קירק דאגלס נפטר בגיל 103. הוא היה אחד הכוכבים האחרונים מעידן הזהב של הוליווד. להלן שבע עובדות יהודיות על דאגלס ועל הקריירה עטורת-הפרסים שלו.

ילדות יהודית

קירק דאגלס נולד בשם איסר דניאלוביץ'. הוריו הרשל וברנה היגרו מרוסיה לארצות הברית, כשאחת הסיבות הייתה כדי שאביו יוכל להימלט משירות חובה בצבא הצאר. המשפחה התיישבה בעיירה הקטנה אמסטרדם בצפון מדינת ניו יורק, ליד אלבני. דאגלס היה אחד משבעה ילדים והבן היחיד. הוא נולד ב- 9 בדצמבר, 1916. הוא ואחיותיו גדלו כשהשפה המדוברת בבית הייתה יידיש.

מפעלי טקסטיל היו מקור הפרנסה העיקרי בעיירה, אולם הם סירבו להעסיק יהודים. אביו של דאגלס עבד כסוחר סמרטוטים שקנה ומכר פיסות בד. "אפילו ברחוב איגל, החלק העני ביותר בעיירה, שבו כל המשפחות נאבקו על קיומן", נזכר דאגלס לאחר מכן, "הסמרטוטר היה הדרגה הנמוכה ביותר בסולם... ואני הייתי בנו של הסמרטוטר".

למרות עוניה של משפחתו, נזכר דאגלס שהם תמיד ניסו לעזור לכל מי שנזקק לכך. "לפעמים לא היה לנו מה לאכול, ולמרות זאת, לעיתים, כשהייתה דפיקה בדלת והיה שם איזה נווד רעב, אמא שלי תמיד נתנה לו משהו לאכול", הוא נזכר. "אמא שלי תמיד אמרה לי, 'אתה צריך לדאוג לאחרים'. זה נשאר איתי".

דאגלס עבד בעבודות מזדמנות כשהיה עדיין בבית הספר. הוא העריך שעבד ב- 40 עבודות לפחות לפני שנסע ללמוד בקולג'. אנטישמיות הייתה איום מתמיד. "ילדים בכל פינת רחוב החטיפו לך מכות", הוא נזכר. הוא היה כל כך פיקח שחברי הקהילה היהודית הקטנה והענייה באמסטרדם שקלו לאסוף כסף ולשלוח את דאגלס ללימודי רבנות, אולם הוא סירב. "רציתי להיות שחקן מאז שהייתי ילד בכיתה ב'", הסביר דאגלס לאחר מכן.

היו"ר היהודי הראשון של אגודת סטודנטים

לאחר שסיים את התיכון, נסע דאגלס בטרמפים לקנטון, ניו יורק, שם הוציא הלוואה ללימודים בקולג' על-שם שרה לורנס. דאגלס גילה את המשחק בקולג' ועבד בתיאטרון האזורי. במהלך שנת הלימודים הוא היה מתאגרף מצליח – אולם נדחה על-ידי הארגונים השונים בקולג' כיוון שהיה יהודי. דאגלס הפך בסופו של דבר ליו"ר אגודת הסטודנטים – הפעם הראשונה שיהודי כיהן בתפקיד זה בקולג' שרה לורנס.

ברנה הפקות

דאגלס מצא תהילה בהוליווד. הפריצה הראשונה שלו הייתה בסרט הקלאסי משנת 1946, אהבתה המוזרה של מרתה אייברס, בו הוא גילם אדם שברירי המשמש עד לרצח. בשיא הקריירה שלו, דאגלס שיחק ב- 3 סרטים בשנה, פעמים רבות לצד השמות הגדולים ביותר בהוליווד.

דאגלס בסרט שבילי התהילה

ב- 1955 הקים דאגלס חברת הפקות משלו וקרא לה בשם ברנה הפקות, על-שם אמו. ברנה הפקות הפיקה חלק מהסרטים עטורי-השבחים של דאגלס, כולל שבילי התהילה (1957), ספרטקוס (1960) ושבעה ימים במאי (1964). "אני חושב על אמא שלי, שלא ידעה קרוא וכתוב, איכרה פשוטה מרוסיה", סיפר בהמשך דאגלס לכתב של העיתון הוליווד ריפורטר, ושיתף בזיכרון נעים, "לקחתי אותה בלימוזינה לטיימס סקוור, עצרתי את המכונית ואמרתי (כשאני מחווה בידי על לוח מודעות ענק מעל), 'רואה אמא? ברנה הפקות מציגים – הוויקינגים!' ואמא שלי אמרה, 'אמריקה – איזו ארץ נפלאה!'"

פילנטרופ בולט

דאגלס ואשתו השנייה אן הפכו לאחד הזוגות הפילנטרופים המובילים בהוליווד. הם הקימו את קרן דאגלס ותרמו סך של כמאה מיליון דולר למטרות צדקה כגון הקמת מגרשי משחקים בשכונות עניות של לוס אנג'לס וירושלים, הקמת בתי כנסת והקמת תיאטרון קירק דאגלס באש התורה בירושלים, המקרין בפני מבקרים בעיר העתיקה סרטים חינוכיים בנושא יהודים ויהדות.

לימודי יהדות

רוב חייו לא היה דאגלס דתי. הן אשתו הראשונה דיאנה דיל והן אשתו השנייה אן בוידנס לא היו יהודיות, ובמשך שנים רבות נדמה היה שדאגלס לא מהרהר בזהותו היהודית – למרות שהוא הקפיד לצום בכל שנה ביום כיפור.

חל שינוי ב- 1991, כשהוא נפצע קשות בהתרסקות מסוק. שני אנשים נהרגו ודאגלס נשאר עם פציעה חמורה בגב: עמוד השדרה שלו נדחס כשבעה סנטימטרים בתאונה. בעודו שוכב בבית החולים, סובל מכאבים עזים, החל דאגלס לחשוב על משמעות החיים. הוא הבין אז כי המשמעות שהוא חיפש נמצאת ביהדות. "הגעתי למסקנה שחיי ניצלו כיוון שמעולם לא התמודדתי עם היותי יהודי", הסביר לאחר מכן.

דאגלס החל ללמוד תורה, ואפילו חגג פעם שנייה את בר-המצווה שלו – בגיל 83.

סוֹפר יהודי

בנוסף על קריירת המשחק המצליחה שלו, דאגלס היה גם סופר וכתב שנים-עשר ספרים (שאחד מהם נכתב יחד עם אשתו אן), שחלקם עסקו בנושאים יהודיים. ב- 1997, פרסם דאגלס את The Broken Mirror, רומן על השואה שהיה מיועד לקהל צעיר יותר. ב- 1999 הוא פרסם ספר נוסף, Young Heroes of the Bible, שבו הוא מספר מחדש סיפורים לילדים מתוך חמשת חומשי תורה.

הבן מגלה מחדש את המורשת היהודית

מייקל דאגלס, בנו של קירק דאגלס, דיבר בפומבי על החיבור שלו למורשת היהודית. ב- 2015 הוא כתב על חוויה לא נעימה שחווה בנו דילן במהלך חופשה בספרד: אורח אחר במלון, שזיהה את שרשרת מגן הדוד שענד דילן, החל לצעוק לעבר הנער. מייקל התעמת עם האדם. "לאחר מכן", הוא נזכר, "ישבתי עם בני ואמרתי לו, 'דילן, כרגע חווית אנטישמיות לראשונה בחייך'".

קירק דאגלס עם הרב נח ויינברג, בחניכת תיאטרון קירק דאגלס בירושלים

"עם מעט מאוד הבנה ביחס לפירוש היותי יהודי", כתב מייקל על עצמו בילדותו, "מצאתי את עצמי מגן בלהט על העם היהודי. עכשיו... אני צריך להגן על הבן שלי. אנטישמיות, כפי שראיתי, היא כמו מחלה שנותרת רדומה, אך מתלקחת בעוז עם הטריגר הפוליטי הבא".

ב- 2015 זכה מייקל דאגלס בפרס בראשית בירושלים. פרס זה נקרא לעיתים בשם "פרס נובל היהודי" ואת סכום הכסף שקיבל תרם מייקל לארגון Jewish Funders’ Network ולארגון הלל, הפועל לחיזוק הזהות היהודית של סטודנטים. בקבלת הפרס, התייחס מייקל לאביו קירק שהיה אז בן 97 וישב בקהל. כשדיבר על אהבתו למורשת היהודית, ציין מייקל כי היא "עמוקה כמו הגֵנים שלי", שקיבל מאביו האהוב.

לאחר שהוכרז על מותו של קירק דאגלס ב- 5 בפברואר 2020, ראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר בשם רבים כשאמר, "ישראל מתאבלת על אובדנו של קירק דאגלס, שחקן אגדי, יהודי גאה וחבר אדיר של המדינה היהודית". העולם היהודי אבל על מותו של דאגלס, שחקן מוכשר שלא חשש להתחיל לחקור את משמעות היהדות, גם בשלב מאוחר יותר בחיים.