היא קצינה לשעבר בצה"ל; בעלת שני תארי מוסמך, אחד בסוציולוגיה ארגונית ואחד בפסיכו־דינמיקה; החזיקה בתפקידי ניהול בכירים בתאגידי ענק כמו eBay, WPP ופייסבוק; וכרגע ראש דסק תרבות בטיק-טוק אירופה - ולמרות כל ההישגים האלה היתה מיכל אושמן רדופה חרדות ומיוסרת בפחדים רוב חייה. כך, למשל, בשעה שחתמה לבתה על אישור השתתפות בטיול בית הספר, יכולה היתה לראות בעיני רוחה, בפירוט, תאונת אוטובוס מחרידה.

שנים של טיפול רק החמירו את המצב. אנשי המקצוע כולם התעקשו, כל אחד בדרכו, כי היא נושאת עדיין "עניינים בלתי פתורים" מבית הוריה ומעברהּ בכלל.

"ידעתי שיש בתוכי גרעין קטן של שמחה חבויה, שמנסה בכל כוחו לפרוץ החוצה, אלא שלא ידעתי איך להגיע אליו" היא כותבת בספרה החדש מה היית עושה אלמלא פחדת? בואו לגלות חיים מלאי משמעות ושמחה עם סודות היהדות. השאלה בכותרת הספר לקוחה מהספר מי הזיז את הגבינה שלי, והיא הפכה לאתגר סטנדרטי עבור עובדי פייסבוק.

אושמן רכשה את מיומנויות החרדה שלה ביושר: אביה היה אחד מן הפתולוגים המובילים בארץ, וכבר מגיל צעיר הבינה אושמן את אופי עבודתו. אם דמיונה לא עשה את העבודה, עשו זאת עבורה תמונות מחרידות שנתקלה בהן מדי פעם; ימי האינתיפאדות ופיגועי הטרור שליוו את שנות נערותה של אושמן, חדרו עמוק מאד לסלון המשפחה; סביה משני הצדדים היו ניצולי שואה, כשעל גילויי הטראומה הברורים שלהם נוספו גם זעקותיה של סבתהּ מתוך סיוטי לילה. כל אלה חברו יחד לתת אותותיהם בנפשה.

אושמן חונכה על ברכי חשיבות ההצלחה האקדמית והמקצועית, אך חסרו לה היסודות הרוחניים והנפשיים שמציעה התורה. כל זה השתנה לפני תשע שנים כששמעה לראשונה את הליידי ניקולה מנדלסון, סגנית נשיא פייסבוק בצפון אמריקה. "זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי מנהיגה עסקית מדברת על אמונתה היהודית, על איך ארבעת ילדיה הם הדבר החשוב ביותר עבורה, ועל המרכזיוּת של שמירת השבת בחייה", סיפרה אושמן לאש התורה. "דבריה הילכו עלי קסם".

באחד מחיפושיה הבאים אחר מזור למצוקתה הרגשית, הקלידה אפוא בתיבת החיפוש את המילים "דכאון, חרדה, יהדות", וכך נתקלה במשנתה של הד"ר קייט לוונטל, פסיכולוגית המזוהה עם חב"ד. "שלחתי אליה דואר ובקשתי להפגש איתה. היא זיהתה אצלי רעב והזמינה אותי להצטרף לשיעור תורה".

אושמן מצאה את הנשים הללו ואת מסריהן הַמְּרַפְּאִים בתקופה כמעט נואשת בחייה. מן היום שהפכה לאֵם הלכו תסמיני החרדה שלה והחמירו. היא פחדה לתת לבתה פרוסות דקות של ענבים, או לאפשר לה לבקר בבתי חברות. "היו לי את כל הסיבות שבעולם לשמוח: הייתי נשואה באושר, היו לי ילדים מדהימים, קריירה מרשימה, אבל לא הצלחתי למצוא משמעות בכל זה. המחשבות השליליות הכריעו אותי".

כשהחלה לספוג תובנות יהודיות חדשות באשר לחיים, לסבל ולמטרה, הערפל החל להתבהר. "כל השנים האלה שהייתי בטיפולים, לא שמתי לב שחיפשתי למעשה משהו רוחני", היא כותבת, "הגילוי הזה שיש לי נשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל מילא אותי תקוה. הבנתי גם שאני יכולה להפסיק להילחם בחרדה הפנימית שלי, כי היהדות הראתה לי שזה פשוט חלק מן המצב האנושי. הבנתי פתאום שהמאבק שלי הוא בעצם משהו די יפה; הוא תסמין של השתוקקות לצמוח, כמו להבה המושכת כלפי מעלה. יותר לא הייתי כשלון - הייתי להבה נפלאה".

הכרת הטוב של אושמן על הדרך שבה עזרה לה היהדות לשנות את חייה, הניעה אותה לכתוב את הספר הזה. בכל פרק היא מציגה רעיון ואז מראה איך שילבה אותו בחייה האישיים והמקצועיים. בין הרעיונות הנדונים בספר: איך להמיר פחד במטרה; "הגשר הצר" הפרטי של כל אדם - איפה הוא ואיך חוצים אותו; איך מחלימים משברון לב; איך יוצרים מרחב פסיכולוגי לזולת; איך יוצרים תרבות מנהיגותית בבית ובעבודה; איך מגדלים ילדים עם תודעת נשמה; איך נעשים התנדבות ומתן צדקה להרגלים משפחתיים; איך מגלים מי אנו באמת, בעומק אישיותנו. בסופו של כל פרק יש תרגילים מעשיים וגם התזכורת ש"אם לא נשנה דבר - דבר לא ישתנה".

גילוי הרעיונות האלה בשנות השלושים המאוחרות של החיים הציב בפני מיכל אתגר נוסף: התאמה וכוונון של המשפחה שחיה עד כה חיים חילוניים. "כשהתחתנו היינו במקום אחר לגמרי, ובו מיקמנו את משפחתנו בתחילת דרכה. לכן התקדמנו כאן בזהירות רבה, עקב בצד אגודל", היא אומרת. "תמיד היה לי ברור ששלום־בית חשוב יותר מהכול". אושמן חיה עם ארבעת ילדיה בלונדון, ולדעתה שם, יותר מאשר בארץ, חשובים הַקֶּשֶׁר והעיסוק עם היהדות. "בארץ אתה לא צריך שיגידו לך מתי יום כיפור", היא מסבירה. "כאן חיוני יותר לספק לילדים זהות יהודית. אנחנו מקיימים שיחות רבות עם הגדולים שלנו, ועושים כל מאמץ למלא גם את 'החיים החדשים' שלנו בפעילויות שחשובות להם מחייהם הקודמים, לצד שמירת יהדות".

כשעבדה בפייסבוק מסרה פעם אושמן מצגת בפני כמה מאות אנשים על העקרון היהודי של "אשת חיל" - עקרון שמבוטא כשיר הַלל בכל ליל שבת. היא הסבירה שם שהנשים היהודיות מילאו מאז ומעולם תפקיד מרכזי במשק הבית - לא רק בתוך הבית פנימה, אלא גם בעסקים. "היא עושה בחפץ כַּפֶּיהָ, ידיה שולחת בכישור, נוטעת כרמים, זוממת שדות, סדין מוכרת ולחם מביאה מרחוק" אמרה אושמן. "בכל שבוע, בשעה מתוקה ומלאת הוד, השיר הזה מכיר מחדש בתרומותיה היחודיות".

אף אחד לא ביטל את דבריה בטענה שהם מיושנים ולא רלוונטיים. להיפך, צעירות רבות ניגשו אליה וסיפרו כמה נהנו מן המסר: "לא מעט אמרו לי שהן מקוות לזכות גם הן יום אחד בבעל שישיר להן שיר הלל". בעקבות ההרצאה החל הממונה עליה לשלוח לה, בכל שישי אחה"צ, הודעות "שבת שלום". הרושם שלה, כמי שמעורבת עמוקות עם צעירים בעבודה וברשתות החברתיות, הוא שהצעירים של ימינו משתוקקים למסרים רוחניים. "מה שמניע אותם זה ערכים, ולדעתי זה מעורר השראה", אמרה.

ספרה של אושמן יצא לאור ברגע של משבר למדינת ישראל וליהודים בכלל - התקפות החמאס על מדינת ישראל והעלייה החדה במספר התקריות האנטישמיות בעולם בעקבותיהן. אושמן "גם מזועזעת, וגם מחויבת יותר" להפצת חכמת היהדות כתגובה למשבר.

"כשאני שואלת את עצמי, איזה תפקיד אני יכולה למלא - אני מאמינה שהמשימה שלי היא להפיץ יותר אור ולבנות גשרים נוספים באמצעות חכמת התורה. זה כולל את היופי שבמציאות החיובי בכל דבר".