מצד אחד למדנו שהשנאה משתלמת, לצערנו. נתניהו נבנה מקמפיין נגד "השמאל והערבים". גנץ וליברמן נבנו מקמפיין נגד "החרדים והמשיחיים". קל יותר להצביע משנאה מאשר מאהבה. את הלכלוך משלטי הבחירות והסטיקרים והמודעות אפשר לנקות. את הטינופת שהשאירו פה בחלל האוויר חודשים מלאי הסתה קשה יותר למחוק.

רק תחשבו שנתניהו היה מסתדר עם ליברמן, הוא הרי היה בשר מבשרו של הליכוד. כל הבלגן היה נמנע. רק תחשבו שנתניהו היה מסתדר עם בנט ושקד. הם היו היום בכירים בליכוד, כפי שרצו, והציונות הדתית הייתה רצה ברשימה מימין לליכוד, בלי כל הבלגנים ושריפת הקולות והפיצולים והאיחודים. רק תחשבו שליברמן ודרעי לא היו רבים לאחרונה מריבה אישית כה עזה. הרי כבר מזמן הייתה פה קואליציה. רק תחשבו שעמיר פרץ היה מצטרף לאיחוד שרקח אהוד ברק. כל מפת השמאל הייתה משתנה. הרבה לפני האידיאולוגיה, יש כאן פסיכולוגיה.

השיעור הכי חשוב הוא בצניעות. בקמפיינים הפעם היה הרבה שיכרון כוח, תחושת "אני ואפסי עוד", "אין עוד מלבדי". גם עכשיו מדברים על חודשים של מו"מ כי כל אחד מתבצר, כאילו אין עניינים דחופים, וכל המזרח התיכון רק מחכה בשקט שהישראלים יסיימו להרכיב קואליציה. איש התקשורת אלישיב רייכנר סיכם זאת נפלא: "דבר אחד כבר ברור ביחס לתוצאות: הן כפו על כולם צניעות. אף אחד לא יכול לקום זחוח ושיכור מכוח אחרי הבחירות. נתניהו עם ליכוד פחות גדול, נזקק עכשיו לאלה שכינה אותם בתיעוב 'שמאל'. גנץ עדיין לא יכול להיות ראש ממשלה כרגע, בלי עזרה מנתניהו. הציונות הדתית מבינה שאפשר להרכיב ממשלה גם בלעדיה ותיאלץ להתרגל לאפשרות להיות גלגל חמישי בממשלת אחדות. החרדים, למרות יבול המנדטים הנאה, רואים שליברמן צמח מהמאבק בהם. ליברמן, לכאורה המנצח הגדול, יודע שאפשר להרכיב ממשלה גם בלעדיו. המחנה הדמוקרטי, עם קמפיין שנאה לדתיים, תהיה המפלגה הקטנה בכנסת. עמיר פרץ שהכריז על מספר דו־ספרתי יסתפק בתוצאה שהביא קודמו בתפקיד שפרש. אפילו הח"כים הערבים יודעים שלמרות ההישג האלקטורלי, אם הם לא ישנו את התנהלותם הפוליטית, גם גנץ לא יכניס אותם לממשלה. צניעות, ענווה והבנה בתלות שלנו זה בזה - מסרים חשובים שעולים מבחירות מועד ב', ומשתלבים יפה באווירת ראש השנה, שמעבר לפינה".

שמענו כאן הרבה את הביטוי "נוהרים" לאחרונה. בליל חמישי לפני שחזרתי לחו"ל אחרי הבחירות, ראיתי אנשים נוהרים, לסליחות בכותל המערבי. אלפים אלפים, מכל הארץ, מכל הסגנונות, עומדים יחד בשעה מיוחדת במקום מיוחד ופותחים את הלב. חלקם מכירים את המילים בעל פה, חלקם פחות. עמדתי ליד קבוצה שהסתכלה על המילים בפעם הראשונה, וקצת קינאתי: "בן אדם, מה לך נרדם? קום קרא בתחנונים". "חטאנו לפניך, רחם עלינו". לפעמים הפיוטים המוכרים משכיחים את המשמעות הפשוטה של המילים.

בדרך לכותל ראיתי מודעות, שעדיין תלויות, על מועמדים שמסבירים למה רק הם חזקים וטובים ומה רע באחרים. התנועה הנפשית אתמול בכותל הייתה הפוכה, וזו רק הכנה לכל המסע של ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור: לחפש במה אני לא בסדר, ולא לזרוק אחריות על אחרים. לא לשדר שאני הכי חזק ועוצמתי, אלא להכיר בכך שאני חלש וזקוק לחסד ולרחמים. וכן, גם לדעת להודות בכך שאני לא מושלם, שטעיתי, ושאני רוצה להשתפר.

במוצאי שבת האחרון גם בני עדות אשכנז הצטרפו לבני עדות המזרח לאמירת הסליחות. נדמה לי שהתזמון השנה מתאים לכולנו מאוד.

(בתמונה: הכותל, בחצות)
מתוך דף הפייסבוק https://www.facebook.com/SivanRahavNews/