בתחילת 2020 אמרו שזו תהיה "שנת הבחירות בארצות־הברית". הקורונה גנבה את הכותרות, ובכל זאת בעוד שבוע וחצי זה קורה. כמה מחשבות, על קו אמריקה־ישראל:

כמעט שנה גרנו באמריקה, ולא פגשתי מצביע אחד של טראמפ. כלומר, אני בטוחה שפגשתי אין־ספור כאלה,

אבל לא פגשתי מצביע שמודה שהוא מצביע לו. אף שרוב היהודים האורתודוקסים הם תומכיו, ופגשתי רבים כאלה,הם כמעט לא יגידו את זה בפומבי. הסוקר האמריקאי רוברט קהיילי מאבחן תופעה של "בוחרים ביישנים", שלא רוצים להצהיר על הפדיחה בקול רם. לכן, בניגוד לרוב ההערכות, הוא טוען שיש סיכוי שטראמפ ינצח.

היהודים בישראל תומכים ברובם בטראמפ, היהודים בארה"ב תומכים ברובם בביידן. רוב הישראלים לא נרגעו מניקי היילי הנהדרת ומשינוי הגישה האמריקאית באו"ם,

וכבר התבשרו על הקו האמריקאי החדש נגד הגרעין האיראני. בטרם עיכלו, התעוררו אל העברת השגרירות לירושליםריבונות ברמת הגולן ולסיום הסכמי שלום היסטוריים עם האמירויות ובחריין, שהם רק ההתחלה בעיצוב פני המזרח התיכון מחדש. הישראלים אסירי תודה, המומים מהחיבוק ומההערצה לסיפור העם ששב לארצו. לא אכפת להם מהאישיות הבעייתית ומההתנהגות הבוטה והמטופשת־ לעיתים של הנשיא. היהודים בארה"ב, לעומתם, לא מדרגים את ישראל בראש שיקוליהם בהצבעה. בשיא משבר הקורונה, אכפת להם הרבה יותר ממדיניות הבריאות והנשק. היחס של הממשל הבא לירושלים או לאיראן לא מדיר שינה מעיניהם (למרות דבריו  של דיוויד פרידמן השבוע: "המנהיגים של איראן מתפללים חמש פעמים ביום שביידן יזכה"(.

למה הקול היהודי בכלל חשוב? היהודים הרי מהווים רק כשני אחוזים מהאוכלוסייה. ובכן, הם משפיעים הרבה מעבר למספרם. הם משפיעים תרבותית, כלכלית, תודעתית, תקשורתית, והם גם מצביעים בשיעור גבוה מאוד. יש מדינות מתנדנדות שבהן הקול היהודי נחשב למכריע. במרוץ הצמוד בין ג'ורג' בוש לאל גור, כמה קשישות מפלורידה היו פתאום קריטיות לגורל היבשת. יש סיכוי רב שזה מה שיקרה הפעם: בשש מדינות, בהן שוב פלורידה, עשויים היהודים לקבוע את זהות הנשיא. שני הצדדים יטענו לזיופים, ובית המשפט יתבקש להתערב בהליך ממושך ומתיש שאין לדעת איך ייגמר. כל זה קורה אגב מגפה עולמית חסרת תקדים. איזה סיוט. איזו קריאת אזהרה מפני בחירות רביעיות אצלנו.

בשנה שבה גרנו בארה"ב נערכו בישראל שלוש מערכות בחירות סוערות, בעוד שם רק התכוננו לבחירות, ובכל זאת הרגשתי שהמצב אצלנו טוב יותר. אפשר לדבר עם אנשים על הצבעתם בגלוי, הקרע פחות עמוק, והעיקר – למרות המחלוקות, יש סיפור משותף. בתחומים רבים אנחנו נושאים עיניים לאמריקה, אבל בכל הקשור לפוליטיקה, לא כדאי לייבא את השיח הנה. בנינו כאן משהו אחר, טוב יותר.

גם זו נחמה קטנה בימים אלה.

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".