בתנועת החסידות מדגישים שכל דבר שהאדם רואה – הוא שיעור עבורו. הוא לא אמור רק להגיד מה דעתו על האחר, אלא לחשוב מהם הלקחים שהוא יכול להסיק ממה שנגלה לעיניו. בואו נתבונן כך על יאיר לפיד.

מדהים מה אתה יכול להשיג כשלא אכפת לך מי מקבל את הקרדיט. את המשפט המפורסם הזה אמר הנשיא הארי טרומן, אבל מי שמימש אותו השבוע בגדול הוא לפיד. דווקא מי שמגיע ממחוזות הרייטינג והאולפנים, איפסן את האגו בצד.

בשביל מטרת־העל – הוצאת נתניהו מבלפור – הוא הסכים לחיבורים בלתי אפשריים ולפשרות שכלל לא מבטיחים שהוא עצמו יגיע לבלפור. אפשר להתנגד לממשלה שהקים, אבל יש מה לאמץ מהדרך הזאת לחיינו האישיים.

עוד ארבעה אירועים חשובים התרחשו השבוע, במקביל לפוליטיקה:

† אברהם פריד ואביב גפן הקימו ממשלת אחדות אמיתית. השבוע הופיעו פעמיים בבריכת הסולטן לעיני 11 אלף איש שראו אותם שרים ומדברים. קשה להפריז בעוצמת המפגש המוזיקלי ביניהם. כל אחד מהם הוא סמל של עולם תרבותי לכאורה מנוגד. גפן אמר שם לקהל הדתי:

"כתבתי עליכם משפטים מתוך בורות, ולא מתוך הבנה וידע. פגעתי גם בהרבה אנשים. אותי לימדו לומר סליחה, אז אני רוצה לומר מהבמה הזאת סליחה אם פגעתי במישהו מכם". הסליחה התקבלה, במחיאות כפיים סוערות.

† מרים פרץ כבר לימדה את עם ישראל הרבה דברים. השבוע היא לימדה אותנו איך להפסיד. שני דברים אמרה להרצוג, אחרי שניצח: "זכיתי להתמודד מול אדם יקר שאני מוקירה ומעריכה. אתם יודעים איזה כבוד זה להתמודד מול אדם ראוי?". וואו, איזה משפט מרענן ונדיר. ואז, כשיכלה להסתפק באיחולים, בחרה לומר לו: "אני מבקשת מכולם להתפלל עבורך". בטוח שלא צריך גם נשיאה חליפית?

† קשה לחשוב על מישהו שחיזק את עם ישראל במצוות תפילין יותר מתמר זנדברג. הצעת חוק ישנה שלה נגד שידול קטינים לחזור בתשובה נשלפה ערב הקמת הממשלה ועלתה לכותרות, בעיקר בגלל הניסוח המביך והעונש המוצע: שישה חודשי מאסר. ל"הצהרת החוק" הזאת אפס סיכוי לעבור, אבל מדהים איך מציתים אש ויראלית בימינו. גם אש זרה הוצתה, והאיומים על זנדברג ומשפחתה הם כמובן מגונים, אבל גם אש של התלהבות. הרשת התמלאה תפילין, הרחובות התמלאו דוכני תפילין, ואנשים הרוויחו גם מצווה וגם לייקים. ישראלים ששנים לא הניחו תפילין עשו זאת השבוע, בזכות הסערה. היה מי שהציע לזנדברג להגיש עוד הצעות כאלה, אבל כדאי לכולם, בכל הצדדים, לשים לב למנגנון שנחשף פה: כשאתה תוקף משהו בצורה מוגזמת, אתה בעצם מחזק אותו.

† מחדל מירון צריך להיחקר, אבל בימי השבעה התברר מחדל נוסף – חילונים וחרדים פשוט לא מכירים. רק בעקבות הטרגדיה הגיעו מנחמים חילונים רבים לבתי האבלים החרדים, ולראשונה בחייהם שוחחו. במלאת שלושים לאסון התארגנה יוזמה בשם "פותחים דלת". בלי פרסום ובלי תקציב, מפה לאוזן, ברשת, התקבצו השבוע כ־1,500חרדים וחילונים שפתחו את דלת ביתם ודיברו, ביותר ־מ־60 יישובים וערים בישראל. בני 20 ובני 50 אמרו שם: "זו הפעם הראשונה שאני נכנס לבית חרדי", או "זו הפעם הראשונה שאני מארח חילוני". הצימאון הזה מעיד על משהו שצריך להמשיך. גם את המחדל הזה צריך לתקן.

פרשת "שלח" מתארת את חטא המרגלים, שנחשב לאחד הקשים בתולדותינו. 12 מרגלים קיבלו משימה: להגיע לארץ ישראל, ולחזור לדווח מה ראו. עשרה מהם חזרו פסימיים, עם כותרות שחורות ומבהילות. רק שניים חזרו אופטימיים וסיפרו על הארץ המובטחת, ארץ טובה ומבורכת, שמחכה לנו אם רק נמשיך במסע.

פרשנינו מסבירים שחטא המרגלים נחשב לכל כך חמור כי הוא מלווה אותנו עד היום, בכל רגע: איך להסתכל על החיים? מה לחפש במציאות, את החשוך או את המואר? האם יש טעם להתאמץ כדי להגיע ליעד, או שעדיף להתייאש באמצע ולהתלונן?

משום מה, אופטימיות נחשבת לבריחה מהמציאות, ופסימיות נחשבת לריאלית, אבל זה לא כך. ההחלטה איך לפרש את הדברים – מהמדבר ועד לרגע זה – היא שלנו.

שלא נחטא בחטא המרגלים.

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".