בדיוק ביום רביעי בצהריים, כשהכנסת הצביעה על פיזורה, הוד בראל הכניס אותי לקבוצה ששמה "מתנדבים במחלקת קורונה". קבוצת ווטסאפ, אחת מני רבות, שפועלת סביב מחלקת קורונה במרכז הארץ. החברים בה הם מחלימי קורונה, שטורחים להגיע לשם יומם ולילה, שבתות וחגים, מי ברכב ומי באוטובוס. הם מפקידים ציוד אישי בלוקר, מתמגנים בביגוד הנדרש והמעיק, ונכנסים למקום שבו חלק מהם אושפזו בעצמם, לפני שהבריאו.

יש להם משפחה, עבודה ולימודים, אבל הם מבינים שרק הם יכולים למלא כרגע את המשימה הזאת. להיות ליד חולים שאסור לבני משפחתם להתקרב אליהם, לעזור לאנשים שיחד עם המחלה קיבלו מכה נוספת – הבדידות.

כבר בהודעה הראשונה הבנתי שנכנסתי לעולם אחר: "קניתי למ' ארטיקים אננס, כי הוא לא אוכל", עידכנה המתנדבת מלי. "הוא אכל אחד. יש עוד שניים עם מדבקה עם השם שלו במקפיא. מי שמגיע – שייתן לו".

"תותחית", עונה לה איתי, וחן מוסיפה, "אלופה, גם טילונים הוא מאוד אוהב".

הלאה. "דיברתי עם נ'", מעדכנת המתנדבת נועה על מצבה של חולת קורונה שילדה תינוק. "היא מאוד מפחדת להכניס את התינוק, ומעדיפה לראות את הברית בזום מרחוק. היא אמרה שמאוד חסרו לה המתנדבים בשבת, כי אתםצ המלאכים שלה בלבן. היא במצב לא פשוט. לא ראתה את התינוק אפילו פעם אחת, חוץ מתמונות וסרטונים. הייתה מורדמת בלידה בניתוח קיסרי. אתמול אמרו לה שהיא תצטרך להישאר לפחות עד לשבת הקרובה. אם אפשר להרים את רוחה ולשמח אותה – זו תהיה ממש הצלה".

ומלי עונה: "אני אגיע אליה עם מארז שוקולדים, לשמח אותה קצת".

"ערב טוב", כותבת אחר כך חן. "ס' מחדר 17 – משמח אותו לשמוע שירים בתימנית. בנוסף המשפחה שלו מבקשת שיתקשרו אליהם כשנמצאים לידו. אני כבר כותבת לכם מספרים".

ונועה מוסיפה: "א' מחדר 8 תשמח שאם מגיעים אליהמתנדבים, שיתקשרו לכלתה בשיחה רגילה, היא שרה לה ואומרת איתה קריאת שמע וזה ממש מעודד אותה".

ומדי פעם מופיעים גם עדכונים כאלה: "לצערנו הרב ט' הלכה לעולמה. שני הייתה במחלקה ה' בחדר 2 ,ולפני שבועיים הועברה לטיפול נמרץ. חלקכם דיבר עם אמא שלה. ברוך דיין האמת. ובמעבר חד – ע' השתחררה!".

ולמחרת כותבת מלי: "לצערנו הרב, א' נפטר. א' היה בן אדם עם הרבה לב ונשמה". איתי מגיב: "זכיתי להיות איתו, זכיתי להכיר אותו. יש לו סיפור משפחתי מדהים, למי שזכה לשמוע, ואני זכיתי. בן־אדם עם שמחת חיים".

הדסה: "אני עוד בתוך ההלם של הבשורה, קשה לכתוב".

הם לא הכירו את א' עד שנכנסו למחלקה. הם נקשרו אליו, אל משפחתו ואל סיפורו מבחירה, מתוך אכפתיות.

ההודעות האלה מספרות סיפור אחר לגמרי מהסיפור הפוליטי, שהמשיך ברקע, בעודי צוללת להווי המתנדבים. כך יכלה להיראות ההתמודדות של ישראל כולה – סולידריות, יצירתיות, אחווה.

נועה סיכמה את הלילה בשם כולם: "מלאכים ומלאכיות, אין באמת מילים בערב כזה, שבו אדם שכולנו נקשרנו אליו נפטר. היום אשתו ובתו הגיעו לבקר ודיברו בדמעות על המתנדבים, שנתנו לו כל כך הרבה תקווה וכוחות בתקופה הזו. נתפלל לרפואה שלמה לכל חולי ישראל".

הם לא שוקעים באבלות, צריך להמשיך. ההודעה הבאה הייתה: "מתנדבים יקרים, זו הטבלה של השבוע הבא, שעות הצהריים חשובות במיוחד. מי שיודע כבר עכשיו מתי יוכל להגיע, שיעדכן. זה יקל מאוד".

מתוך הטור ב"ידיעות אחרונות".