כשאסתר יונגרייז הייתה בת שמונה, אסירה מורעבת ומושפלת במחנה ברגן בלזן, היא שמעה מדי יום את צעקותיהם של הקלגסים הנאציים: "לעמוד בשורות, יידישע שווינהאונט [כלבים-חזירים יהודיים]!"

וכשאסתר הקטנה הייתה מצייתת לפקודותיהם, היא הייתה חושבת: "אני שמחה שאני בת לעם שעמד בהר סיני וכרת ברית עם אלוקים, להיות עם הנצח שלו ולחיות על פי תורתו. אני שמחה שאני לא בת לעם האכזרי הזה."

"האווירה באירופה כיום, היא בדיוק כמו זו שהייתה ב-1938. בכל מדינה אליה הגעתי, יהודים אמרו לי שהם מפחדים"

הרבנית אסתר יונגרייז, אחת המרצות היהודיות הכריזמטיות ביותר, מסרה סדרת הרצאות באירופה. "מצטערת לומר", היא קבעה בראיון שנערך עמה בירושלים, "שהאווירה באירופה כיום היא בדיוק כמו זו שהייתה ב-1938. בכל מדינה אליה הגעתי, יהודים אמרו לי שהם מפחדים, שהם חשים בהתפשטות האנטישמיות."

דבריה מקבלים חיזוק נוסף אם לוקחים בחשבון, לדוגמא, את גזר הדין שניתן לבריונים המוסלמים שעינו את אילן חלימי למוות, רק משום - כפי שאמר מנהיג הכנופיה - ש"הוא היה יהודי". רוב הנאשמים יצאו בעונשים כל כך קלים, עד שאפילו שר המשפטים הצרפתי התבייש, וביקש לערער על גזרי הדין ולדרוש משפט חוזר. מה שנשמע אפילו יותר מוזר מפסקי הדין עצמם, הייתה קביעתו החצופה של התובע הצרפתי, שהאשים את הנתבעים שהם "הפכו אנטישמיות נורמאלית, לאנטישמיות רווית שנאה". מה בדיוק קובע את הגבול בין אנטישמיות "נורמאלית" (ולכן מקובלת לכאורה) לבין אנטישמיות "רווית שנאה"?! אילו היו התוקפים המוסלמים רוצחים את אילן בלי לענות אותו במשך 24 ימים, האם זה היה "עובר" בצרפת של המאה ה-21?

"אירופה הופכת להיות מוסלמית", אומרת הרבנית יונגרייז. "מוסלמים רדיקליים המתנגדים בלהט לישראל, חולשים על היבשת. ואנטי ישראליות", היא מסבירה, "משמעותה אנטי יהדות. היום להיות אנטי ישראלי או אנטי ציוני, במקום אנטישמי, זה פוליטיקלי-קורקט. אבל אם למישהו יש ספק לגבי כוונותיהם של המוסלמים הקיצוניים, פשוט תחשבו על דניאל פרל שנרצח על ידי שוביו בפקיסטן. הוא לא היה מתנחל וגם לא ישראלי, הוא אפילו לא היה בעל קשר אקטיבי ליהדות. למעשה, הוא היה נשוי ללא יהודייה. מה היה הפשע שלו? מה אילצו אותו רוצחיו לומר לפני שערפו את ראשו? 'אני יהודי'".

המלה פחד, לא נצמדת לתחנת הכוח האנושית קטנת הממדים בדמות הרבנית יונגרייז. אישה שבגיל 74 מסוגלת להרצות בארבע יבשות שונות באותו שבוע, ושמלמדת, כותבת ומייעצת בסדר יום עמוס, שכולל פחות משלוש שעות שינה בלילה, ויכול להתיש אדם בן מחצית שנותיה. ובכל זאת, בתור ניצולת שואה, היא מוטרדת מתחושת דז'ה-וו, כשהיא רואה את שתיקת העולם מול האנטישמיות ששוב נושאת ראש.

"לפני השואה ובמהלכה, לא הייתה אף מדינה שעמדה לצידנו, והיום אין אף מדינה שעומדת לצידנו. העולם כולו מנהל מו"מ עם דיקטאטורים נתעבים. ככל שהמדינות המוסלמיות הופכות להיות יותר מרושעות, כך מושלכים למרגלותיהם יותר ענפי עץ זית, ויותר לחץ מופעל על ישראל – הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הלחץ הזה אינו נובע אך ורק ממקורותיה המסורתיים של האנטישמית, אלא גם מהממשל האמריקאי. הויתורים שוושינגטון תובעת מישראל, הם לא פחות מהתאבדות. ובכל זאת, נראה שרק למעטים מאוד איכפת. בנוסף, המִינהל נתן אור ירוק לתוכנית הגרעין האיראנית, בהנחה כמובן, שהיא תשמש אך ורק למטרות שלום! אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מצחיק. האם הם לא מבינים שאנחנו... סליחה, העולם כולו, שמע את אחמדינג'אד מצהיר בגלוי על כוונותיו למחוק את ישראל מהמפה?"

ההבדל היחיד בין הכזבים של הדיקטאטור האיראני לבין שקריו הדומים של היטלר, הוא החלפת המילה "יודן" ב"ציוני"

הרבנית יונגרייז מצטטת את נאומו של אמדינג'אד מספטמבר 2008, מול האסיפה הכללית של האומות המאוחדות, שבו הוא הצהיר: "מעמדם, מוסריותם וזכויותיהם של האמריקאים והאירופאים נשלטים על ידי מספר קטן אך מושחת של אנשים שנקראים ציונים. למרות שהם מיעוט זעום, הם שולטים על נתח ניכר ממרכזי הכלכלה והכספים, כמו על מרכזי ההכרעה הפוליטיים של כמה מדינות באירופה ובארה"ב, בצורה ערמומית, מורכבת וחשאית... זאת אומרת שהעם הגדול של אמריקה, וכמה מדינות באירופה, צריכים לציית לתביעותיהם ורצונותיהם של מספר מועט של אנשים רכושניים ופולשניים. עמים אלה מכלים את מעמדם ומשאביהם על הפשעים והכיבושים והאיומים של הרשות הציונית, בניגוד לרצונם."

למרות שההבדל היחיד בין הכזבים של הדיקטאטור האיראני לבין שקריו הדומים של היטלר, הוא החלפת המילה "יודן" ב"ציוני", אף מדינה החברה באומות המאוחדות (מלבד ישראל) לא יצאה מאולם ההרצאות בעת נאומו של אחמדינג'אד. יתרה על כן, מציינת הרבנית יונגרייז, אוניברסיטת קולומביה הזמינה את אחמדינג'אד לנאום. "האם אתם מסוגלים להעלות בדמיונכם שמזמינים את היטלר לדבר באוניברסיטת קולומביה?" היא שואלת בצער.

בלילה שלאחר הנאום הפוגעני באו"ם, אחמדינג'אד הופיע בתוכנית הטלוויזיה הפופולארית – לארי קינג לייב. במקום לקרוא תיגר על האשמותיו של אחמדינג'אד, לארי קינג (יהודי בעצמו) שאל בחביבות את אורחו, "בן כמה אתה? אתה נראה כל כך צעיר, אבל כבר חיתנת ילדים". הרבנית יונגרייז, קולה רך אולם עיניה יורקות אש, מבהירה: "אני הייתי שואלת אותו כמה שאלות שונות לגמרי."

מה אנחנו יכולים לעשות?

אילו היית יהודי באירופה במרץ 1939, ובדרך נס כלשהי היית יודע על כל הזוועות שעומדות להתרחש נגד יהדות אירופה – הגטאות, הרעב, קרונות הבהמות, מחנות הריכוז, תאי הגזים, צעדות המוות – מה היית עושה כדי לעצור את המהלך?

זאת השאלה שהצבתי לא מזמן בפני קבוצת תלמידי קולג', שמקבלים הכשרה להיות מנהיגים בקהילות יהודיות ברחבי העולם. אחת הנשים הרימה את ידה והשיבה, "הייתי מזהירה את מנהיגי העולם".

"מנהיג העולם האוהד ביותר כלפי היהודים היה הנשיא האמריקאי רוזוולט, אבל אפילו בשלב המאוחר של שנת 1944, כשהוא כבר ידע את הגרוע מכל, גם הוא - כפי שידוע לנו היום - סירב להפציץ את מסילות הרכבת לאושוויץ, פעולה שהייתה יכולה להציל מאות אלפים מיהודי הונגריה." השבתי לאותה האישה, ואחר כך הפניתי שאלה נוספת לקבוצה: "כמה מכם מאמינים שהיהודים היו יכולים להינצל אילו היו מזהירים את מנהיגי העולם?" אף אצבע לא הורמה.

ביקשתי לשמוע הצעות נוספות. גבר צעיר העלה רעיון: "באותם ימים היו צבאות של שכירי חרב. הייתי משתמש בכסף היהודי כדי לשכור צבא שכיר להגנתנו."

"צבא שכיר? אף אחד מהצבאות הסדירים באירופה לא הצליח לעמוד מול כוח הרשע של היטלר. כמה מכם מאמינים שהיהודים היו יכולים להינצל על ידי צבא שכיר?" אף אצבע לא הורמה.

"הייתי מזהירה את יהודי אירופה מפני הבאות ומציעה להם לברוח", הציעה צעירה אחרת.

"לאן?" שאלתי. "כולנו יודעים שאף מדינה בעולם, כולל ארצות הברית, לא רצתה לקבל את היהודים שעדיין יכלו להימלט מגרמניה ב-1938. חוץ מזה, אינספור דוחות טוענים שיהודים שהוזהרו על ידי אנשים שנמלטו מקרונות הבהמות וממחנות המוות, פשוט סירבו להאמין שיתכן – במאה ה-20, באירופה הנאורה – שגברים, נשים וילדים יהודיים יירצחו בבתי חרושת למוות. כפי שאנחנו ממשיכים לראות גם בימינו, אין גבול ליכולת ההונאה העצמית של היהודים ביחס לכוונות האויב.

תלמידי הקולג' ישבו שם בדממה, בפנים קודרות.

לאחר מכן צפינו ביחד בקליפ מ"הג'יהאד השלישי", סרט תיעודי העוסק בסכנת האיסלם המיליטאנטי. "למען האמת, השאלה שלי לא הייתה כיצד הייתם יכולים למנוע את השואה", הסברתי, "אלא כיצד תמנעו את השואה הבאה. האם מישהו כאן חושב שפתרונות דיפלומטיים או צבאיים יוכלו להציל את ששת מליון יהודי ארץ ישראל, כשיעמדו מול הפצצה האטומית האיראנית הממשמשת ובאה?"

הקבוצה ישבה בשקט.

פתרונה של הרבנית יונגרייז

יום צום תשעה באב ההולך וקרב, נקבע לזכר האסון המרכזי בתולדות עם ישראל: חורבנם של שני בתי המקדש. תשעה באב לא היה רק אסון רוחני – בו ההשגחה האלוקית הפכה מגלויה לנסתרת, דבר בו אנו חשים היטב עד היום, אלא גם אסון פיזי שכלל 2,000 שנות גלות, את כל האינקוויזיציות, מסעות הצלב, הפוגרומים, והשואה שנובעים כולם מהאסון של תשעה באב.

חכמי התלמוד העלו שאלה מעניינת: מה גרם לחורבן המקדש? מבחינה כרונולוגית, החכמים האלה היו קרובים לחורבן כמו שאנחנו קרובים לשואה – מרחק של דור בודד. כולם ידעו שהרומאים שרפו את בית המקדש, ובכל זאת הם הבינו שכל מה שקורה לעם ישראל נקבע על ידי אלוקים, כתגובה למעשינו. וכידוע, חכמינו סיכמו שחורבן המקדש בא בעקבות כשל רוחני שלנו – שנאת חינם בתוך עם ישראל.

אב אוהב יעניש את בנו כשיש בכך צורך – לא מתוך שנאה, אלא מתוך דאגה אמיתית לעשות את הטוב ביותר למען ילדו

בהתאם, הרבנית יונגרייז מציעה פיתרון רוחני לאיום הנוכחי. בתשובה לשאלה כיצד עם ישראל יכול להשתמש באנטישמיות הגוברת כדי לאמץ את יהדותו במקום לברוח ממנה, ענתה הרבנית יונגרייז: "אם אנחנו היהודים מנסים לברוח מהברית שלנו עם אלוקים, אז אלוקים מפרסם מודעות בכל העיתונים: 'דרושים אנטישמיים כדי להזכיר לעם שלי מי הוא'. ולרוע מזלנו, תמיד יש מיליוני קופצים על ההצעה. בכל מדינה, לכל מקום אליו נלך, נמצא אנטישמיות. לא משנה מה עושה היהודי, מחויבותו לברית תרדוף אותו. יהודים רבים בהונגריה שלפני מלחמת העולם השנייה המירו את דתם לנצרות. כשגורשנו בקרונות בקר, אישה אחת צעקה לשומר הנאצי, 'אני לא יהודיה!' והוא פשוט דחף אותה עם קת הרובה שלו לתוך הקרון."

"אלוקים אינו נוקם, הוא מתקן", מסבירה הרבנית יונגרייז. "אב אוהב יעניש את בנו כשיש בכך צורך – לא מתוך שנאה, אלא מתוך דאגה אמיתית לעשות את הטוב ביותר למען ילדו. אלוקים הוא אב אוהב. אנחנו מרגישים את האסון של עם ששכח מי הוא, ולכן אלוקים משתמש באנטישמיות כדי להזכיר לנו."

הרבנית יונגרייז מציירת דוגמא ברורה: על פי התלמוד, אחת הסיבות שאלוקים הציל אותנו משעבוד מצרים, הייתה שבני ישראל לא שינו את שמותיהם העבריים. "נדלג קדימה", קוראת הרבנית יונגרייז, ומזכירה עד כמה נפוצים היו הטמיעה ונישואי התערובת בגרמניה שלפני המלחמה. רוב היהודים שכחו משמותיהם העבריים, הם הפכו להיות אוטו ואווה. ואז, בשנת 1938, היטלר העביר את חוקי נירנברג. אחד מחוקים אלה קבע שכל גבר יהודי חייב להוסיף לשמו את השם "ישראל", וכל אישה יהודייה חייבת להוסיף את השם "שרה". כך, יהודי ששמו היה אוטו שוורצבאום, נאלץ להפוך לאוטו ישראל שוורצבאום. היהודים שכחו מי הם, אבל היטלר הזכיר להם.

היהודים שכחו מי הם, אבל היטלר הזכיר להם

"נדלג הלאה, לימינו אנו", אומרת הרבנית יונגרייז, "כשאני מדברת בקמפוסים ברחבי העולם אני מחלקת את הספרים שלי בחינם, ומוסיפה בכל ספר הקדשה אישית למקבל. אני שואלת כל סטודנט שחי בחו"ל, 'מה השם העברי שלך?' רובם עונים 'אני לא יודע.' אני אומרת להם, 'אתה חייב לגלות את השם היהודי שלך'. אם אין להם שם יהודי, אני אומרת להם ללכת לרב שלהם ולבקש שם יהודי, או שאני עצמי נותנת להם שם יהודי. משום שהשם היהודי שלך הוא לא סתם שם. השם היהודי שלך הוא השורשים שלך, המורשת שלך, הזהות שלך; ודרך השם היהודי שלך אתה מתחבר למשימת החיים שלך."

לפני מס' שנים הרבנית הוזמנה לפגישה עם שרים מהפרלמנט ההונגרי. אחד השרים שאל אותה: "את כועסת?"

"למה אתה מתכוון?" הרבנית יונגרייז ביררה.

השר הסביר: "במשך השואה, הפרלמנט ההונגרי הזה העביר את כל החוקים האנטישמיים."

הרבנית ענתה: "אנחנו לא עם שמתבוסס בכעס. אבל תרשה לי לספר לך סיפור. אבותיי במצרים העתיקה סבלו משעבוד והשפלה. אילו היית שואל באותם ימים, למי יש סיכויים יותר טובים לשרוד את המילניום, לעבדים הישראלים או לאימפריה המצרית, כולם היו צוחקים עליך. אבל כל מה שנשאר מהאימפריה המצרית הוא תצוגות במוזיאון הבריטי, ואנחנו, עם ישראל, עדיין כאן. הדבר נכון לגבי כל האימפריות הגדולות בעולם, מהבבלים ועד לרומאים. האימפריה הרומית הגדולה רצחה מאות אלפי יהודים. הקיסר טיטוס בנה שער ניצחון ברומא כדי להנציח את נצחונו על היהודים - ואני עברתי דרך השער הזה, בדרכי לחירות ממחנה הריכוז של היטלר. היטלר הצהיר שהוא יספק לעולם את 'הפיתרון הסופי'. הוא אפילו הקים מוזיאון בפראג להצגת פריטים אופייניים ליהדות שהייתה ואיננה. אבל 'רייך 1000 השנים' שלו שרד 12 שנים בלבד, ואילו אנחנו היהודים, עדיין כאן."

קיומו של עם ישראל, מסבירה הרבנית יונגרייז, הוא חלקו של ה' בברית. חלקנו הוא לשמור על מצוות התורה.

"אילו היינו מניחים לרגע אחד של אמת להאיר את ליבותינו", אומרת הרבנית יונגרייז, "היינו שמחים במעמד הרוחני שלנו. רק תחשבו על זה שאנחנו, העם שהכיר לעולם את אלוקים, אנחנו, העם שהכיר לעולם את שפת התפילה, אנחנו, העם שהכניס משמעות למושג האמונה והביטחון – שכחנו כיצד לפנות לאלוקים, כיצד לבטוח בו, כיצד להאמין בו."

בכאב גלוי, היא מצטטת מאמר מהניו-יורק טיימס. המאמר טוען שבמצב הכלכלי הקשה היום, אנשים לא יכולים לפנות לפסיכולוגים, ובמקום זה הם פונים לעצת הדת שלהם. אשת עסקים מוסלמית, שהעיתונאי ראיין, התלוננה שבעולם העסקים קשה לה למצוא מקום טוב להתפלל חמש פעמים ביום. אישה קתולית התלוננה שכללי המין בכנסיה מגבילים. מה הייתה תלונתה של האישה היהודייה? מאוד קשה לה שיש לה שם משפחה יהודי ושמזהים אותה עם מדינת ישראל. לכן היא מרגיעה את המראיין שלה שהיא אוכלת חזיר ושאין לה שום קשר לישראל. "מה יצא מאיתנו?" מקוננת הרבנית יונגרייז. "אלוקים מביט בילדיו ובוכה."

הרבנית יונגרייז מסיימת בהערה חזקה:

"היטלר היה צריך גטאות. אני יודעת. הייתי באחד מהם.

"היטלר היה צריך קרונות בקר. אני יודעת. הייתי באחד מהם.

"היטלר היה צריך מחנות ריכוז. אני יודעת. הייתי באחד מהם.

"היטלר היה צריך תאי גזים. אני יודעת. הייתי באחד מהם, רק שבאותה פעם הוא התיז מים במקום גז.

"אחמדינג'ד לא צריך גטאות גם לא קרונות בקר, הוא לא צריך מחנות ריכוז ואפילו לא תאי גזים. הוא יכול להשיג את אותו הדבר בלחיצת כפתור. השם ישמור!"

מה הייתם אתם עושים כדי לעצור אותו?