אחרי פסח שמח. אי־אפשר כבר לומר אחרי קורונה שמח. זה עוד לא נגמר, למרות שהייתה תחושה שאחרי החגים יתחדש הכל. הסכמנו להקפיא את חיינו עד אחרי פסח, אבל בואו נודה – עכשיו נמאס לנו. והתחושה הזאת מסוכנת מאוד.

אנשים שנמאס להם שומעים על ליל הסדר של נתניהו וריבלין, משווים אותו לסדר שבו סבתא שלהם נשארה לבד, ומתחילים לזלזל. אנשים שנמאס להם דואגים מבעיות פרנסה ומהילדים שבבית – ומתפוצצים שלא מספרים להם עד מתי. אנשים שנמאס להם לא ימשיכו להקפיד על מסכות, שטיפת ידיים וכפפות.

הממשלה צריכה להרוויח מחדש את האמון שלנו. היא קיבלה אותו בשפע בחודש האחרון, וצריך עוד. קודם כל, נדרשות הרבה יותר אינפורמציה ושקיפות. הרבה יותר תוכניות יצירתיות ואופטימיות, הרבה יותר מענקים ויוזמות חכמות לעזרת עסקים קטנים, לעצמאים, להורים לקטנטנים, לקשישים. שמשרד החינוך יספק תשובות, שהביטוח הלאומי יהיה הכי זמין בעולם, שנתניהו יישב בשידור חי בפייסבוק חמש שעות ויענה לנו.

אבל נתניהו (וגם גנץ) זה לא מספיק. אולי צריך להקים את מועצת גדולי הקורונה. מובילי דעת קהל, מקצועיים ומוערכים, מכל המגזרים. שיתווכו, ירגיעו, יהוו דוגמה אישית. פשוט אסור שיימאס לנו.

***

חז"ל כותבים שצריך להספיד אדם כראוי. לדאוג שאחרי פטירתו נאמרות עליו המילים הנכונות. אבל אנחנו פשוט לא מספיקים. כל כך הרבה דמויות יקרות הולכות לעולמן. השורות הבאות הן ניסיון פעוט להאיר דמות אחת. כך כתב לי הדי גולדשמידט:

"רומי כהן, הדוד האהוב שלי, הפרטיזן, המוהל – הלך לעולמו בגיל 91 .אדם מהסוג שכבר לא מייצרים היום. כל שנייה בחיים שלו נוצלה. הוא כמעט לא ישן, וכשהיה ער – לא היה רגע שלא עשה בו משהו. כל הזמן אקשן. כל הזמן תחושה ששעון החיים מתקתק, ושיש משהו, משהו גדול, משהו חשוב מאין כמוהו, שצריך להספיק.

בגיל 13 ,בשואה, עזב את המשפחה באירופה והצטרף לפרטיזנים. התפקיד שלו היה לזייף תעודות. הוא היה מתגנב בלילה למשרדי האס־אס וחותם על תעודות ומסמכים בשמו של מפקד הגסטאפו. בבקרים היה מעביר את המסמכים המזויפים ליהודים במסתור שחיו בזהות של לא־יהודים. במקביל העביר להם כסף עבור שכר דירה ומזון. במשך חודשים הציל כך 54 משפחות, עד שהנאצים גילו שמישהו פורץ להם למשרדים. הוא החליט לזייף לעצמו את התעודה האחרונה – תעודה של קצין אס־אס עם מסמכים שמספרים שהוא הולך לרגל אצל הפרטיזנים ביערות. זה עבד. הוא היה מספר לנו בסיפוק איך ברכבת, כל נאצי שבדק את המסמכים המזויפים שלו הצדיע לו במועל יד ובירך אותו ב'הייל היטלר'.

"אחרי הנאצים הגיעו הקומוניסטים, ורומי שוב ברח, הפעם לאמריקה. הוא נכנס לעסקי הנדל"ן, בנה חלקים גדולים משכונת סטטן איילנד, ידע להסתדר היטב גם עם המאפיה האיטלקית ואפילו הפך לבורר בסכסוכים ביניהם. כשהייתה מתיחות בין יהודים לשחורים בברוקלין, הוא הקים ארגון הגנה יהודי.

"רומי עשה עסקים אפילו עם הקדוש ברוך הוא. לו ולאשתו לא היו ילדים. הוא החליט להיות מוהל, כדי לקיים מצווה שרק אבא יכול לקיים. הוא מל עשרות אלפי יהודים בחינם ברחבי העולם, והתרגש במיוחד בבריתות של גרים. הוא חש סגירת מעגל: פעם יצר ליהודים זהות של גויים, ועכשיו – הוא נותן לגויים זהות של יהודים.

אי־אפשר לסכם את כל פעילויות הצדקה והתורה שלו, ומצד שני אי־אפשר לסכם גם את הפלגות הסקי איתו בים ואת הנסיעות המשוגעות ברכב הספורט שלו.

"הנגיף הבלתי נראה הכריע את הדוד הגיבור שלי. אבל אני בטוח שגם עכשיו הוא לא עוצר, וגם שם בשמיים נלחם כדי שזה ייפסק".