והנה שוב ערב חג. ושוב המשפט שחוזר על עצמו כבר חצי מעגל שנה בגרסה כזו או אחרת: "הנה הגיע אתגר ליל הסדר בצל הקורונה", "הנה בא חג השבועות וההתמודדויות שלו לאור הקורונה", "הנה המימונה ואתגריה בקורונה". אבל הפעם לפנינו חתיכת משימה: לחגוג את חג הסוכות בימי הקורונה. זמן שמחתנו שחל להיות בזמן ביאוסנו. זה כבר באמת מסובך, נכון?

כאילו, עם המצווה לאכול כזית מצה ולשתות ארבע כוסות בפורום משפחתי גרעיני ומצומצם בליל הסדר, הסתדרנו. בשבועות למדנו תורה בקפסולות וכמובן אכלנו עוגת גבינה. את תפילות הימים הנוראים עשינו ברחובות, היה קשה, היה חם, אבל התפללנו. והנה עכשיו מגיע האתגר הגדול מכול: חיוב מן התורה לשמוח בתקופה הלא יציבה הזאת. איך עושים את זה?

האמת שאני לא יודע. אין לי פתרון פלאים. אבל נדמה לי שמבחינה מסוימת סוכות הוא החג שהכי תואם את מציאות הקורונה. הרי מה האג'נדה של סוכות? מה החג הזה בא להזכיר לנו? שדווקא בתקופת האסיף, שבה מגיע כל העושר והשפע שלנו, דווקא אז אנחנו עוזבים את הבתים רחבי הידיים, הבתים הקבועים והבטוחים שלנו, יוצאים מאזור הבורגנות שלנו, ועוברים לגור בענווה בדירת עראי, בצריף עשוי דיקטים (במקרה הטוב), תחת כנפי השכינה. נו, ומה הקורונה באה להזכיר לנו? בדיוק את אותה ענווה. איך נאמר שם, במסכת סוכה? "בסוכות תשבו שבעת ימים. אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי". שבעה ימים? קטן עלינו. אנחנו כבר לפני שבעה חודשים עזבנו את דירת הקבע, את תפיסת הקבע,את הניסיון לתכנן ולנווט ולשלוט, ועברנו לדירת עראי.

איך אני אוהב את התפילה החגיגית הזאת כשנכנסים לסוכה, רגע לפני שמזמינים את האורח הראשון של האושפיזין, אברהם אבינו. והוא יבוא, כמובן, גם השנה, למרות הסגר. לא משנה כמה מעט אנשים ישבו באותה סוכה. בדיוק כמו שאליהו הנביא לא פספס אף שולחן סדר. וברגע הזה נתפלל:

"בזכות צאתי מביתי החוצה, ודרך מצוותיך ארוצה, ייחשב לי זאת כאילו הרחקתי נדוד". באמת הרחקנו נדוד השנה. אף אחד לא נשאר במקום שהיה. "ותהא חשובה מצוות סוכה זו שאני מקיים, כאילו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה". ואם יורשה לי להוסיף: ואורחיה.

אלה שהיו אמורים להיות פה הערב, אבל ויתרנו עליהם, בכאב, למען הבריאות שלהם, ושלנו, ושל מדינתנו. ובעזרת השם, אחרי שבעת ימי החג, ברגעי הפרידה מן הסוכה, נתפלל שזמן שמחתנו יביא גם שמחה לתחנה הבאה, הכל כך חשובה במעגל השנה - זמן שגרתנו. אוי כמה שאנחנו רוצים חשוון רגוע,  בריא, נטול זום, עם ילדים ומבוגרים ששבים למסגרות חייהם המבורכות, ויודעים להודות על כך. כמה צריך להתפלל השנה ש"אותם המלאכים הקדושים השייכים למצוות הסוכה יתלוו עימנו,  וייכנסו עימנו לבתינו לחיים ולשלום. להיות תמיד עלינו שמירה עליונה ממעון קודשך, להצילנו מכל פגעים רעים ומכל שעות רעות המתרגשות לבוא לעולם... ונהיה כולנו שקטים ושלווים, דשנים ורעננים, עובדי ה' באמת לאמיתו כרצונך הטוב". אמן.

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".