זה אירוע שלא דווח בכותרות הראשיות, אבל הוא מסמל תהליכי עומק בחברה הישראלית. הזמרת מירי מסיקה החליטה להפיק בבריכת הסולטן ערב לנשים בלבד. תחת הכותרת "שירת הים" היא הזמינה את הרבנית ימימה מזרחי, ולצידה הזמרות קרן פלס, דיקלה, אתי אנקרי ודין דין אביב.

התמהיל הנשי המגוון הזה משך קהל מגוון לא פחות: מאות נשים מילאו את בריכת הסולטן, מכל רחבי הארץ. קיבוצניקיות לצד חרדיות, מתנחלות לצד תל־אביביות. זה לא היה ערב שיח והיכרות פורמלי, כמו שנהוג באירועי פיוס והידברות, אלא שבסופו הן כולן רקדו יחד. "הכי מרגש זה שהיו שם נשים שבאו בגלל הרבנית, ולא יודעות בכלל מי אני", אמרה לי השבוע מירי מסיקה, שעוד לא נרגעה מהאירוע ומהבשורה התרבותית שבו.

"אחרי שלא נתנו לאתי אנקרי להופיע לנשים בלבד, התעוררה סערה ובצדק", אמרה לי אחת ממפיקות האירוע. "מרוב ליברליות, פשוט חוסמים פה את התרבות לנשים שלא רוצות לרקוד ליד גברים. הערב הזה הוא ההוכחה שלא מדובר בהדרה, אלא בהאדרה. עובדה שאפילו נשים חילוניות רוצות אירועים כאלה. אין פה שום מימון של שום עירייה או גוף חיצוני, רק רצון אמיתי שצומח מהשטח לייצר אחדות נשית, שאולי יכולה ללמד משהו את הגברים".

***

סטופ. התורה הפסיקה השבוע לספר על כל האירועים הדרמטיים, מבריאת העולם דרך המבול, רק כדי לתאר בפירוט אירוע קטנטן: איך אדם אחד מכניס אורחים לאוהל שלו. איך אברהם אבינו רודף אחרי שלושה אנשים זרים כדי לבדוק מה שלומם ולתת להם לאכול ולשתות.

פרשנים רבים כותבים שיש פה אמירה, שהמטרה היא ללמד אותנו שזה העיקר. התורה אינה ספר מדע או היסטוריה. תורה – מלשון הוראה – מטרתה להורות, להדריך, לחנך. לכן היא לא מדווחת כמעט כלום על כל העמים והממלכות שקמו ונפלו באותה תקופה, אבל כן עוצרת ומרחיבה בפסוקים רבים כשמדובר בהכנסת אורחים.

אלפי שנים מתוארות לפעמים רק בכמה פסוקים, אבל כשיש לקח אנושי חשוב – צריך לעצור וללמוד ולהסיק מסקנות.

כל המעשים ה"קטנים" האלה בחיינו, שאף חוקר או עיתונאי לא היה מתעכב עליהם, כל ההחלטות הטובות הזעירות, שהן לכאורה לא-דרמטיות, כל אלה יכולים להיות בסוף הדברים המשמעותיים והמשפיעים ביותר. ואולי רגע כזה מחכה לנו ממש עכשיו. שבוע טוב. 

מתוך https://www.facebook.com/SivanRahavNews