צריך אולי לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", עם סיום שנת הלימודים הזו. בידוד, סגר, קפסולות, זום – כל המילים החדשות האלה לא היו בתוכנית הלימודים ב-1 בספטמבר. זה נראה כאילו כל אחד צריך לקבל עכשיו איזו תעודת הוקרה:

מיליוני הורים שניסו לעשות כמיטב יכולתם, וגם נכשלו והתעצבנו כמובן, וניסו שוב. מיליוני ילדים ובני נוער שהמקצוע המרכזי שהם למדו השנה היה גמישות והסתגלות, וגם סולידריות וערבות הדדית.

מאות אלפי גננות, מורים ומנהלים (שהם בעצמם הורים) שהתאמצו, וחידשו, ולמדו, ולימדו, והכול תוך כדי תנועה.

וכל כך הרבה אנשים מאחורי הקלעים - מזכירות, רכזים, מדריכי תקשוב ולמידה מרחוק ועוד.

את התמונה הזו צילם המחנך הרב אבינועם מרק מבית ספר "הרא"ם" בירושלים. בחודש מרץ חששנו מתסריטים שחורים וגרועים הרבה יותר, והנה כעת, על הקיר בכיתה שלו תלויים יותר מ-500 אישורי בריאות, חתומים על ידי ההורים. כשחזרו ללמוד, הוא ביקש מכל ילד לתלות בכל בוקר את האישור שלו כדי ש"הקירות יגידו תודה". במקום מסיבת סיום גדולה, הוא שלח את התמונה הזו: יותר מ-500 תודות על כל יום שבו ילדים קמו בריאים ויכלו לצאת וללמוד.

ישראל לא צריכה כרגע סגר מוחלט ולא פתיחה מוחלטת - היא צריכה מדיניות. כולנו ניטיב לציית להוראות אם רק נרגיש שיש מאחוריהן היגיון, מחשבה, תכנון. אם רק תהיה תחושה שמישהו למעלה מנווט את הספינה מתוך שיקול דעת, ולא מתוך כניעה ללחצים מזדמנים.

נתניהו מזמן לא ערך תדרוך דחוף בשמונה ונראה שאירועי הקורונה, מבחינתו, תמו. דמיינו אותו עומד לצד גנץ ואומר כך: אזרחי ישראל, קיווינו שזה מאחורינו, שהאמצעים שנקטנו: סגר, בידוד, איכון, הפסקת הטיסות - הספיקו כדי להציל את ישראל. נראה שטעינו, ואנחנו לא מתביישים לתקן.

"הקורונה כאן כנראה כדי להישאר, וכל אחד צריך להסתכל קדימה לשנה־שנתיים הקרובות ולדמיין את חייו בצל המגפה העולמית הזאת.

"המספרים האחרונים נראים כאובדן שליטה, אבל עוד לא מאוחר: ראשית, אנחנו חוזרים לחקירות אפידמיולוגיות מהירות, לפרסום המסלול שעבר כל חולה, לקטיעת שרשראות ההדבקה. נתגבר את מערך האחיות, ונכשיר גם סטודנטים למלאכה הזאת.

"נמשיך לאכוף עטיית מסכות. לא נעים לשלם 500 שקל אבל פחות נעים לחלות. עם זאת, פקחים יפסיקו לקנוס באלפי שקלים בעלי חנויות שמנסים לשרוד. העסקים הקטנים יהיו מעתה במוקד תשומת הלב שלנו, לא של הפקחים - הממשלה תקפיד לקנות מהם לאירועים ממשלתיים, אנחנו ושרי הממשלה הלא־מעטים (נתניהו שולח חיוך לגנץ) נצא לקנות אצלם ולפגוש אותם.

"לא רק הם. כל מי שהפגין עד היום מחוץ למשרד ראש הממשלה יוזמן מעתה פנימה. ראשי ענף התיירות, נציגי ענף הבדור והתרבות. אף אחד אינו אויב.

"אנחנו רוצים ללמוד. נשב עם צה"ל, עם מכון ויצמן, נדבר עם מנהיגי מדינות בעולם. אם בסיבוב הראשון מדינות צילצלו להתייעץ איתנו, זו לא בושה לעשות זאת בעצמנו בסיבוב השני. בנוסף, שנינו נפגוש מחר את נפתלי בנט, ונקשיב לו בראש פתוח. התקווה שלנו היא כמובן להגיע לחיסון ישראלי, ונמשיך לחתור לכך.

"אנחנו מזהים, לצד הגל השני, גם גל חזק של פייק ניוז. נילחם בקונספירציות המטופשות והמסוכנות שמציפות את הרשתות, ונעמוד כאן ערב־ערב, אם צריך, עם מידע אמין ושקוף, כדי שאף אחד לא יגיד שקורונה היא שפעת ושאין טעם בהנחיות. יותר מלהעלות כעת את מספר הבדיקות (וזה חשוב), חשוב להעלות את אמון הציבור. נשפר את ההסברה הייעודית למגזרים השונים בקרבנו. בטייבה, בבני ברק, בתל אביב - אנחנו יחד בסיפור הזה.

"קבינט הקורונה יתכנס כבר עכשיו לדון במערכת החינוך. לא נמשוך שוב הורים ומורים עד ללילה האחרון של אוגוסט בחוסר ודאות. נתכנן את שנת הלימודים כך שתכיל גם אפשרות של למידה ממושכת בזום.

"נתגבר את מערך בריאות הנפש. אנחנו יודעים שהנתון של מספר החולים לא מעיד על המצב האמיתי בחברה. המספר היבש הזה לא כולל את בני הנוער האבודים והמשוטטים, את הקשישים הגלמודים, את המשפחות שנהרסות וחוות מצוקה.

העובדים הסוציאליים קורסים, והם צריכים להיות סיירת מטכ"ל של התקופה. נדאג לכך ש "כל הדיונים של קבינט הקורונה יהיו שקופים לציבור והפרוטוקולים יפורסמו. אין צורך בהדלפות. אנחנו רוצים שתדעו איך מחליטים כמה אנשים ישתתפו בחתונה, ומה ההבדל בין ברית מילה לקייטנה או לבילוי בים. אנחנו עובדים אצלכם. נעבור את זה ביחד רק מתוך סולידריות ושיתוף פעולה

אנחנו הרי רואים מה קורה כעת לאמריקה, ידידתנו הגדולה.

ותחושה של מאבק משותף, כתף אל כתף. .אנחנו לא רוצים ביזה ברחובות, אנחנו רוצים ערבות הדדית תחושה כזאת אפפה את כולנו בערב פסח, והתרופפה. תפקידנו לחזק אותה. זה הנושא המרכזי על סדר יומנו. כל נושא אחר - החל מהריבונות ועד לריבים שהיו בינינו עד היום - יוזז הצידה. אין לנו פריבילגיה לעסוק בכל אלה כעת.

"ישראל אמורה להיות אור לגויים. אנחנו עם הספר, העם שהוריש לעולם את עשרת הדיברות, שיאן פרסי הנובל ההתמודדות שלנו צריכה להיראות כמו מבצע אנטבה, כמו מלחמת ששת הימים, לא כמו מערכון של קישון. ידענו לצמוח מתוך האתגרים הקשים ביותר. האתגר הזה שונה, אחר אבל נעשה זאת גם הפעם, בעזרת השם ובעזרתכם".

הגזמתי?

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".