העלילה מספרת על איש מלחמה החי עם בתו היחידה. כאשר בנקודת זמן מסוימת הנערה נחטפת כבת ערובה ע"י ארגון טרוריסטי. לאורך העלילה אנו מלווים את הגיבור שלנו בדרכו הארוכה לאיתור מקום הימצאה של בתו היקרה. אחר תלאות הוא מגלה כי הוא מוחזקת באחוזה המכותרת במאות שומרים. בדרך לא דרך, הגיבור שלנו מצטייד בנשק וכלי לוחמה ונוסע לאחוזה. בהגיעו לאחוזה הוא משתמש בנשקו, זורע בהלה ובקולות נפץ אדירים מפציץ את המבנה חדר אחר חדר.

בנקודת זמן זו המצלמה עוברת ומראה לנו את התא שבו מוחזקת הילדה, היא נראית כבולה, שפופה ונתונה בעצבות גדולה. לצידה עומד שומר חמוש המתמלא חרדה ותמיהה לקולות הירי והרעשים.

כאשר לפתע, נראית הילדה נעה ומזדקפת, היא מרימה את ראשה לעבר הסורג שבתקרת החדר. היא פותחת את שתי עיניה ומבעד לדמעות הזולגות על לחייה, היא מחייכת,  ולוחשת

"אבא שלי כאן, הוא בא להציל אותי!"

אלפיים שנה בתו האהובה של בורא העולם עוברת תלאות וקשיים. לאורך השנים אנו מקווים ומייחלים ללא הפסקה ומחכים לאבא שלנו שיבוא ויגאל אותנו. אנו שבורים, עייפים ונאחזים בקרש האמונה והידיעה כי בורא העולם אוהב אותנו ומחכה לרגע הנכון לגאול ולחבק אותנו בלי מחסומים.

ולפתע קורה כאן משהו, טלטלה אנושית החולשת על העולם כולו...

אבא כאן, אפשר לחוש אפשר לשמוע, מעבר למסך החדשות, ומתעוררת בנו התקווה, אבא, אולי הפעם יסתיים המשחק, ויגאלנו. 

על פרק ג' בתהילים "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום" שואלים הרי לכאורה היה מתאים יותר לומר קינה ולא מזמור?! הרי זה נורא שבן קם על אביו להורגו וליטול מלכותו.

רבי יהונתן אייבישיץ בספרו 'יערות דבש' משיב כי אין זה דרך הטבע שבן יקום על אביו ולא יחוס עליו, ולכן שמח דוד. כי הרי עונש זה בהכרח שהוא בהשגחה פרטית מן השמים.

הביאור הוא כי אמנם בקשיים יומיומיים אדם מתקשה לחוש את יד הבורא עמו בכל צעד, אולם בטלטלה גדולה שהיא איננה טבעית אלא נגד ההיגיון, הכתובת על הקיר, ויחד עם האתגרים העצומים אפשר לחוש את מעורבותו ונוכחותו של הבורא,אבינו, בתוכנו .

בחג פסח הקרב ובא אנו מחדדים את אמונתנו, ומספרים על המכות שהביא האל על המצרים וגאל את עמו לחרות. המהר"ל שואל מדוע בכלל אנו שואבים את אמונתנו ממכות מצרים, ולא ממעמד הר סיני שהוא גילוי השכינה הגדול ביותר שהיה בהיסטוריה. ומבאר שבעצם הכל היה תהליך אחד ארוך שבתחילתו הראה לכל האנושות את גבורתו ושליטתו בעולם, ובשלב השני התגלה אלינו בעצמו.

'כאשר פרעה לא היה מאמין בו יתברך וגו' לכך באו המכות ... תחלה הודיע לו כי הוא יתברך מושל בעולם, בארץ מתחת ובשמים ממעל ועדיין לא נודע להם שהוא אלהים... עד שהיה נותן תורה והראה להם שאין עוד זולתו כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד'

אנו מאמינים שאנו בתהליך כמו ביציאת מצרים, ועם הטלטלות הגדולות כבר האנושות כולה חשה את גבורת הבורא ואפסות האדם. ולוואי כי בחסדיו הגדולים נזכה גם לחלק השני, ועינינו תחזינה בסיומו של התהליך האלוקי, "ונשגב השם לבדו ביום ההוא, והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד".

הלוואי.