חודש אלול. זמן לסיכומי שנה, ציבוריים וגם אישיים. ופתאום שמתי לב, שבשנה אחת נפטרו שלושה ענקי רוח של העם היהודי, ואולי לא מספיק שמנו לב. ראשון נפטר הרב עדין שטיינזלץ, בקיץ שעבר. חתן פרס ישראל, מהמבארים הגדולים של הטקסטים המכוננים בארון הספרים היהודי. הרב שטיינזלץ היה ילד מוכשר להורים מרוסיה, שגדל בבית חילוני וכבר בנעוריו למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה, ובמקביל החל ללמוד תורה. הוא פירסם פרשנות לתלמוד, במטרה להנגיש אותו ללומד בן זמננו – ניקד, חילק לפסקאות והוסיף תרגום והסברים, וכל זה נחשב מהפכני. המלאכה הושלמה: הכרך הראשון יצא ב־1967 והאחרון ב־2010 .רבים החלו לפרסם בעקבותיו מהדורות כאלה. הוא לא נח על זרי הדפנה, ועם סיום הפרויקט החליט לבאר כך את כל התנ"ך, את כל החיבור הקלאסי של הרמב"ם "משנה תורה", והחל להכין ביאור למשנה ולסידור התפילה. "לכך אני מקדיש את חיי", אמר, "לפתוח מחדש את עולם התורה בפני כל יהודי ויהודי, ובעיקר בפני אותם יהודים שאינם מגיעים ללמוד בעצמם, שאינם מגיעים לבית הכנסת ואף לא לכל מקום יהודי אחר".

אחר כך, בנובמבר, נפטר הרב פרופ' יונתן זקס, רבה הראשי של בריטניה. גם הוא גדל בבית לא־דתי, והפך לאחד מדוברי היהדות בעולם. הוא קיבל תואר אצולה וצורף לבית הלורדים, היה ידיד קרוב ומוערך של טוני בלייר והנסיך צ'ארלס, והרצה בכל פורום אפשרי. הוא טען שמנהיגי כל הדתות צריכים להוביל שיח של שלום ומשמעות, ועסק רבות בפילוסופיה ומוסר. "היהדות היא קולה של התקווה בשיחה האנושית, בניגוד לשיח של הטרגדיה היוונית. אין בעברית תרגום למילה טרגדיה", אמר. "הדת היא קריאה רדיקלית לאדם לקחת אחריות על המציאות". גם בו בערה התשוקה ללמד, להסביר, לרומם. משפחתה סיפרו שבזמן שהמים לתה רתחו במטבח הביתי בלונדון, הוא היה חושב על עוד שלושה רעיונות לספרים או להרצאות.

ועכשיו, לפני חודש, נפטר הרב יואל כהן. הוא כונה "החוזר", בשל הזיכרון הפנומנלי ותפקידו בחסידות חב"ד – הוא היה החוזר הרשמי על דבריו של הרבי מלובביץ' שנאמרו בשבתות ובחגים, כשאי־אפשר לכתוב או להקליט. הוא זכר כל מילה, כתב אותה עם צאת החג והחזיר אותה להגהות ולתיקונים. הוא נחשב לסמכות הבכירה בחב"ד בהבנת החסידות, וערך לאורך השנים אינספור ספרי יסוד, כולל אנציקלופדיה מקיפה על תורת החסידות.

אם הרב זקס יצא החוצה אל העולם הלא־יהודי, והרב שטיינזלץ רצה להגיע לכל יהודי בעולם, הרי שהרב כהן פעל פנימה, הכי פנימה שיש – אל תוך העולם החסידי.

שלושתם, כל אחד בסגנונו השונה, העניקו השראה למיליונים. הם לא הסתגרו במגדל השן אלא השקיעו זמן, מרץ ומחשבה בשביל הזולת. שלושתם הונחו על ידי הרבי מלובביץ', וראו בו את המנוע שהוביל אותם לבחור במסלול חיים כזה. שלושתם משאירים לנו צוואה: רובנו לא נזכה להגיע לדרגתם, אבל הוואקום שנוצר כעת הוא עצום, וצריך למלא אותו.

יש סיפור חסידי ששלושתם הכירו ונהגו לספר: יהודי פשוט אחד ידע רק את האות א' ואת האות ב'. אבל השכן שלו, גם הוא עם־הארץ, ידע רק את האות א'.

ניגש היהודי הראשון אל השני ומיהר ללמד אותו את האות ב'. ידע שיש לך – צריך לחלוק.

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".