הכותרת של הקיץ יכולה להיות הגל השני של הקורונה חלילה, או האבטלה האיומה במשק חלילה, או גל העלייה חסר התקדים לישראל. האופציה השלישית עדיין אפשרית. כתבתי פה בעבר על הישראלים האמריקאים שרוצים לחזור לארץ אבל בעיות ביורוקרטיות מעכבות אותם, וגם על יהודים אמריקאים וצרפתים ובריטים שמחשבים מסלול מחדש וזה הזמן להציע להם הצעות אטרקטיביות. זה צריך להיות ה-פרויקט המשותף שלנו כרגע, ה-נושא שבו עוסקים, אפילו יותר מ"חתונה ממבט ראשון".

דיברתי השבוע עם אנשים ממשרדי הקליטה, החוץ, הפנים ומהסוכנות היהודית. יש ישיבות ויש דיונים ויש רצון. צריך רק להעלות הילוך. איך?

פלסטר ראשון ונחוץ הוא כתובת אימייל, זה הכל, שאליה אפשר לפנות. השבוע כינסה שרת הקליטה ישיבה ואחריה פורסמו סוף־סוף שתיים כאלה: org.jafi@en-Gci ליהודי ארה"ב ו־il.gov.moia@elas לישראלים חוזרים.

הפייסבוק האישי שלי מתפוצץ מפניות של ישראלים שלא רשמו בישראל את ילדיהם שנולדו בחו"ל, ישראלים שנשואים לאמריקאים שאסור להם להיכנס כרגע לישראל, הורים גרושים שלא יודעים איך להעלות את הילדים ועוד שלל שאלות על ביטוח לאומי וקופות חולים ומס הכנסה.

הם צריכים כתובת נגישה אחת, במקום לעשות לבד גוגל בלילות, וחבל שייפלו בין הכיסאות. מוקד השירות צריך לעבוד פה כמו חברה מסחרית שרעבה לכל לקוח. בואו נעזור להם, כלומר לנו. לפעמים ההבדל בין עלייה של משפחה שלמה לבין הישארות באמריקה תלוי בתעודת לידה אחת שצריך לשלוח בדואר עותק מקורי שלה.

במקביל, צריך קמפיין עלייה אטרקטיבי. להסתער על ההזדמנות הזאת. לתפור חליפות ייחודיות של מגורים, תעסוקה ומוסדות חינוך לקהילות שונות שתוהות עכשיו על דרכן. ובנוסף, אפשר גם לפתוח קצת את השמיים. ברוך השם,אנחנו ביוני הרגוע, לא במארס המבוהל. המצב פה תחת שליטה, אבל שערי הכניסה לארץ עדיין נעולים בפני רבים, וחבל. העיקרון שזהו ביתו של כל יהודי בעולם לא נמחק בגלל הקורונה. זה לא מסובך לעשות להם בדיקה, וברוכים הבאים.

נראה לי שצריך כאן, במחילה, איזה אריאל שרון. בולדוזר שידפוק על השולחן, יקצר הליכים, יקבע עובדות בשטח - ויעשה היסטוריה.

אנחנו פוחדים להיכשל, אבל בעצם, פוחדים גם להצליח. הפסיכולוג היהודי־אמריקאי המפורסם אברהם מאסלו קרא לזה "תסביך יונה": יונה הנביא ברח מהייעוד שלו, ממש נמלט כדי לא לממש את הפוטנציאל.

נדמה היה לו שהציווי ללכת לעיר נינווה גדול מכפי מידותיו.  פרשנים רבים מסבירים שזה מה שקורה בפרשת השבוע שעבר, פרשת "שלח": 12 מרגלים נשלחים לארץ ישראל כדי לחזור ולדווח לעם על הארץ שאליה הוא עתיד להגיע. רק שני מרגלים בוחרים בפרשנות אופטימית ומעצימה, ואומרים שכדאי להמשיך במסע. עשרה מרגלים מודיעים שאין סיכוי ושעדיף להישאר במדבר כי זוהי ארץ אוכלת יושביה.

מה קרה להם? זה אכן מפחיד להיכנס לארץ ישראל ולממש בה את הייעוד שלנו. זו משימה עצומה. מאסלו הסביר שנוח לנו לפעמים לדכא את הכוחות החיוביים שבתוכנו, ולברוח מפני הגדולה אל אזור הנוחות. יותר קל להמשיך לגור באוהל, לאכול מן שיורד מהשמיים ולהמשיך ללכת אחרי משה רבנו.

גם כיום אנחנו עלולים לחטוא בחטא המרגלים: להעדיף, בחיים האישיים והלאומיים שלנו, לא להגשים חזון גדול, אלא להישאר במדבר.

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".