הייתי צריכה הפסקה, אחר סמסטר ארוך ומתיש. המשפחה שלי שהתה באותו הזמן בקצה הדרומי של חצי האי הבלקני, באי קטן ובלתי ידוע ביוון. החלטתי להצטרף אליהם. טסנו מתל אביב לאתונה. מאתונה המשכנו בטיסה לאי זקינטוס הידוע בכינויו "Fiore di Levant" ("פרח המזרח") וגם בשמו האיטלקי - זנטה.
כמו כל תייר, קראתי במהלך הנסיעה את מדריך הנסיעות, ולמדתי קצת על ההיסטוריה, החקלאות, מזג האוויר, ולבסוף גם על מקורות הפואטיקה של ההמנון הלאומי. לא קראתי מילה אחת על מה שאני באמת עתידה לגלות על האי. הנסיעה משדה התעופה אל הווילה שלנו נמשכה דקות אחדות. ממישור החוף, נסענו דרך הכפר במסלול עקלקל אל היעד.
גברת זקנה, שנראתה כמו כפרייה יוונית טיפוסית, לבושה כולה בשחור, קיבלה את פנינו בחיוך חם. היא עשתה לנו סיור סביב האחוזה האהובה שלה (ניכר היה שהמקום הזה היה מקור גאוותה). לאחר מכן ערכה לנו גם סיור קצר בביתה (מעוצב כולו בסגנון ישן: חדרי שינה, סלון ושירותים). במטבח, הבחנו בקדרות התבשילים האותנטיים (בסגנון יווני) שהיו תלויות מעל התנור הישן. כל אלה הוצעו לנו לשימוש. הסברנו לה כי מסיבות דתיות, למרבה הצער, לא נוכל להשתמש בכלי המטבח שלה אך אין לנו בעיה מאחר והבאנו כלים משלנו.
זה הרגע שבו הכל התחיל.
היא נראתה מבולבלת. היא הסתכלה על אבא שלי, ולפתע אורו עיניה. היא הבחינה בכיפה שלו. ביקשה מאיתנו ללכת בעקבותיה החוצה אל הגינה. מנקודת הגובה שבה עמדנו, ראינו נוף נפלא של אוקיינוס ואוניות. אבל היא הצביעה לכיוון אחר לגמרי.
"הביטו לשם, בבקשה!" היא אמרה והצביעה לכיוון הגבעות, ורצתה לדעת מה אנחנו רואים. "עצים, צמחיה", אמרנו. "תסתכלו שוב ותתמקדו!" דרשה. "משהו לא מזוהה שנראה כמו שיניים, נקודות לבנות", אבא שלי אמר. היא הביטה בנו לרגע ארוך ואמרה: "זה בית הקברות היהודי". הייתי המומה. כולנו היינו המומים. היינו כאן על אי בודד ביוון. מי שמע על יהודים במקום? ניסיתי להעלות זיכרונות על סיפורים וחוויות ששמעתי מהחברים שביקרו כאן. דבר לא עלה בדעתי. מרגע זה עד שעזבתי את יוון, חופשת קיץ מרגיעה ושתיית "אוזו" על החוף, הפכה למסע מרתק, שבסופו חשפתי סיפור בלתי נשכח.
למחרת בבוקר, עליתי על ה"טוסטוס" השכור שלי, ונסעתי לבית הקברות. הצמרמורת שעברה בי התחילה כשראיתי לראשונה את ה"מגן דוד" על השער השחור הקטן. הרעד התגבר כשנכנסתי לתחומי בית הקברות. זהו בית קברות ענק המכיל מאות קברים מהמאה ה-16 ועד 1955. השטח היה שמור היטב, ואבנים קטנות הונחו על קברים רבים כאילו היו כאן מבקרים לאחרונה. 1955? – חשבתי לרגע, הרי מי שמכיר את ההיסטוריה של יוון והאיים שלה אפילו קלושות, יודע כי לא היה מקום שנפגע יותר על ידי הנאצים. רודוס, קורפו, סלוניקי, אתונה. אובדן חיי היהודים ביוון היה הרסני. מ-1944 כמעט שלא נשארו יהודים אפילו בקהילות הגדולות. החלטתי לחקור את העניין.
במרכז בית הקברות עמד בית קטן. ניגשתי לשם. זהו ביתו של השומר (דור שלישי של שומרי בית הקברות היהודי בזקינטוס). האיש מדבר אך ורק יוונית. חוסר יכולתי לדבר את השפה מנע מאיתנו לנהל שיחה עמוקה איתו.
רציתי להמשיך את חיפוש ההיסטוריה היהודית של האי הזה, ותוך חמש דקות הייתי בבית העירייה. כשסיפרתי לפקיד בדלפק הקבלה מה אני מחפשת, הוא שאל אם הגעתי כבר לבית הכנסת. השאלה הוצגה כבדרך אגב, כאילו זה נשאל על בסיס יומי. "סליחה?", חשבתי שלא שמעתי נכון. "בית כנסת על האי הזה?". הוא נתן לי הנחיות. בית הכנסת נמצא על כביש סואן במרכז האי. מהרחוב הראשי, בחלל בין שני בניינים, יש שער ברזל שחור, בדיוק כמו זה שראיתי בבית הקברות. מעליו הייתה קשת אבן עם ספר פתוח. קראתי, בתרגום חופשי מן העברית המקורית, "במקום קדוש זה עמד בית הכנסת 'שלום'. כאן, בזמן רעידת האדמה בשנת 1953, גווילי תורה, שנקנו לפני שהקהילה הוקמה, נשרפו". דרך השער הנעול ראיתי שני פסלים. אם לשפוט לפי הזקנים הארוכים שלהם, הם נראו לי כמו הרבנים, אך הכתובת על הקיר הוכיחה לי שטעיתי: "שלט זה מציין את הכרת התודה של יהודי זקינטוס לראש העיר קארר ולבישוף כריסוסטומוס".
על מה הכרת התודה? מי האנשים האלה? למה הפסלים? מה קרה כאן? היו לי הרבה שאלות. הייתי חייבת למצוא קצה חוט, אם לא תשובה. חזרתי לעירייה, נרגשת ורועדת. ניגשתי לפקיד, שכבר הכיר אותי, והתחלתי לחקור אותו על מה שקרה כאן. הוא הפנה אותי אל סגן ראש העיר, בקומה השלישית. מצאתי את החדר שלו. דפקתי בדלת ושאלתי אותו אם הוא יקדיש לי כמה דקות. הוא נעתר ברצון. כעבור חצי שעה יצאתי עם מידע נוסף רב.
היסטורית המקום
ב-9 בספטמבר 1943, פנה מושל הכיבוש הגרמני (אדם בשם ברנז) לראש העיר, לוקאס קארר, בדרישה לקבל רשימה מפורטת של כל היהודים על האי. ראש העיר התייעץ עם הבישוף כריסוסטומוס ויחד החליטו לדחות את הבקשה של המושל הגרמני. למחרת הם נדרשו להתייצב בפני המושל. המושל התעקש וחזר בתוקף על דרישתו לקבל את הרשימה. הבישוף הסביר למושל כי יהודים אלה אמנם לא נוצרים הם אבל חיו במקום בשקט ובשלווה במשך מאות שנים. הם מעולם לא הפריעו לאף אחד, הוא אמר. הם היו יוונים בדיוק כמו כל היוונים האחרים, וזה יפגע בכל תושבי זקינטוס אם הם יעזבו. המושל התעקש שיתנו לו את השמות. בלית ברירה הושיט לו הבישוף פיסת נייר שהכילה רק שני שמות: הבישוף כריסוסטומוס וראש העיר קארר. בנוסף על כך הביא הבישוף מכתב מההגמון אל היטלר עצמו, ובו הצהרה לפיה יהודי זקינטוס הם תחת סמכותו ואחריותו.
המושל ההמום לקח את שני המסמכים ושלח אותם אל המפקדה הצבאית הנאצית בברלין. בינתיים, פנו מנהיגי האי אל היהודים המקומיים ודרשו מהם להסתתר בתוך בתי נוצרים בגבעות. באופן די מפתיע בוטל במהרה הצו (לאסוף את היהודים) – הכל הודות למנהיגים מסורים אלה, אשר סיכנו את חייהם כדי להציל את יהודי המקום. באוקטובר 1944, הגרמנים נסוגו מן האי, תוך שהם משאירים מאחוריהם את כל 275 יהודי המקום. האוכלוסייה היהודית באי שרדה כולה ללא פגע, בעוד שבאזורים אחרים קהילות יהודיות רבות הושמדו.
היסטוריה ייחודית זו מתוארת בספר של Dionyssios Stravolemos, "מעשה הגבורה – הצדקה", וגם בסרט קצר של Tony Lykouressis, "שירת החיים". לדברי המדריך למטייל של חיים יזאקיס – בשנת 1947, מספר גדול של יהודי זקינטוס עלה לארץ בעוד אחרים עברו לאתונה. בשנת 1948, כאות הוקרה על גבורתם של תושבי זקינטוס בתקופת השואה, הקהילה היהודית תרמה ויטראז' לכנסיית Saint Dionyssios. בחודש אוגוסט 1953 נפגע האי מרעידת אדמה חמורה. הרובע היהודי כולו, על שני בתי הכנסת שלו, נהרס כליל. זמן לא רב לאחר מכן עברו שאר 38 היהודים לאתונה. בשנת 1978, העניק מוסד "יד ושם" לבישוף כריסוסטומוס ולראש העיר לוקאס קארר את התואר "חסידי אומות העולם".
בחודש מרץ 1982 נפטר היהודי האחרון שנותר בזקינטוס והועבר לקבורה באתונה. כך נסגר המעגל, והנוכחות היהודית באי באה לקיצה לאחר כחמש מאות שנה. בשנת 1992, באתר שבו עמד בית הכנסת הספרדי לפני רעידת האדמה, הקימה מועצת המנהלים של הקהילות היהודיות ביוון שתי אנדרטות זיכרון משיש, כמחווה לבישוף וראש העיר.
סגירת מעגל
כמה ימים לפני שתכננתי לעזוב את האי ולחזור הביתה, נכנסתי לבנק להמיר דולרים ליורו, ואפילו במקום פשוט כמו בנק הצלחתי להוסיף עוד חתיכה לפאזל היהודי הזה. פקידה שדיברה בטלפון ואכלה כריך, קראה לי כשהגיע תורי. כשנתתי לה את הדולרים להמרה, היא הושיטה לי את הכסף במעטפת המרה בלי לבקש שום תעודה מזהה. מאוחר יותר, כאשר פתחתי את המעטפה, הופתעתי לראות כל כך הרבה כסף. מסתבר שהם לא ספרו כראוי את הכסף שהיה במעטפה, במקום להמיר 1,000 דולר, היא נתנה לי סכום המקביל ל-10,000 דולר! זה ממש לא הפתיע אותי, כי הפקידה לא הקדישה לי כל תשומת הלב. מכל מקום, בסופו של דבר, כשהבנק יבין כי הכסף חסר, לא תהיה כל דרך להגיע אלי מכוון שלא קבלו ממני נתוני זהות.
למחרת בבוקר, התקשרתי לבנק וביקשתי לדבר עם המנהל. שאלתי אותו אם יש בעיה עם החשבונות בלילה הקודם. "את חייבת להיות האישה עם הדולרים", אמר, ומיד הזמין אותי למשרד שלו. כעבור שעה הייתי בבנק. כשנכנסתי למשרד, האיש שישב מול המנהל עבר לכיסא אחר ונתן לי את מקומו. חלקתי את חווית הבנק שלי איתו, והערתי שזה יכול היה להיות קל מאד עבורי להיעלם עם הכסף. המנהל עצמו התנצל מאד על הדרך הלא מקצועית בה טופלתי והודה לי שוב ושוב על החזרת הכסף.
כדי לבטא את הכרת התודה שלו, הוא הזמין אותי ואת משפחתי לארוחת ערב במסעדה יוקרתית. הסברתי לו שלאכול בחוץ זה מסובך מדי עבורנו בשל העובדה שאנחנו יהודים שומרי מצוות. הוא ביקש את הכתובת שלי כדי שיוכל לשלוח לנו ארגז של יין. "גם זו בעיה" אמרתי. הסברתי לו שבאתי מישראל לפני שבוע לחופשה, אבל הוסטתי לדבר אחר. הסברתי: "כמה ימים אחרי שנחתתי, הופתעתי לגלות את הקהילה היהודית שהייתה פה עד לפני 25 שנה" והוספתי: "אתה לא חייב לי כלום. אתם נתתם הרבה לבני עמי והמעט שאני יכולה לעשות כיהודיה, כדי להראות את הערכתי ותודתי למה שעשיתם עבור יהודי זקינטוס, הוא להחזיר את הכסף הזה, שלא שייך לי ואף להגיד לכם: תודה!"
הייתה שתיקה שנראתה כרגע ארוך.
האיש אשר פינה את המושב שלו כאשר נכנסתי ולא אמר מילה במהלך השיחה, קם עם דמעות בעיניים, פנה אלי ואמר: "בתור נכדו של ראש העיר קארר, אני המום מאוד ורוצה להודות לך!"
(63) שלומי קונסטנטין, 6/3/2021 10:10
יהדות זקינטוס
סיפור מדהים אבא שלי ז"ל מזקינטוש
(62) יואל גולדברג, 8/8/2020 19:34
האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
מבקש להוסיף לכתבה את נשוא הסיפור האמיתי: מספרת הסיפור המקורית והאמיתי היא ליאורה גולדברג שנסעה עם הוריה לאי וחוותה את המתואר מעלה.
(61) יעל גולדברג, 7/8/2020 15:06
האם אי פעם היית בזקינטוס?
(60) יצחק, 6/5/2020 11:19
האגדות אינן בשמים
כאשר אתה נפגש בהן ללא הכנה ובמסיבות בלתי צפויות - על השומע להזהר. סכנת הלם. התרגשות עמוקה אני פורש לקחת אויר כל הכבוד למספרת ולמשפחתה
(59) אורנה, 21/4/2020 11:05
סיפור מקסים ונפלא
הסיפור שלך מקסים, מחמם את הלב.
(58) זהבית, 19/10/2019 06:38
יהדות זקינטוס
גרמת לי לבכות עם סיפור כזה נוגע ללב.ועכשו יותר מתמיד אני רוצה לבקר באי
(57) מני סלוניקי, 18/10/2019 15:30
תגובה למאמר על יהודי זקינטוס
גם אנחנו היינו השנה בזקינטוס, התרשמתי מהכותב/ת, סיפור מרתק וסיום מדהים
(56) יוכי, 2/5/2019 15:49
יום הזכרון לשואה תשע"ט
הרב ישראל מאיר לאו סיפר את הסיפור המרגש במצעד החיים ביום הזכרון לשואה תשע"ט. מרגש ביותר והסיפור חייב להשמע עוד ועוד . תודה לך
(55) מרים, 20/8/2018 17:09
מרגש
סיפור מרגש. בדיוק השבוע קראתי את הספר "רסיסים" של אן מייקלס ובו מתואר הצלת היהודים בזקינטוס. אם זה היה קורה בעוד מקומות בעולם אולי הנאצים היו נסוגים מהרעיון שלהם
(54) רוני, 18/8/2018 22:31
כרגע אני בזקינטוס , אחפה זה בדיוק? אלך לשם.הסיפור מרתק ומרגש ומדהים, חייבים להפיץ
אנינכרגע בזקינטוס ,הסיפור מרתקהומרגש ועושה לי ממש חשק ללכת לראות בעקבות הסיפור ותודה לך שבזכותך הסיפור ימשיך ויתגלגל . יש כתובת מאיפה להתחיל ? תודה
(53) ישראל וידר, 12/5/2018 05:49
זקינטוס.
קראתי בחשק עז את הנאמר על היהודים שגרו בעבר באי זקינטוס.ממש כואב לי שלא נישאר אף יהודי באי זה אף על פי שיש בית קברות כשר למהדרין ושיש שמירה עליו.ומה עם בית הכנסת ? האם העירייה מאפשרת לתיירים להיכנס לבית הכנסת ?אני מאד מקווה שכן.
(52) אנונימי, 28/7/2017 07:59
מרגש !
אנחנו נוסעים לזקינטוס בקרוב .. ממש מרגש מה שכתבת ! לנסוע לשם בהרגשה אחרת !! של הוקרת תודה !
(51) גירשון סילביה, 28/6/2017 07:50
nrda ntus
סיפור הצלתם של יהודי זקינטוס מאל ומרגש,הכרתי אותו מקריאת ספר אם אני לא טועה ששמו "רחמם" של סופרת ישראלית שאינני זוכרת את שמה. וכן מכתבה ששודרה בטלוויזיה בערץ הראשון ז"ל. אני מאוד רוצה לבקר בזקינטוס ולראות את כל מה שתיארת..אשמח לקבל טיפים נוספים לראות כל מה שקשור בסיפור כמו כתובת בית הכנסת ובית העלמין תודה
(50) אלירן, 17/3/2017 10:20
סיפור מרתק. מעשה אצילי
כל הכבוד לך על שהחזרת את הכסף וכל הכבוד להם על כל מה שעשו להצלת היהודים.
(49) לנה, 3/10/2015 06:22
סיפור מאלף על יחסי מנהיגות זקינטוס לנתיניה היהודים במלחמה"ע 2
רותם, תוכן המידע שאת מעבירה בסיפור שהותך עם משפחתך בזקינטוס מענין מאד ורצוי שיפורסם שנדע כולנו שישנם אנשים הראויים להיקרא בני אדם בקהילות שונות בעולם. המחווה הלכאורה טבעי של החזרת כסף רב שקיבלת בטעות ואופן החזרתו הזילו דמעה מעיני מתוך הזדהות והערכה.
(48) יהודה טלישבסקי, 30/7/2015 00:20
יהודי זקינטוש
סיפור מדהים ממש דמעו עייני מהתרגשות בעת הקריאה
(47) eli, 6/7/2015 08:10
מרגש
זה מאד מרגש זה מסוג הסיפורים שאנו לא שומעים הרבה וזה הוכחה שבקרב לא בני עמנו היה מעטים שעשו הרבה מאד וזאת אני שמעתי גם מאבי שניצל בזכות אנשים שכמותם!!!
(46) איתן, 4/7/2015 18:12
יהודי זקינטוס
מה הכתובת של בית הכנסת ובית הקברות אני מעוניין לבקר במקום
(45) Ronny, 20/5/2015 09:46
סיפור מרגש
כל הכבוד
(44) יאיר, 9/6/2014 12:51
ספור יפה ומרגש. אולי מהווה הקצת משקל נגד לסיפור אחר: הבולגרים אמנם לא מסרו את יהודי בולגריה - אבל השתתפו בגירוש יהודי מקדוניה לרכבות המוות שהובילו לטרבלינקה...
(43) פמלה דורי, 9/6/2014 02:58
קיסוס 32 מכבים
אילנה , תודה על שיתוף הקוראים בסיפור חווית החופשה המיוחדת. העשרת אותי בידע וכן ריגשת אותי. כל סיפור גבורה של אצילי הנפש מגדילים את אופים של בני אנוש וממלאים תקווה בלב שהיו ויש אנשים טובים אוהבי אדם.
(42) מיטל, 8/6/2014 11:50
מרגש מאד. זהו סיפור החיים של סבתא וסבא שלי.
סבתא וסבא שלי נולדו וחיו בזקינטוס עד שעלו לארץ ישראל, סיפורם האישי מדהים, שהשם יברך אותם באריכות חיים.
(41) shimon.benichou, 23/4/2014 11:46
מרתק ומרגש ! יישר כח
סיפור נדיר מרגש מפינה קטנה וחבויה יפה שהשכלת ואולי זכית להאיר אותה בסיפור מופלא ויישר כוח על החזרת הכסף -דוגמא ומופת. לשמואל - הסיפור שלך שווה שיסופר בפני רבים.
(40) צביה ויצמן כי, 14/9/2013 13:03
כתבה בנושא שודרה בערוץ 1
במבט שני, בתוכנית מיוחדת ליום השואה בשנת 2011 שודרה כתבה בנושא. במאי הכתבה הוא איתן אורן. הוא אף ראיון יהודי זקינטוס ובני משפחתם שעלו לארץ וגרים בחולון. ניתן לרכוש דרך ארכיון ערוץ 1 025301333
(39) אורית, 1/6/2013 07:31
מקסים!
אני מחפשת מקום לנופש ביון ובמקרה נתקלתי בסיפור שלך.מקסים.תודה לך שחלקת את הסיפור עם כולנו. ידעתי על שואת יהודי יוון בעיקר כי קראתי את "המנדולינה של קפטן קורלי"... ומוזכרים שם היהודים שגורשו.ובמקרה גיליתי שידיד שלי יווני במקור ושההורים שלו ניצולי שואה מיוון.בבית ספר כשלימדו אותנו על השואה,לא הזכירו את יוון .
(38) פרח גני, 3/4/2013 18:08
גם אני בת להורים שנולדו בזקינטוס
כל פעם שאני קוראת את הסיפור הזה יורדות דמעות הכל נכון שמעתי את זה מאימי אנה גני שעלתה לארץ בגיל 16 והיא זוכרת הכל . המקום יפה ושווה לבקר בו
(37) משה פורטה, 26/11/2012 16:58
אי הולדתי
אני נולדתי לתוך המלחמה ההיא, ב9.1943 הורי שושנה ושמואל שברחו מאימת הנאצים לחברי ילדותם שבכפר יולאיקה,הכפר הקטן והציורי השוכן בסמיכות לעיר זקינטוס,טובל בצמחיה ולמראה פסטורלי.הורי שוכנו באחד מחדרי הבית שהיו סביב חצר לגדולה. אימי שהיתה בהריון מתקדם טופלה על ידי משפחת רפסומניקי שהיתה בעלת המקום. וכאמור,אני נולדתי בחצר הקטנה לצל עץ תותים רחב ענפים,הקיים במקום עד היום. אבי עליו השלום,שנפטר השנה בגיל 92 ,כיהן כמוהל ושוחט הקהילה, וכיוון שכך ביקש לקיים את הברית שלי כדין בגיל שמונה ימים.אולם כיצד אפשר לכנס מיניין יהודים המפוזרים בכל רחבי האי ומסתתרים אצל משפחות מקומיות? בתאריך האמור ובדרך לא דרך,נאסף אוו מיניין ואבי מל אותי כדין. בתום הטקס ,לאחר כחצי שעה ,ובעקבות ההמולה במקום עבר פטרול עם חיילים גרמנים,הקצין הממונה עצר את כלי הרכב בו נסעו,דפק בדלת, ושאל לפשר ההמולה,אבי נעמד בסף הדלת ואמר לו:נולד במינו והצביע על העריסה בה שכבתי,למזלי, ולמזל כל הנוכחי במקום,את הרך הנולד נהוג היה לעטוף בחיתול שגם ידיו ורגליו הדוקים מאוד,וכך נמנע ממנו לראות את מעשה הברית. כך עברו הימים והחודשים כשאנחנו המשפחה הקטנה שוהים בבית מארחנו,כשהמחתרת המקומית היתה מודיעה על פשיטה גרמנית לגילוי יהודים,הורי ברחו למקום מרוחק בלב ההרים ואני נותרתי אצל המשפחה המאמצת כאילו אני ״בנם״ וכך ניצלנו אני והורי את המלחמה ההיא. עזנו את האי ב6.1946 ועלינו ארצה במסגרת המעפילים באניה הנרייטה סולד. הבריטים עצרו אותנו בלב ים ,ולאחר קרב קצר נכנענו והובלנו למחנה מעצר בקפריסין ,לאחר 6 חודשים ב12.1946 הורשעו לעלות לאץ ישראל. לימים בשנת 1976 לאחר כ30 שנה החלטתי לשוב אל אי הולדתי לביקור.כמובן שבראש מעיניי היה לבקר את המשפחה שבביתה נולדתי,שמתי פעמי אל אותו הכפר ושאלתי על משפחת רפסומניקי,שכנים הפנו אותי לחצר הקטנה ודפקתי על דלת עץ ישנה, הגברת שניצבה מולי היתה הגברת ששימשה ״אימי״ בימי המלחמה,לשאלתי האם היא מזהה אותי,ענתה בשלילה. לא רציתי לאלאותה עניתי : אני מוסקי(שמי ביוונית המוכר על ידה) לקח לגברת קטינה (שמה) 5 שניות והיא נשרעה על הקרקע מעולפת. לאחר כדקותיים נרגעה ,קמה על רגליה ויצאה בריצת אמוק ברחבי הכפר כשהיא צועקת: בני בא לבקר אותי,בני בא לבקר אותי !!!!!!!!(יהי זכרה ברוך -נפטרה לפני שנתיים) כמובן שמאז ביקרתי באי כמעט כל שנה ,
מי, 8/6/2014 12:10
תודה ששיתפת אותנו - מרגש ביותר
(36) חיים, 30/10/2012 15:46
מרגש עד דמעות
מדינת ישראל ועם ישראל צריכים בזמנים קשים אילו לעודד את התיירות באי
(35) אלון מיכה, 2/10/2012 12:00
סיפורה המפלא של יהדות זקינטוס
לדעתי יש מקום להזכיר את הכומר וראש העיר ששמרו על יהודים כחסידי אומות העולם
(34) da,, 28/8/2012 15:51
זה לא ממש מאמר - זה סיפור חיים!
קראתי בהתרגשות את סיפורם של יהודי זקינטוס. בימים השחורים ההם מעטים העזו להשאר אצילי נפש ולב ולסכן את עצמם למען אחרים ולבטח לא למען יהודים. לבי לאנשים הגאים והנפלאים האלה ולאמונה שהם מחזקים - כי לא פסה רוחו של האדם. תודה לכותבת שהיא יידעה אותנו בפרט זה מההיסטוריה המורכבת שלנו.
(33) תמר שילה, 27/8/2012 19:12
זקינתוס
אנו בדרכנו לשם לחופשה, הסיפור מוכר לנו ובכל זאת היה מרגש לשוב ולקרוא. נלך לאתרים שציינת. תודה
(32) בלהה מרום, 15/6/2012 07:26
פירסום מאמרך
תודה על הסיפור הנפלא. אחותי ואני קראנוהו בשקיקה. אנו רוצות לבקש ממיך לפרסמו בעיתונות הראשית. שווה כתבה.
(31) אנונימי, 5/5/2012 12:35
התרגשות
מרגש עד דמעות
(30) rina zeira, 21/4/2012 11:54
יהודי זקינטוס
סיפור מאוד מרגש, הודות לראש העיר זקינטוס והבישוף "חסידי אומות העולם" ניצלו חיי הורי ואחים שלי משפחת גליקריה נעמי [גני] ושבתאי בטינו קונססטנטיני ארז.הם הוסתרו בכפרים ע"י היוונים הנוצרים. לעומת זאת, מהאי קורפו [קרקרה] נלקחו להשמדה : סבתי אמא של אימי, אנטה גני,ביתה חרה שמחה, שהיתה בהריון ושני ילדיה הקטנים מרגריטה ריטה ויוסף, בנה שמואל בולקי ואישתו אלברטה גני. אח של אבי,אלקנה ואשתו ליזה קונסטנטיני וששת ילדיהם, נלקחו להאושוויץ ב 1944 , יהי זכרם ברוך ת.נ.צ.ב.ה. אמן.
(29) אפרת דלמדגוס, 18/4/2012 14:40
מרגש עד דמעות
כשקראתי את המאמר מאוד מאוד התרגשתי, אני יודעת את הסיפור הנ"ל מסבי ז"ל שמואל פורטה שנפטר השנה, דוד שלי ניצל באי זקינתוס, הוא נולד באותו הזמן, ומשפחה יוונית לקחה אותו אליה ואצלה בבית סבי ז"ל ביצע את הברית, בדיוק נכנסו למקום גרמנים, המשפחה היווניה אמרה כי התינוק הנולד הוא בנם, במבינו וכך ניצלו חיי דודי היקר, לאחר שנים רבות דודי הלך לבקר את המשפחה שהצילה אותו מהגרמנים, זה מאוד מרגש, שעוד יש אנשים טובים בעולם שלנו, ובזכות זה סבי ניצל ועלה לארץ ישראל. סבי היה אדם משכמו ומעלה, הוא חי עד גיל 92 ואני מאוד כואבת כי הוא לא איתנו השנה, מאוד אתגעגע אליו ואתגעגע לסיפורים שלו. יהיה זכרו ברוך נונו היקר שלי.
(28) שרה, 23/3/2012 09:18
מחזק מאד!
האם אילנה יכולה ליצור איתי קשר ? תודה
(27) נס, 4/2/2012 06:09
קידוש ה׳ אילנה יקרה
(26) שלומי קונסטנטין, 29/10/2011 18:39
שמוליק כל הכבוד מאוד יפה ומרגש
(25) גני אלקנה קנרי, 14/10/2011 09:52
אחד העם 7 בת ים
סבי גני ישעיהו היה בזמןהמילחמה ראש הקהילה והספור היה נכון
(24) שמוליק, 28/8/2011 11:17
בית הקברות היהודי
אחד הסיפורים הכי מוכרים בזקינטוס זה הירייה שהרגה שניים שהיטלר התהפך על מוסוליני וכבש את יוון בשלהי 42 איטלקי ירה בגרמני והרג אותו והכדור יצא לו מהגב והרג את סבתא של אימי סבתי הצליחה לברוח להרים לימים לגנה
(23) אפרת, 16/8/2011 09:17
מרגש
גיליתי שהמשפחה שלי גם מהעיירה הזאת מדהים וממש מרגש ונתת לי תחושה של גאווה ההתנהגות הזאת זה מה שמסמל להיות יהודי עלי והצליחי
(22) יצחק, 13/8/2011 19:48
הייתי שם
לפני שבועיים הייתי וביקרתי את האנדרטה לזכרם של שני חסידי אומות עולם אלו. את ההדרכה קבלתי דוקא דרך הכנסיה הראשית בעיר שהמטרופוליט כריסוסטומו דימיטריו היה הבישופ שלה. הפרוטומה שלו נצבת בחזית הכנסיה. הסיפור מתואר בספרה של מיכל שלו "רחמים"
(21) ariell, 9/8/2011 21:37
מקסים
מעורר גאוה יש אנשים טובים
(20) ליה, 8/8/2011 17:54
יהדות זקינטוס
המאמר ריגש אותי עד דמעות
(19) שרון, 25/7/2011 20:20
סיפור מדהים
סיפור מדהים ומרגש. אם קודם רציתי ליסוע לאי בגלל יופיו, עכשיו אני רוצה יותר גם בגלל אצילות הנפש של התושבים והסיפור היהודי.
(18) אנונימי, 17/7/2011 12:20
סיפור מדהים!
צירוף מקרים היא דרכו של אלוקים להישאר בעילום שם. (אנונימי)
(17) יהודית, 24/6/2011 14:10
סיפור מרגש ומצמרר
(16) שמואל סמואל, 7/6/2011 06:26
הכל אמת
את הסיפורים עליהם כתבת שמעתי מאימי ילידת האי ומאבי יליד יוון.אימי ע"ה זכרה היטב את הבריחה לכפרים שמסביב. גם דודי שהיו מבוגרים יותר סיפרו לי על שאירע. אכן,גדלות נפש של תושבי המקום הטובים.
(15) פרז יצחק, 1/5/2011 19:36
יהודי זקינטוס
גב' אילנה גוטליב שלום! התרגשתי לקרוא את המאמר לידיעתך קהילת יהודי זקינטוס מפוזרת בכל הארץ אך בית הכנסת שלום של יהודי האי נמצא בתל אביב וממשיך את מסורת האי בנוסף ב 13-8-53 היתה רעידת אדמה באיים היונים ביוון ובניהם האי זקינטוס וקפלוניה והראשונים שהגיעו למקום היו אניות חיל הים הישראלי אשר הגישו עזרה לתושבי האיים הללו אם ברצונך לקבל מידע נוסף פני eizo1@walla.com
(14) אנונימי, 20/3/2011 13:07
תודה, תודה
תודה
(13) אנונימי, 7/1/2011 13:13
מרחיב את הלב, סיפור על אהבת אדם.
מדהים. תודה.
(12) צופי, 3/1/2011 20:38
ביקור בזקינטוס
התרגשתי לקרוא את סיפור ביקורך בזקינטוס.משפחתו של אבי עלתה לארץ מקומוטיני ביוון לפני המלחמה.לפני כשנה ביקרתי ביוון ,במקומות שונים ורבים במסגרת טיול שורשים ובכאב רב גילינו שרוב יהדות יוון הושמדה בשואה.וכן חלק ממשפחתנו שלא עלו לארץ לפני המלחמה.תודה על המאמר.
(11) רונית גיל, 3/1/2011 20:11
סיפור מרגש
אני מאוד נהנת מהמאמרים המוצגים ואף משתמשת בהם לא מעט בשיעורים אותם אני מעבירה לתלמידי ויחד יש לנו שיעורים מעניינים מרגשים ומלאי חוייה. תודה תודה
(10) , 3/1/2011 11:16
תגובה
איזה סיפור מרגש,האם הוא ידוע ליהודי יון עצמם? כי הרי המקום נידח ממש,העברתי מאמר זה לכמה מחברי, התרגשתי עד לדמעות...תודה רבה עדית
שלום דלמדיגו, 5/5/2011 09:46
אני מזקינטוס
הסיפור הנ"ל ידוע היטב בין יוצאי יוון,קהילת זקינטוס כ-95 אחוז עלו לישראל אני בעצמי נולדתי שם ומספר את הסיפור לכל מכרי.
(9) דינה, 3/1/2011 08:53
יהדות זקינטוס
סיפור מופלא אשר בו חברו אחוות האדם ומסירות הנפש של האנשים היקרים הללו, נוגע ומרגש כאחד. סיפור שיש לספרו וללמדו במקביל ללימודי השואה.
(8) אנונימי, 3/1/2011 07:29
נדמה לי שהמאמר הזה כבר פורסם במקום אחר......
כשקראתיו לראשונה חיפשתי מידע על האי ומאוד התרשמתי ממנו.
(7) smadar, 3/1/2011 06:18
מקסים
סיפור מקסים ונוגע ללב !
(6) אנונימי, 2/1/2011 21:57
סיפור נפלא עם סיומת מרגשת. תודה !
סיפור נפלא עם סיומת מרגשת. תודה !
(5) Harry, 2/1/2011 21:50
Amizing story!
It was very nice from u to give the money back and instead of taking from him something U choose to say "thank u for saving the Jews 65 years ago"! What a kidosh hashem!!
(4) שרית, 2/1/2011 21:21
איזה סיפור מדהים!
איזו עוצמה ותעוזה היה להם להתייצב כך מול הצוררים ולהגן על התושבים היהודיים ועוד לרתום את תושבי האי להסתיר את היהודים ולדעת שבכל רגע הם עלולים להיהרג. אכן הם ראויים לתואר חסידי אומות העולם. כמו כן התרגשתי מסגירת המעגל בסוף הסיפור. אכן היתה לך חופשה מדהימה...
(3) אנונימי, 2/1/2011 19:24
מרגש מאוד -ישר כוח
(2) חלי, 2/1/2011 16:45
מעשה מופלא ביותר של חסידי אומות העולם, טובים וחכמים! חבל שכאלו היו מעטים כ"כ
חבל מאד שלמנהיגי היהודים בארצות שונות באירופה, לא היה את השכל והחוכמה שהיתה לחסידי אומות העולם באי היווני, שלא לתת לנאצים ימ"ש את רשימות היהודים שבקהילותיהם ואפילו להשמיד את הרשימות!
(1) מתוקה, 2/1/2011 13:08
זאקינטוס
שלום לכותבת, גם אני נפשתי באי זקינטוס בסוכות האחרון{ 2010} ולצערי למרות שחיפשתי לא מצאתי סממן יהודי כלש/הו. אשמח לקבל פשטים יותר מדוייקים על מקום היצ\מצאות בית העלמין ושרידי בית הכנסת. כי אני מתכוונת לנפוש שם שוב בקיץ הקרוב. תודה מתוקה