השומרון ידעו גם רגעים חגיגיים בשבוע הקשה הזה: תגידו ברוכה הבאה לנערת הגבעות החדשה. קוראים לה שולמית לבנת, ולפני כמה ימים,  ביום הולדתה ה־91 ,היא עברה לגור בגבעת פורת יוסף שליד אלון מורה.

לא, לא התהפכו לי המספרים בדפוס. הגיל הוא לא 19 אלא 91 .ואם השם שלה מוכר לכם, אז כן, זאת היא, שולמית לבנת, הלוחמת וזמרת המחתרות המיתולוגית, אִ מה של לימור לבנת, שאחרי 60 שנות מגורים ברמת גן החליטה שהעתיד שלה נמצא במקום אחר: הגבעה המבודדת, שבה חיים נכדתה אורה (בת בנה החוזר בתשובה, נעם לבנת) עם בעלה הרב דוד בנימין, הרב של הגבעה, וששת ילדיהם.

תעשו לעצמכם טובה ורוצו לראות את הכתבה הארוכה ששודרה השבוע בכאן 11 על מעבר הדירה הזה. רק אל תשכחו להכין טישו. 9:30 דקות של תיעוד שיש בו הכול: סיפור אישי ומשפחתי ולאומי. סיפור של מעבר בין דורות ושל חיבור בין דורות. והמון מתיקות, והומור עצמי ("עד שיימאס לכם אני אהיהכאן כל הזמן", היא אומרת לנינים שמקבלים את פניה. "אז תישארי כאן לנצח כי לא יימאס לנו", אומר אחד הנינים, והסבתא מגיבה: "השאלה מה זה אצלי נצח..."), ואהבה, וכיבוד סבתא, ופתיחות והרמוניה משפחתית מופלאה ולא מובנת מאליה ("את שומרת שבת?" היא נשאלת בכתבה. "לא", היא עונה. "ואיך זה יסתדר עם הבית החדש?" היא נשאלת ומיד עונה:  "אה, אין בעיה, אני אשמור").

אם הייתי במאי דוקומנטרי, הייתי לוקח מצלמה ורץ לגבעת פורת יוסף כדי לתעד לסרט באורך מלא את החיים החדשים של שולמית לבנת (לנצח!) בבית שבנו לה נכדיה על הגבעה.

"את יודעת", מספרת בסוף הריאיון הכתבת כרמל דנגור ללבנת, "שהשם הזמני שנתנו לכתבה בקבוצה פנימית הוא 'שולמית לבנת – נערת הגבעות'". ולבנת,  אחרי שבוע שבו נוער הגבעות הושמץ כל כך, מגיבה בחיוך צנוע: "כשאני שמעתי על זה הייתה לי תגובה: זה לא ראוי. כי באמת אלה שהלכו לגבעות, הלכו לכלום, הלכו לעפר, ואני באה לבית מוכן. כך שהתואר 'שולמית לבנת – נערת הגבעות' לא מגיע לי".

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".