משהו משתנה באוויר. ממצב של שהייה ממושכת בבתים, מקומות העבודה החלו לחזור לפעילות ויותר אנשים מסתובבים בחוץ. עכשיו מדברים על הערכות לקראת פתיחת מוסדות החינוך וחזרה מדורגת ללימודים, זאת במידה שנתוני התחלואה לא יצביעו על החמרה.

מצב זה, של חזרה הדרגתית לפעילות, פחות מוכר לנו. אירועי החירום איתם התמודדנו בעבר כמו מלחמות ומבצעים צבאיים, הסתיימו בחזרה מידית לשגרה. כלומר יש שני מצבים בהם אנו מורגלים – שגרה, או חירום.

גם היום, היינו רוצים לומר שאנחנו "ביום שאחרי" ושאפשר להוריד את רמת הדריכות באופן משמעותי, אבל זה לא המצב. אנחנו עדין תוך כדי האירוע וזה עתיד ללוות אותנו עוד תקופה. גם כשנהיה ביום שאחרי, ייקח זמן לחזור לשגרה כפי שהכרנו אותה. ייתכן אפילו, שהיא תשתנה לתמיד. המשמעות היא, שאנחנו חוזרים לשגרה קצת אחרת. השאלה היא כיצד מתווכים זאת לילדים? איך אומרים להם מצד אחד, שהחיים כפי שאנחנו מכירים אותם חוזרים, ומצד שני שהם ייראו אחרת?

להקנות לילדים ביטחון

לילדים צעירים, בגני הילדים ובכיתות הנמוכות, חשוב לספר על החזרה הצפויה לגנים לבתי הספר ולבדוק ביחד איתם כיצד הם יכולים לשמור על עצמם בתוך השגרה החדשה. כדאי לעבור איתם שלב-שלב על סדר היום הצפוי, לנסות לשער מה ישתנה, ולאפשר להם להשיב על שאלות. הנגשה של מה שמצפה בהמשך שלב אחרי שלב, מקנה לילד ביטחון.

עם זאת עלולים להיווצר גם מקרים קיצוניים יותר, בהם הילדים משותקים מפחד וממש מתנגדים ללכת ללימודים. בשפה הפסיכולוגית זה נקרא הימנעות - הילד נמנע מלעשות דברים וכך הוא שומר על עצמו מפגיעות.

דבר אחד בטוח – אם הילד מסרב בכל תוקף לחזור לבית הספר, לא סוחבים אותו בכוח כי זה לא אפקטיבי. יש להסביר בעדינות למה חשוב לחזור לשגרה, שכן לא נוכל לחיות את כל חיינו בתוך הבית. אמנם ברור, שאם כולנו נמנע מלצאת מביתנו, נצמצמם באופן משמעותי את האפשרות להיפגע. עם זאת לא נעלים אותה לגמרי, כי גם בבית אפשר להיפגע. נכון גם שיש סיכון מסוים בלצאת החוצה, אבל זה נכון לכל יציאה מהבית לא רק בגלל הקורונה.

העמדה הנכונה היא עמדה אסרטיבית (הילד חייב ללכת לבית ספר) יחד עם הסבר אמין, לפיו ניתן במצב הנוכחי לשמור על הבריאות והסיכון הוא מספיק נמוך על מנת שאפשר יהיה לחזור ללימודים.

בנוסף יש לברר בעדינות עם הילד מה מטריד אותו ובעיקר, מה עשוי לסייע לו לחזור. אפשר לבנות תכנית מדורגת שתחשוף את הילד לסביבה החיצונית, עד שבסוף ירגיש נח ללכת לבית ספר. כך למשל, נצא איתו לסיבוב למשך 10 דקות ליד הבית, למחרת למשך 20 דקות, וכן הלאה, באופן שיאפשר לילד לצבור ביטחון.

שיחה לדוגמה

לפניכם שיחה לדוגמה, שניתן לנהל עם ילד כבן 7 לשם הדוגמה, נקרא לו גילי, ויש לו אח גדול כבן 12 בשם יואב:

אמא: "אז גילי, מחר אתה חוזר לבית ספר, זה כמו לעלות שוב לכיתה א' רק שאתה כבר מכיר הרבה דברים, נכון?"

גילי: "אני לא רוצה ללכת... למה יואב לא חזר? למה רק אני צריך? ומה אם אני אדבק?" אמא: "יואב בכיתה ו' וכרגע החליטו שרק עד כיתה ד' חוזרים. לגבי החשש שלך להידבק, זה בסדר שאתה קצת מפחד, אתה יודע למה? כי ככה אני יודעת שאתה בטוח תשים לב לדברים ותקפיד על ההנחיות".

גילי: "מה אני צריך לעשות?"

אמא: "בוא רגע נדמיין יחד כל שלב ביום הזה ונראה מה אפשר לעשות כדי לשמור על עצמנו. אתה קם בבוקר, אני מכינה לך שוקו חם ואתה מתכונן לצאת. יש משהו חשוב שאתה צריך לקחת איתך לפני שאתה יוצא?"

גילי: "את הסנדוויץ', אני תמיד שוכח אותו...".

אמא: "חחח נכון. ומה עוד צריך לקחת כדי לשמור על עצמנו?" גילי: "מסכה".

אמא: "נכון. לפני שאתה יוצא מהבית נשטוף ידיים טוב עם סבון, אתה תחבוש מסכה ונשים אלכוג'ל בתיק. ומה חשוב שנעשה בדרך לבית הספר?".

גילי: "בדרך לבית הספר, אני אקרא ליניב חבר שלי ונלך יחד".

אמא: "נכון, אבל במרחק של 2 מטרים אחד מהשני. וכשנכנסים לכיתה מה יקרה?" גילי: "לא כל התלמידים יהיו בכיתה".

אמא: "נכון, וזה כדי שתוכלו לשבת במרחק אחד מהשני. תקפיד על זה". גילי: "ומה בהפסקה?"

אמא: "בהפסקה אפשר לשחק רגיל, רק להקפיד על מרחק ולשים מסכה". גילי: "אבל תמיד יש תור בברזייה".

אמא: "בשביל זה שמתי לך בקבוק עם מים בתיק. הוא רק שלך. לא מעבירים לילדים אחרים. וכשחוזרים לשיעור שוטפים ידיים עם סבון בשירותים".

גילי: "ואם יש לי אפצ'י באמצע השיעור?"

אמא: "אם יש לך אפצ'י אתה כבר יודע מה עושים, ישר למרפק! בסוף היום. בדרך חזרה, שוב מקפידים על הכללים, וכשנכנסים הביתה, שוב שוטפים ידיים עם סבון וחוזרים לעשות כל מה שאוהבים".