פורים שמח שיהיה לנו. אני יודע שיש עוד זמן, בקושי התחלנו את חודש שבט, ואני כבר לא בגיל שבו מתכוננים לפורים חודשים קודם. יש עוד זמן. אל תקנו תחפושות מוקדם מדי, כי הילדים לא יוכלו להתאפק וילבשו אותן בבית, ועד פורים הן ייהרסו.

זה בכל הנוגע לפורים של שושן הבירה. אבל בכל הנוגע לממלכה שלנו, אנחנו כבר זמן רב בעיצומה של מגילת אסתר.

בתקופה האחרונה אנחנו עדים לשרשרת אירועים היסטוריים ודרמטיים שכל אחד מהם פלאי בפני עצמו.

כשקוראים בפורים את מגילת אסתר נדמה שהכול קרה בתוך כמה ימים, גג כמה שבועות. המן משכנע את המלך להרוג את כל היהודים. בום. כמה ימים אחר כך, נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזיכרונות, ואז מתברר שמרדכי הציל אותו, ואז המשתה של אסתר ו-בום, הגזירה מתבטלת והמן נתלה. אירוע רודף אירוע. אבל לא. עלילת מגילת אסתר, ממשתה המלך אחשוורוש ועד נס ההצלה, נפרשה על פני לא פחות מעשר שנים!.

תחשבו איך נראו מאמרי הדעה בעיתונים בתקופה שבה מרדכי לא כרע ולא השתחווה. ואני מדבר אפילו על העיתונות היהודית. מן הסתם ביקרו אותו וכתבו בחריפות נגד ההתעקשות שלו. כתבים מדיניים חשפו מסמכים עם הערכות קשות של בכירים לשעבר באמ"ן על הנזק שהוא עשוי לגרום ליהודים. התפרסמו קריקטורות מרושעות.

ולא רק בזירת מרדכי: כל הסאגה הזאת של יחסי אחשוורוש והיהודים נמשכה, כאמור, עשור שלם. האם בזמן אמת מישהו בכלל הבין שיש כאן מהלך א-לוהי מופלא? לא בטוח. אתם יודעים מה? אולי ביום שבו המן הוליך את הסוס ועליו מרדכי בלבוש מלכות, דיווחו במהדורת החדשות המרכזית על סוג של אירוע חיובי, והמגישה חמוצת הפנים שינתה ממנהגה וחייכה.

חוץ מהיום הבאמת מפתיע ההוא, אני מעריך שעד ביטול הגזירה לא היה נראה שהמציאות מתקדמת בכיוון הנכון.

אבל במגילת אסתר 2020 הכול הרבה יותר ברור. אני לא טוען שטראמפ הוא אחשוורוש וגם לא שנתניהו הוא מרדכי היהודי.

אבל צריך להיות עם ראש של ויזתא כדי לא לראות איך בורא עולם מנהל את העולם בכלל, ואת מדינת ישראל בפרט, צעד אחר צעד.

השבוע נכתב מול עינינו עוד פרק דרמטי במגילה המפותלת.

מה יהיה הסוף? אנחנו מאמינים שבסוף-בסוף תהיה אורה ושמחה וששון ויקר. השאלה היא מה יקרה עד אז.

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".