כמישהי שנמצאת בקטגורית סיכון גבוה בעקבות גיל, מחלות רקע וניתוח, בן לילה הפכתי מאישה עצמאית ופעילה, שמאושרת להיות מחלימה מסרטן, לאישה המתויגת על-ידי הממשלה כ'פגיעה' – כלומר, 'זקנה חלושה' – שצריך לסגור אותה בבית לטובתה האישית ושאינה יכולה לצאת מהבית בשום אופן.

זה לא היה קל. המוח אולי קיבל שזה לטובתי, אבל הרגשות התקשו מאוד לקבל את כל העניין. למזלי הרב, יש לי בעל שעמו אני יכולה לחלוק את המצב, ילדים ששמחים לעזור לנו ומחשב שאפשר להזמין ממנו מה שצריך דרך האינטרנט. זה לא מובן מאליו.

אלה הדברים שאני עושה כדי לשמור על מצב רוח מרומם:

1. ספורט

למרות חלות עלי ההגדרה של "בטטת כורסה", אני מנסה לצאת להליכה קצרה מדי יום. ואני עושה מה שלא עשיתי מעולם: אני משתתפת בשיעורי התעמלות אונליין. לא משהו מאמץ במיוחד – חיפשתי בגוגל "ספורט לגילאי חמישים ומעלה" ובחרתי שתי אפשרויות – אחת היא אירובי בעל עצימות נמוכה כדי לשמור על בריאות הלב והשנייה היא עיצוב/ פילאטיס לחיזוק חלקים אחרים בגוף שבקושי זכרתי שהם קיימים.

התוצאה הייתה מדהימה – לחץ הדם שלי ירד ואני מרגישה הרבה יותר טוב. אני בהחלט מקווה להמשיך בכך גם לאחר תום המשבר.

2. יצירת קשר עם אנשים שגרים לבד

בורכנו בילדים ובנכדים ואנו מתגעגעים אליהם עד מאוד. אולם לפחות אנו בקשר איתם. התחלתי לחשוב על כל האנשים שאני מכירה שגרים לגמרי לבדם ואין להם קרובי משפחה שנמצאים איתם בקשר.

התחלתי להתקשר אליהם ולהציע את עזרת ילדיי בהבאת מצרכים אם הם זקוקים לכך. יכולתי לשמוע בקולם שעצם העובדה שמישהו שואל מה שלומם עודדה אותם, אז אני משתדלת להתקשר אליהם מדי פעם.

3. תפילה

אני מתפללת באופן קבוע אך עליי להודות שזה נעשה בדרך כלל מתוך הרגל, משהו שאני עושה כשאני מוסחת וטרודה בדברים אחרים שעליי לעשות כשאסיים להתפלל.

אבל כעת אין לי הרבה דברים לעשות. אין לאן ללכת. אין את מי לפגוש. אז אני לוקחת את הזמן שלי בבוקר ומתפללת בקצב איטי יותר. אני בודקת בפירושים שונים, כשאני חשה שלמרות שחזרתי על מילים אלה במשך שנים, אני עדיין לא מבינה את פירושן.

הוספתי כמה תפילות נוספות שמדברות אליי ויש לי רשימה ארוכה של אנשים שעליי להתפלל למענם – במיוחד אלה שנדבקו בווירוס.

4. סובלנות

אני חושבת שכיום אני יותר סובלנית מכפי שהייתי לפני כל זה (אל תעמתו את זה עם בעלי). התחלתי לערוך את הקניות השבועיות באינטרנט, כדי לא להכביד על ילדיי בעבודה נוספת. אחרי הכל, הם בבית, מנסים לעבוד בעודם מטפלים בילדים קטנים ובלו"ז הלמידה המקוונת שלהם.

אני לא תמיד אוהבת את מה שקבלתי מהחנות, אבל אני פשוט חייבת לקבל את זה. נכון, הרבה פעמים חסרים דברים – וכמובן שזה בדיוק הפריט שאני מחכה לו. אבל אני מנסה לחייך ולמשוך בכתפיי, לשמוח שאפשרות זו זמינה וללמוד להסתדר עם מה שהגיע אליי במקום עם מה שהייתי רוצה.

5. הבעת הכרת תודה

נכון, זה מתסכל שלפתע צריך להישען לאחור ולתת לאחרים לעשות למעננו דברים כשאנחנו עדיין בריאים ומסוגלים לעשות זאת מבחינה פיזית, אבל לא מרשים לנו – לטובתנו.

גם קשה לדעת איך להודות לכל האנשים שמגינים עלינו, אבל חשוב לנסות.

בשבועות האחרונים אפיתי הרבה יותר עוגות ועוגיות וחילקתי אותן לכל ילדיי כשהביאו לי את מצרכי הקניות שלא השגתי באינטרנט. הם דופקים על הדלת ומשאירים את הפריטים מחוץ לדלת ואז, עם מסכה וכפפות, הם נסוגים לאחור כדי שאוכל לצאת ולנופף להם ולהשאיר להם כמה מאפים טעימים שיוכלו לקחת הביתה.

חנויות צעצועים רבות עושות כעת משלוחים אז הזמנתי חבילות צבעים, ספרי צביעה, משחקים, צעצועים וספרים לכל הגילאים וחילקתי אותם לילדים.

6. לנסות לעשות משהו שחשבנו שאיננו יכולים

במשך מספר שנים הייתה לי עזרה בניקיון הבית, בגלל כאבי גב וברכיים. עכשיו, כשאין ברירה ואסור לי להכניס עובדים הביתה, הופתעתי מאוד שאחרי כמה שבועות של נקיונות, הכאבים חלפו ואינם. אולי הספורט הנוסף הכניס אותי לכושר טוב יותר.

זהו זמן מתאים לנסות דברים אחרים שוויתרתם עליהם – ללמוד שפה חדשה, לקרוא את אותו ספר עב-כרס, או ללמוד משהו חדש אונליין.