מנהיגות היא לא תכונה שנולדים איתה, היא נוצרת ונבנית עם הזמן על ידי פעולותיו והתנהגותו של האדם. קיימים מקורות רבים שמלמדים מה נדרש מהאדם כדי להגיע למעמד של מנהיג, אך ודאי שהחשוב בהם הוא התורה, שמתארת לנו את מסלול התפתחותו של המנהיג האולטימטיבי – משה רבנו.

"ויגדל משה, ויצא אל אחיו, וירא בסבלותם..." כבר בתחילת דרכו, יוצא משה כדי לראות ולהבין את סבל אחיו, ועושה בכך הצעד הראשון בדרכו לעזור להם. עם הזמן שעובר, הולכת ומתגברת האכפתיות שבו, והוא לא מסתפק בבחינה והתבוננות אלא עושה מעשה כדי לעזור לאחיו אפילו תוך סיכון חייו. כשהיה צורך להוכיח את האנשים הוא עשה זאת ברגישות אך גם בתקיפות. ההתנהלות הזו המשיכה בכל מה שהוא עשה תוך גילוי רגישות ואכפתיות לכל אדם שפגש, כמו גם לכל בריאה שאלוקים ברא תחת השמים.

לכן היה זה הוא אשר קיבל בסופו של דבר את המנדט מהאלוקים להנהיג את העם הנבחר. את שרביט ההנהגה הוא לקח בענווה מיוחדת תוך כדי זהירות ורגישות לזולת, שבאו לידי ביטוי בין השאר בבקשתו לתת את זכות ההנהגה לאהרון, אחיו הגדול, שאולי היה ראוי ממנו. גם כשמשה הגיע למעמד מנהיג בעל עוצמה, הוא בכל זאת נשאר רגיש והכיר טובה לכל דורשי שלומו ואפילו לאדמה עליה עמד. תכונות אלו הן טיפה בים מן המעלות הטובות הדרושות לאדם כדי להיות מנהיג אמיתי.

האחריות לכלל ישראל הייתה חלק יום יומי ממהלך חייו עד ליומו האחרון

אבי, הרב נח וינברג, ראש הישיבה זצ"ל, בהחלט היה ראוי לקבל את התואר 'מנהיג אמיתי'. עוד מהיותו נער מתבגר הוא יצא לראות בסבל אחיו, בסכנת אבדן הזהות היהודית של רבים מעמנו, תוך ניסיון לתת לכמה שיותר מהם הזדמנות להכיר את אביהם שבשמים. האחריות לכלל ישראל הייתה חלק יומיומי ממהלך חייו עד ליומו האחרון. הוא מעולם לא חיכה שמישהו אחר יעשה את המלאכה, אלא לקח אחריות ויזם ופעל אפילו כשהדבר נראה בלתי אפשרי. ולא רק בעצמו עשה, אלא אף דרבן והשפיע על הרבה אנשים אחרים לקחת אחריות ולפעול. אחריותו ורגישותו לכל אדם באשר הוא הייתה ממגנטת, משום שהוא העריך ואהב באמת כל אחד ואחד. הוא הצליח לראות את יתרונותיו של כל אדם שנברא בצלם אלוקים.

אבי זכה לקבל את המנדט להנהיג שינוי עולמי בתחום קירוב הלבבות, והוא היה המנהיג הבלעדי שנשא בגאווה את דגל המהפך תוך הבנת הזכות והחובה כאחד, לעשות את כל שביכולתנו לקרב בין היהודים למסורת אבותם.. את "כתר" המנהיגות לקח אבי בענווה גדולה תוך כיבוד והערכה לכל ה"מתחרים" שלו.

הוא נהג לומר פעמים רבות ש"מי שחושב שהוא יכול לעשות את העבודה יותר טוב ממני מוזמן לקחת את מקומי". הוא תמך בכל ארגון ותנועה שהיו פונים אליו לעזרה, גם כספית וגם רוחנית. אפילו שלפעמים נראה היה שיכול להיות ניגוד אינטרסים בין הארגונים השונים, הוא ראה זאת בדיוק להיפך. הוא הסביר שכל איחוד כוחות למען עם ישראל הוא אינטרס משותף.

אבי הכיר טובה לכל מי שפעל למען כלל ישראל כמו לאדם שפעל למען ילדיו שלו, ולכל מי שעשה טובה לו עצמו, הוא לא הפסיק להודות בברכות מיוחדות. אפילו לנו, לילדים שלו הוא לא הפסיק להודות, כמו גם לאמי שעמדה לצידו כל כך הרבה שנים. ואלה רק טיפה מים המעלות הטובות שהיה למנהיג שלנו.

מעבר לכל ההנהגות המיוחדות של משה רבנו, עיקר כוח הנהגתו נבע מכך שהוא למד ולימד, שמר ועשה, את תורתו ומצוותיו של האלוקים. הוא התאים את התורה לרמתו של כל אחד ואחד לפי הבנתו. כך גם המנהיג שלנו, ראש ישיבה זצ"ל, למד ולימד, שמר ועשה באהבה מיוחדת במינה את כל מצוות האלוקים. בעיקר הוא עשה מאמץ מיוחד ללמד בצורה מיוחדת את תורת החיים של האלוקים והתאים אותה ל'גובה העיניים' של כל אדם כך שכל אחד ואחד ואחד יכול להבין אותה וליהנות ממנה. תורת חיים ואהבת חסד היו עמודי חייו. זהו מנהיג אמיתי וזה המנהיג שחסר לנו כל-כך כבר כמעט שנה.