למה לא כתבתי עד עכשיו על החרדים, התקשורת והקורונה? הנה כמה סיבות:  המשפחה שלנו בבידוד מוחלט - שני הורים, חמישה ילדים ואין־ספור מזוודות מבולגנות - אחרי טיסה מבוהלת מארצות־הברית. אנחנו לא יודעים איפה נגור אחרי הבידוד. השבוע בעיקר ניסינו להכשיר לפסח את המקום הנוכחי שמצאנו, ולהתארגן על החיים שלנו. נדמה לי שרבים־רבים נמצאים במצב מאתגר דומה, ובורחים לסלולרי ול"סערות" במקום לנסות להשקיט קצת את סערת חייהם.

אמנם עקבתי מאוד מרחוק, אבל אישית די נדהמתי מהמהירות (כן, המהירות) שבה הדתיים והחרדים ביטלו בתוך כמה ימים הלכות קדושות של אלפי שנים.

פשוט עצרו את הדופק של העולם, מבחינתם. לסגור בתי כנסת ולא ללכת למניין עבור אדם דתי זה סתירה לכל מה שהוא מחונך עליו מגיל אפס. הרי כל ילד חרדי גדל על האתוס של "תורה בכל מחיר, לא משנה מה אומרים בחוץ".

והנה בתוך כמה ימים התממש התסריט ההזוי ביותר בתולדות בני־ברק: כולם החלו לסגור ישיבות, לא לקרוא בתורה, לוותר על קדיש על הורים שנפטרו, לבטל בר־מצוות – כל זה הופנם היטב אצל 9.99 אחוז מהמגזר.

ואז, כשמאות אלפי חרדים יושבים בהסגר בדיוק כמו כולם, הם שומעים שהם מפיצים מחלות בכוונה. הרי מנהיגי העולם באירופה ובאמריקה פיספסו את האירוע לחלוטין (אני עכשיו כאן בארץ כי ראיתי שם את התדרוכים של טראמפ, ורציתי הביתה). אז בשעה שבוריס ג'ונסון בבריטניה עוד דיבר על "חיסון העדר", טראמפ לחץ ידיים באירועים מול מצלמות ובשמאל הסבירו שהקורונה היא מזימה פוליטית של נתניהו – החרדים היו אמורים להזדרז עוד יותר לסגור בתי כנסת? הרי לכולם לקח כמה ימים להתאפס.

ברור שיש מחדלים. גם לי יש שאלות קשות לליצמן. בעיקר איני מבינה למה המסרים החריפים ממסיבות העיתונאים שלו לא חילחלו מהר יותר אל מנהיגי המגזר שלו עצמו. הוא הרי יודע שמסיבת עיתונאים בחדשותבשמונה זה לא מספיק למי שההנהגה הרוחנית שלו אינה כוללת את יונית לוי, אז איך למען השם בכירי המומחים לא יצאו לשטח מיידית לזרז את יישום ההוראות? איך הוא הלך לישון בלילה בלי לוודא שמה שאמר למסעודה משדרות הגיע גם לזלדה מבני־ברק?

נכון, זה קרה לבסוף, אבל קרה בשבוע־שבועיים איחור. שבוע־שבועיים זה הרף עין אצל מי שחיים תודעה של 4000 שנה על הכתפיים, אבל זה נצח במונחי הקורונה. זה מחדל. יום יבוא והוא ייבדק. מי שיבדוק את המחדל, אולי גם יחמיא לליצמן מנגד על ההחלטה המהירה ומצילת החיים להפסיק כבר בינואר טיסות מסין. כתבו אז שהוא מגזים ומבוהל, והיום ישראל אינה איטליה רק בזכות אותה היערכות מוקדמת.

ומנגד, כעבור כמה ימים - איזה גל עצום של אהבה כאן. כל כך הרבה פוסטים ותמונות מרגשות, כל כך הרבה לא־חרדים שכתבו באהבה על אחיהם שבבני־ברק, כל כך הרבה מחוות של סולידריות יפה. החרדים במקביל הגיבו בגל של מכתבי תודה ומחוות של הערכה כלפי שוטרים וחיילים.

וכך כתב עמנואל שילה, עורך "בשבע": "בימים כתיקונם בני־ברק היא מעצמה של חסד, ובפרט בתחום הרפואי: ארגון 'עזר מציון' שמרכזו בבני ברק הציל ממוות אלפי נתרמים, חילונים כחרדים, בעזרת מאגר מח העצם שלו. הרב אלימלך פירר וארגון 'עזרה למרפא' הם מגדלור של תמיכה בחולים ומשפחותיהם. המיזם המופלא 'מתנת חיים' של הרב החרדי ישעיהו הבר השיב לחיים למעלה מ-700 איש שנזקקו לתרומת כליה. ומי מאיתנו לא נזקק אי פעם להשאלת מכשור רפואי מ'יד שרה'? אז אפילו אם הייתה כאן שאננות או התרשלות, עכשיו לא הזמן להטיף ולהוקיע אלא להשיב תמיכה לציבור שממנו יצאה תמיכה רבה בעבר. ומי יודע, אולי דווקא מתוך שיתוף הפעולה הנדיר בים כוחות צה"ל לאוכלוסייה החרדית, עוד ייפלו מחיצות וייפתח פתח לפיוס ולשיתוף פעולה מאחד".

בגלל כל הסיבות האלה, לא רציתי להיכנס לפולמוס הסוער. בחג הפסח הזה בתי הכנסת בכל העולם סגורים, שוב לא פתחנו את ספר התורה, ועצוב שאנחנו אולי מתחילים להתרגל לכך. דור שלם של צעירים מטפס על הקירות משיעמום וחוסר מעש, לא יודע מתי ישוב לאיזושהי שגרה ברוכה. מיליוני ישראלים חוששים בצדק ממשבר כלכלי, נפשי ובריאותי.

היסטוריונים שיעברו על הפיד שלנו - לא יאמינו שבתקופה כה מצערת לא זעקנו יחד, בכאב משותף.

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות"