בדרך כלל בשעות הבוקר, הגינה הציבורית הזאת ברושלים מלאה בילדים שמשחקים במתקנים, באנשים בריצת בוקר, בכלבים עם בעליהם. ביומיים של ראש השנה השבוע, הגינה התמלאה בתפילות, תקיעות שופר ופיוטים, וזה השתלב נהדר.

חני ואליהו קנטרמן, שליחי חב"ד באזור טלביה, הקימו אוהל תפילות ענק והזמינו את החזן ישראל הרשטיק להוביל את תפילות החג. כן, הם יודעים שמותר להתפלל השנה בבתי הכנסת, אבל הם שיערו שרבים לא ירצו להצטופף עם מסכות ומגבלות בחדר סגור, עם הרבה ילדים לא מחוסנים. כ־150 גברים, נשים וטף הצביעו ברגליים ובאו מכל רחבי האזור, ובזמן תקיעת השופר - התקבצו המונים שכלל לא תיכננו להגיע לבית הכנסת, וזכו לשמוע שופר.

האם שכחנו בחוץ ציבור רחב, כשחזרנו אל בתי הכנסת? האם המגבלות הממשלתיות מקילות מדי, ולמרות שמותר, צריך לקחת יותר אחריות ולהשתדל לצאת החוצה? לדעתי התשובה לשתי השאלות היא כן. מוזמנים לצאת ביום כיפור אל המרחב הפתוח.

***

השנה החדשה, תשפ"ב, היא שנת שמיטה, שנה שבה נמנעים מפעילות חקלאית ונותנים לאדמה ולחקלאי לנוח. זו שנה ללימוד, להתפתחות, למנוחה, לזמן משפחתי, ויש גם עמותות וארגונים שעומדים לימינם של החקלאים בשנה הזאת.

ביום שני בצהריים השבוע, בשעות האחרונות של השנה, רגע לפני השמיטה, התקבצו החקלאים של קיבוץ שעלבים במרכז הארץ, על כביש ירושלים־ת"א, לטקס פרידה מהאדמה. "שבת שלום, ארץ ישראל", הם איחלו שם לשדות, לפני שנפרדו מהם לשנה שלמה, וסיימו בריקוד משותף.

פרשנינו מסבירים ששנת השמיטה אמורה להשפיע גם עלינו. רובנו לא חקלאים, אבל זו הזדמנות לחשוב איפה אפשר לשמוט ולשבות השנה, מה אפשר לשחרר, למה חשוב להקדיש יותר זמן.

***

זוהי תקופה שנתית של חשבון נפש, של רצון להשתנות, אבל מה קורה כשזה לא הולך? כשכל השאיפות הגדולות והמשימות שלקחנו על עצמנו, מתנפצות אל סלעי המציאות? הרי רוב הסיכויים שלא נצליח להגשים השנה את כל החלומות וליישם את כל ההחלטות.

בספרו "אורות התשובה" מציע הרב קוק נחמה. לדבריו, עצם הרצון לתקן הוא כבר דבר גדול: "אין לשער ואין להעריך את גדולת האושר שצריך האדם לחוש בעצמו, מתוך אותו הצער העדין המצער אותו, בעת שבכל לב ובכל נפש רוצה האדם, בעומק של חפץ אדיר, להיות הולך בתום וביושר. אף על פי שהדרכים המעשיות אינן עדיין כלל סלולות לפניו, אבל הרצון להיות טוב - זהו רוח גן עדן אלוקים המנשב בנשמה וממלא אותה אושר אין קץ".

אם יש בנו תסכול שאנחנו לא מצליחים להיות טובים יותר - זה כבר אמור למלא אותנו שמחה גדולה. זה אומר שאנחנו מנסים, שיש לנו אמון בעצמנו ובעולם, שלא התייאשנו, שסירבנו להשלים עם החסרונות שלנו.

עצה קטנה לימים גדולים: בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים, נהוג לקבל על עצמנו קבלה טובה. כלומר, להחליט החלטה אחת מעשית לשיפור בתחום מסוים בחיינו – ולהתמיד בה. זה יכול להיות כל דבר קטן וחיובי: החלטה ביחס לעצמנו, למשפחה, לקהילה, לצדקה, לגלישה ברשתות, לתפילה, ללימוד ועוד. ככה אנחנו מבטיחים שכל ההבטחות וכל החלומות הגדולים של תחילת השנה לא ייעלמו לחלוטין. משהו קטן אחד יישאר, וימשיך ללוות אותנו.

יש פרשנים שהסבירו שהקבלה החדשה לשנה החדשה היא כמו בגד חדש שאדם קונה לעצמו – בגד לנפש ולא לגוף. ההחלטה צריכה להיות צנועה ואפשרית, לא בשמיים. מסופר על תלמיד שניגש פעם לרב שלו בתחילת השנה ושאל מה כדאי לקבל על עצמו. ענה הרב: תחשוב, תתבונן, ותבחר דבר קל שאתה בטוח שתוכל לעמוד בו לאורך השנה. התלמיד חזר לרב עם תשובה, והרב ענה: ועכשיו תחצה את הקבלה לשניים, ותקבל על עצמך רק מחצית, כדי שבטוח תצליח.

אז מה הקבלה שלכם?

גמר חתימה טובה, החלטות (קטנות) טובות.

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות" ודף הפייסבוק https://www.facebook.com/SivanRahavNews.