעצת הקוסמוס והתקופה להפוך את הטיול השנתי שלנו לנטול טלפונים ניידים ללא הבדל דת גזע או מין:

סמרטפונים. אייפונים. פלאפון, סלקום, אורנג', נגני MP למיניהם. כולם נשארים בבית.

התגובות הראשוניות להחלטה נעו בין שרבוט מספר טלפון של פסיכיאטרים טובים בעלי ניסיון מוכח בתחום (ד"ר קליין עושה ניסים. ממש מומלץ!) לבין:

"איפה אתם חיים? אתם באמת חושבים שבמצב הביטחוני העכשווי ההורים יסכימו לשלוח את ילדיהם ל'עין גדי', 'נחל דוד', 'מצדה', 'שביל הנחש' ללא פלפונים?

את המייל להורים שיגרנו מתוך הבונקר כאשר מראש, לפני לחיצת ה'סנד', הצטיידנו בשכפ"צ וקרמי כולל קסדה לעיניים.

בארבע אחרי הצהריים הגיעה השיחה הראשונה מסוכן הביטוח שעשיתי אצלו ביטוח חיים:

"ההסכם מבוטל חביבי" אמר לי ביובש.

"מה זאת אומרת? אין לכם זכות".

"דווקא כן" ענה, "בשביל זה המציאו את סעיף: "אם הלקוח מבצע פעולות מסכנות חיים מתוך אובדן שפיות זמני, תראה עצמה החברה פטורה מהמשך ההתקשרות ההדדית".

יום לפני הטיול החלו להגיע תגובות התלמידים:

"שמעת מה קרה?" שיתף אחד מהם את חברו: "יותר גרוע מסוף העולם אחי. המחנכים אסור פלפונים. בכלל. גם בתיק. מה אני אעשה עכשיו? איך נעביר את הזמן?".

ביום הטיול הודענו לכיתה שאנחנו לא מחייבים או כופים שום דבר, אלא מראש בונים את הטיול כ'מסע צמיחה והתבוננות אישי' ולכן מי שהתבלבל ובכל זאת הביא מכשיר, מוזמן להפקיד אותו רגע לפני היציאה לטיול במזכירות. כהבעת אמון שלנו. מבחינתנו כולם יוצאים לטיול ללא מכשירים ניידים.

בדקות הראשונות עדיין היו כמה שהביעו את מחאתם אולם אחרי חצי שעה, האוטובוס עצר בתחנה ואסף לחיקו את כוח ההרגל שנתגלה כלא פחות ממחולל קסמים:

נדהמנו מהמהירות שבה התלמידים התרגלו והעסיקו את עצמם, נהנו מהנוף הבראשיתי ועוצר הנשימה של נחל דוד, מההרים והשמיים: נזרקתי חמש עשרה שנה אחורה, לתקופת הטיולים שלי ושל חברים שלי, טרום עידן הסמרטפונים והפצצת הג'נקיאדה, כאשר לא רק שמענו את החברים שלנו והנהנו להם בעוד הראש שלנו עסוק בכלל במשהו אחר, אלא באמת הקשבנו למה שהם אמרו.

מעבר לכך: פתאום המתח התמידי הזה, המלווה בטיולי סמרטפונים בהם התלמידים רק עוצרים בשביל לצלם ותוך כדי כך מחוברים לMP ושומעים שירים כשלמעשה רק גופם מטייל איתך, אבל רוחם מרחפת בעולם שכולו טראש, נעלם כלא היה.

הם נכנסו למצב צבירה הזהה לניצולים על אי בודד:

בלי טלוויזיה. בלי אינטרנט. בלי כבלים. בלי ניידים. רק אתה ואני פה. אז אם כבר, בוא לפחות ננסה להכיר סוף סוף אחד את השני.

מבחינתנו הטיול יצא טוטפות. (שזה הפצצות של הדוסים). מזמן לא נהנינו כל כך.

התגובות החמות של ההורים אח"כ, הבהירו לנו שגם התלמידים נהנו באופן יוצא דופן.

מהטיול הזה יצאנו עם בשורה חד משמעית:

גם אם התרגלנו לראות את העולם דרך פיקסלים עד כדי כך שלראות אותו טבעי ביפי הדרו נראה לנו כהזוי לגמרי,

גם אם האפשרות להישאר עשרים וארבע שעות רק עם עצמך ללא גירויים המלאים במסרים מסחריים/מערביים/מניפולטיבים נראית מפחידה לגמרי,

האמת היא שלאמירה החינוכית שמסרבת להשלים עם התוספים המלאכותיים האלו ומעדיפה תמיד את החוויה הטבעית, יש בכוחה לגרום להרגל לחשב מסלול מחדש ואם הולכים איתה ללא כל מורא, סופה גם להישמע.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן