לאחר כמה שעות נסיעה ומדינות רבות, בעלי ואני הגענו לבית צנוע בג'רזי סיטי. הסימן על הדלת הפתוחה כיוון אותנו אל הקומה העליונה. גרם מדרגות ארוך הוביל לבית משפחת פרנז שהתאבלו על פטירת מינדי האהובה שלהם. מינדי פרנז הייתה אחת מקורבנות ההתקפה האנטישמית בשבוע שעבר במרכול שבבעלותם בג'רזי סיטי.

נכנסנו פנימה מתוך כוונה לבקר בשבעה. תכננו לשבת מאחור, להביע את תנחומינו ולצאת בשקט.

נכנסנו לחדר ומצאנו קבוצה של נשים בצד אחד, וגברים מתאספים בצד השני. בעלי ואני התפצלנו כדי להצטרף כל אחד לקבוצה שלו. אני לא חסידית, כך שהייתי לבושה בצורה שונה מאוד מכל השאר ודי בלטתי. אישה חסידית חברותית שאלה אותי מי אני ומלמלתי "אני חלק מכלל ישראל". אני בת לעם היהודי ואני כאן כיוון שהטרגדיה של משפחת פרנז נוגעת לכולנו. כולנו משפחת פרנז. אנחנו אולי מתלבשים בצורה שונה ומתייחסים ליהדות שלנו אחרת, אולם אנשים אחים אנחנו, משפחה אחת.

בשעה שליוו אותי פנימה, ראיתי שמונה אחיות יושבות על כסאות נמוכים, נראות מותשות ומוכות יגון. ישבתי מאחור. רציתי להשתתף בצערן, לבטא בפניהן שאכפת לי ולהראות, באמצעות הנוכחות שלי, שכל העם שלנו אבל יחד איתן. הרגשתי שחשוב להיות חלק מהאבל הקולקטיבי של העם שלנו.

למרות היותן במצב של אבל והלם, רבות מהאחיות החלו לשאול אותי שאלות. "מאיפה את מגיעה?" סיפרתי להן שאני גרה ברוד איילנד. הן התקשו להאמין והיו אסירות תודה על כך שבעלי ואני נסענו כל כך רחוק כדי להשתתף בצערן. נראה כאילו הנוכחות שלנו נתנה להן מושג על האופן שבו הטרגדיה שלהן השפיעה על אחרים והכתה גלים מעבר למעגל האישי. הן סיפרו לי על ביקורים של אנשים ממקומות שונים. החיבוק החם וההתעניינות שלהן בי בתוך האבל היו כל כך לא צפויים ומעוררי השראה. הרגשתי עטופה באהבתן.

כולנו רוצים להרגיש מאוחדים, כולנו כמהים לאהבה וכולנו רוצים שהכאב שלנו יזכה להכרה ולהשתתפות. כשהלב שבור, נפתח פתח להתחברות לאחרים בדרכים עמוקות.

אחת האחיות אמרה לי, "אני מחתנת את הבת שלי מחר". הרב אמר לה שהיא יכולה להשתתף בחתונה באופן מלא, גם במהלך השבעה. היא אמרה שהיא תלבש את החולצה הקרועה שלה – חולצת האבלות - מתחת לשמלה היפה לכבוד האירוע. ומיד אחרי החתונה, היא תחזור לשבעה.

דיברנו על כוחות הנפש האדירים שיידרשו ממנה כדי לחוות בו-זמנית הן את הכאב קורע-הלב על מות אחותה והן את השמחה על חתונת בתה. "קשה אבל זה מה שאני צריכה לעשות", אמרה כבדרך אגב. "לאלוקים יש תוכנית, הוא האחראי וכל מה שאלוקים עושה הוא טוב".

אחות אחרת הציעה, שנשמתה של מינדי תבקר בחתונת האחיינית שלה ביום המחרת. אחות אחרת הוסיפה שנראה שנשמתה של מינדי נמצאת גבוה מאוד בשמיים, כיוון שהיא נרצחה בגלל היותה יהודיה. התפעלנו מחוזקה של הרוח האנושית ומחוסנו של העם היהודי.

המשכנו לדבר על נדיבותה של אחותן – "בדיוק כמו אמא שלנו". הן סיפרו שמינדי אהבה לבשל, בנדיבות עבור אנשים רבים והייתה אהובה על כולם.

נעמדתי, אמרתי את מילות התנחומים המסורתיות כשנפרדים מאבלים ופניתי ללכת. בזמן שיצאתי, הוגשו לי ולבעלי שני מגשי אוכל, כדי שניקח איתנו לנסיעה הארוכה הביתה. לא יכולתי לסרב. באתי לנחם, ויצאתי מנוחמת ועטופה.

חשתי אחרי אותו ביקור קצר שכבר לא היינו זרים. מינדי פרנז הייתה אם, אחות, אישה, בת, חלק ממשפחה מורחבת גדולה ובת אוהבת לעם היהודי. התקפה על כל אחד מאיתנו היא התקפה על כולנו.

אני מודה שבהתחלה היה קצת מרתיע להיכנס לשבעה הזו. גם בגלל הקהילה החסידית שהייתה זרה לי, וגם בגלל הקושי להיכנס לתוך חוויה קשה של האחר. אני מעודדת כל אדם שהתלבט אי פעם אם ללכת לשבעה או לא, פשוט לעשות זאת. אנו מרחיבים את הלב שלנו כשאנו פותחים את עצמנו ויושבים עם אחרים בכאבם. המטרה שלי הייתה להזהות עמם וליטול חלק מהכאב שלהם ומכאבו של העם היהודי. חוויתי ממקור ראשון את האהבה והנדיבות שיש לעמנו זה כלפי זה. ואת ההזדמנות להתחבר לאנשים האמתיים שמאחורי השמות והתמונות ולהכיר משפחה נפלאה, אכפתית ואוהבת.