הבמאי אמציה האיתן שלח לי השבוע את הסיפור הבא, לקראת יום העצמאות:

זה קרה בראש חודש אייר תש"ח, חמישה ימים לפני קום המדינה. בשעה טובה הוקם סניף דואר עברי ראשון בעיר ירושלים. זאב פליקס, תושב ירושלים, ניהל באותם ימים את המדור לסטטיסטיקה במחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. הוא התרגש מהמאורע ההיסטורי, והרגיש צורך לשלוח מכתב ולהשתמש בשירותי הדואר החדש. מכיוון שלא היה לו כל צורך אמיתי במשלוח מכתב, הוא  החליט פשוט לשלוח את המכתב לבנו יהודה. יהודה היה בן שמונה, והתגורר כמובן עם הוריו, אבל מה זה משנה. פליקס ניגש אל סוכנות הדואר החדשה וקנה מעטפה.

מכיוון שמדינת ישראל תקום רק בעוד חמישה ימים, הבול הודפס על ידי הקרן הקיימת לישראל. מחיר הבול היה מיל ארץ־ישראלי, הציור שעליו היה כמובן של ארץ ישראל, והכותרת על הבול הייתה – "מדינת היהודים". וכך נכתב במכתב: "יהודה'לה היקר. ביום הראשון של משלוח דואר יהודי מירושלים, אני שולח לך את המכתב הזה למזכרת. אם ירצה השם, אתה תגדל במדינה העברית החופשית! שלום רב לך מאביך, זאב. תקריא את המכתב גם לחנה'לה ותשמור עלהמעטפה, אבא".

האיחול של זאב התגשם כבר לאחר ארבעה ימים. בן־גוריון הכריז על הקמת המדינה ויהודה הצעיר אכן גדל רוב ימיו במדינה העברית החופשית. יהודה גדל והפך לרב ד"ר יהודה פליקס, שהיה שליח בני עקיבא בטורונטו, ראש ישיבת נחלים, וכמו כן ייסד את המכללה האקדמית אורות ישראל ועמד בראשה עשרות שנים. בתחנות רבות לאורך הדרך הוא מוציא מכיסו את המכתב הזה מאביו ז"ל, מכתב שנותן פרופורציה לכל קורותינו.

הסופר הבריטי ק"ס לואיס מפורסם בעיקר בגלל סדרת הספרים "דברי ימי נרניה" (ובפרט הספר "האריה, המכשפה וארון הבגדים"). לפני 72 שנה כתב טקסט אחר לגמרי, על הפחד ששיתק אז את האנושות – תחילת העידן האטומי. החליפו את המילים "פצצת אטום" ב"וירוס קורונה", ותקשיבו למסר:

"אנשים שואלים: איך נחיה בעידן אטומי? אני מתפתה לענות: כפי שהייתם חיים במאה ה־16 כשהמגפה פקדה את לונדון כמעט כל שנה, או כמו שהייתם חיים בעידן ויקינגי שבו נערכו פשיטות מסקנדינביה והיו עלולים לחתוך את גרונכם בכל לילה, או אכן, כפי שאתם כבר חיים בעידן הסרטן, עידן תאונות הרכבת, עידן תאונות הדרכים. במילים אחרות, אל תגזימו בחידוש שבמצבנו.

"הפעולה המרכזית שיש לנקוט היא להתגבש יחד. אם כולנו נושמד על ידי פצצה אטומית, תנו לפצצה הזאת בכל מקרה למצוא אותנו עושים דברים הגיוניים ואנושיים: להתפלל, לעבוד, ללמד, לקרוא, להאזין למוזיקה, לרחוץ את הילדים, לשחק טניס, לשוחח עם חברינו - לא מצטופפים זה לצד זה כמו כבשים מפוחדים וחושבים על פצצות. היא עשויה לשבור את גופנו (גם מיקרוב יכול לעשות זאת), אך היא אינה צריכה לשלוט במוחנו".

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".