* הרבי מלובביץ' נחשב לאחד המנהיגים היהודים הבולטים במאה ה־20 ,אף שמעולם לא נבחר בקלפי. מנהיגות, כמה חשוב להזכיר לעצמנו, היא לא רק פוליטיקה. עם כל הכבוד למנהיגים הפוליטיים שאנחנו עוסקים בהם באובססיביות כבר ארבע מערכות בחירות, מנהיגות נמצאת גם ברוח ובתורה, בתרבות וביצירה, בכלכלה ובתעשייה, בצבא, במסחר ובמחקר. נכון, אנחנו פחות מצטטים מנהיגים כאלה, וחבל. השבוע נפטר מפצעיו אל"מ במיל' אבי הר־אבן, שנרצח במהומות בעכו. הנה דוגמה למנהיג משפיע ושקט, שקיבל את פרס ביטחון ישראל על פיתוחים שלעולם לא ייוודעו ברבים, שהציל חיים של רבים, למרות שרובנו לא שמענו עליו. החברה שלנו בנויה על הרבה גיבורים ומנהיגים כאלה, בכל התחומים. ה"מנהיגות" בחברה הישראלית לא מתבטאת בסך האינטרסים הנוכחיים של לפיד, נתניהו או בנט.

* אפשר לשער שהרבי מלובביץ' היה מתנגד לממשלה החדשה. הוא שלל את אידיאולוגיית השמאל ("עצם המשא ומתן עם אויבינו על מסירת שטחים מקרין חולשה, מעודד את האויב להגביר את הלחץ ומסכן את ביטחון הארץ, גם אם לא נמסרים לבסוף שטחים בפועל"). הוא גם שלל בנחרצות פשרות בנושאי גיור, כשרות וכדומה, והאמין כי עתידו של העם היהודי מבוסס קודם כל על המשך הדבקות במסורת.

אבל נדמה לי שגם לאופוזיציה יש מה ללמוד ממנו, לא רק לקואליציה: שמעתי את הקללות ואת הגידופים השבוע באופוזיציה החדשה ("אפס", "שקרן", "רשע"). נו באמת. יש הרבה ביקורת מוצדקת למתוח, אבל לא ככה. אגב, הגוועאלד הזה רק מחזק את מי שתוקפים אותו. הרבי מלובביץ' היה נחרץ מאוד ביחס לארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל, אבל ביקר והוכיח את האחר - מתוך אהבת ישראל. הוא לא היה אומר לאף אחד להוריד את הכיפה. את האנשים הרחוקים ממנו ביותר הוא קיבל בכבוד ובחיוך, ולא שכח להתעניין בשלומם במכתב לבבי גם בהמשך. לא פעם מי שהצביעו בכנסת נגד כל מה שהוא האמין בו, היו כותבים לו במקביל בחיבה, וסיפרו שהניחו לבקשתו תפילין, נתנו צדקה או הדליקו נרות שבת.

* העם היהודי גדול יותר מהפוליטיקה שלנו. שמעון פרס יצא פעם נרגש מפגישה אישית עם הרבי, ואמר: "האיש הזה רואה את העתיד באותה מידה של בהירות שאנחנו רואים את ההווה. הוא עוסק בהווה שלנו ובעתיד שלנו באותה דחיפות". חינוך, חסד, שליחות - אלה היו הנושאים שלהם הקדיש את חייו וסחף עוד אינספור אנשים למשימה. היעד של העם היהודי הוא יותר מאשר רוב ש ל 61 אצבעות בכנסת או העברת תקציב. זה חשוב מאוד, אבל לפני 27 שנים נפטר מנהיג שהזכיר לנו כל הזמן שהסיפור שלנו גדול יותר.

***

זה קשה כשבן הזוג לא מרוצה מאיתנו, ואשתו של קורח לא הייתה מרוצה. פרשת השבוע שעבר, פרשת קורח, מספרת על המחלוקת הנוראה והמפורסמת בין קורח לבין משה ואהרון. אבל מאחורי הקלעים של האירועים הגדולים, מסתתרים מניעים קטנים. מדוע קורח החליט בכלל למרוד במנהיגות של משה ואהרון? הרי היה לו תפקיד משמעותי, משפחה טובה וכסף רב ("עשיר כקורח").

חז"ל מספרים לנו שאשתו הייתה מתלוננת יומם ולילה: למה משה ואהרון בתפקיד בכיר יותר? למה אתה לא מתקדם בחיים? קורח שמע - והושפע.

אבל בתוך המחלוקת הטרגית הזאת, מופיעה דמות אחרת: אשתו של און בן פלת. בעלה כבר החל להיסחף אחרי קורח, אבל היא, בחוכמתה, הצליחה למנוע ממנו ברגע האחרון להצטרף למחלוקת, והצילה את חייו.

העולם מלא מחלוקות, אידיאולוגיות והכרזות דרמטיות. כשמסתכלים מקרוב, מגלים עד כמה בני הבית משפיעים עלינו, עד כמה המשפחה הגרעינית חשובה, בשיחות הקטנות בין המטבח לסלון. פרשנינו לומדים מכך כמה חשוב לבדוק מי האנשים הכי קרובים שמקיפים אותנו, מהו הטון שלהם, מהי האווירה שנוצרת, מהן השאיפות.

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".