מי שלקח חלק כלשהו בהפקת הסדרה החדשה בת 10 הפרקים של HBO, שנקראת בשם הקנטרני "הנערים", צריך להתבייש בעצמו עמוקות. כמו כן, כל מי שהאמין בטעות כי תהיה לו הזדמנות לצפות בשחזור הוגן של האירועים שהתרחשו ב- 2014, שהחלו עם חטיפתם ורציחתם של שלושה נערים ישראליים והובילו למלחמה בעזה באותו קיץ נורא, כדאי שישמע לאזהרה: זהו אולי אחד העיוותים השערורייתיים והערמומיים ביותר של רגע משמעותי בהיסטוריה של מאבקה של ישראל בטרור.

האופן שבו החל הסיפור במציאות היה כששלושה נערים דתיים בני 16 - אייל יפרח, גלעד שער ונפתלי פרנקל (גילוי נאות: נפתלי היה האחיין שלי) - החליטו לקחת טרמפ ליישוב אלון שבות בגוש עציון. הם עלו על רכב של ערבים וכמעט מיד הבינו שהם נחטפים ואחד מהם הצליח להתקשר בחשאי למשטרה. המשטרה שמעה יריות אך לא ידעה יותר מזה. כל המדינה עצרה את נשימתה בתפילה לשלומם, כולם היו מלאי פחד ותקווה. הלך הרוח של מדינת ישראל באותו קיץ היה אולי הדוגמה הטובה ביותר לפוטנציאל האחדות, לאכפתיות המוחלטת ולתחושת משפחה לאומית אחת גדולה.

החיפוש הכלל-ארצי אחר הנערים נמשך שלושה שבועות והימים נדמו כמו נצח. הסוף, עם מציאת גופותיהם של שלושת הקורבנות, הביא עמו צער בל-יתואר ואבל לא רק של ישראלים, אלא גם של יהודים ברחבי העולם. המחשבה על כך ששלושה נערים חפים מפשע לא ימשיכו בחייהם, באופן פתאומי וללא שום סיבה - שמשפחותיהם לא תוכלנה יותר לחבק אותם או לראות אותם הופכים לבוגרים - נגעה בעצב לאומי ורציחתם הפכה לטראומה לעם כולו.

ללא ספק, לכל מי שבוחר ליצור סדרה בעלת אופי דוקומנטרי יש שפע של חומר ליצור סיפור מטלטל ונוגע ללב. יתרה מכך, שלושה צעירים אלה היו צעירים ייחודיים משכמם ומעלה, עם כשרונות מיוחדים ואופיים הכמעט מלאכי. גם הוריהם אנשים בעלי הישגים יוצאי דופן והדרכים שבהן הם התמודדו עם הטרגדיות שימשו בסיס לאינספור ראיונות ומאמרים מעוררי השראה.

אולם אף לא אחד מהדברים שציינתי לעיל נכנס לסדרה "הנערים" של HBO. לא הבנים ולא ההורים. למעשה, הסיפור - כפי ש- HBO בחרו לספר אותו - אפילו לא מתחיל בהתחלה האמיתית. זאת כיוון שטרגדיה אחרת קרתה בעקבות רציחת הנערים. שלושה ימים אחרי גילוי גופותיהם של שלושת הנערים, נער פלשתיני בן 16 - מוחמד אבו חדיר - היה הקרבן החף מפשע של רצח נקמה שביצעו שלושה יהודים מטורפים, רצח שהחריד את המדינה כולה.

למרבה הצער, ישראלים אינם חסינים מביצוע פשעים וישנם מקרים בודדים של פיגועים שבוצעו על-ידי ישראלים. מה שהופך אותנו לשונים בעולם של אלימות וקיצוניות הוא העובדה שאנו לא מהללים את הטרור וכן איננו מגיבים אליו בחגיגות שמחה ובחלוקת ממתקים לילדים. יהודים שמבצעים פיגועי טרור אינם זוכים לקצבאות עד סוף ימיהם להם ולמשפחותיהם וכן אינם זוכים לכך שבתי ספר או מקומות ציבוריים אחרים ייקראו על שמם כדי להנציח את זכרם. הם נענשים על פי החוק, כפי שהיה עם רוצחיו של מוחמד אבו חדיר. שני הקטינים שנמצאו אשמים ברציחתו של מוחמד נידונו ל- 21 שנים בכלא, והשלישי, שלא היה קטין, נידון למאסר עולם בתוספת 20 שנה בכלא.

השם "הנערים" הוביל בטעות למחשבה שיהיה זה סיפורם של שלושה קרבנות ישראלים חפים מפשע. עם זאת, הסיפור מתחיל רק לאחר מותם של שלושת הנערים. אין שחקנים שמשחקים את תפקידם. אין חיבור רגשי שנוצר עם הצופים. הדבר היה הופך אותם לקרבנות שניתן להזדהות עמם - בני נוער שאנו לומדים לחבב לפני רציחתם הברוטלית. הסיפור מתחיל רק אחרי שהם נקברים. אין שום התייחסות בסדרה לחיפוש העקר אחריהם שנמשך שלושה שבועות, או לכאב ולדאגה האיומים בהם היו משפחותיהם נתונות. קטעים קצרים מתוך מבזקי חדשות מספקים לנו רק עובדות יבשות. ואז אנו מקבלים את המוקד האמיתי של הסיפור מבחינת המפיקים. אתם מבינים, כשכלב נושך אדם, זה לא ממש מעניין, אולם כשאדם נושך כלב - כש"מתנחלים" אחראיים לרציחתו של נער פלשתיני חף מפשע בן 16 - טוב, זה כבר סיפור שראוי ליחס הוליוודי!

הצופים מעולם לא קיבלו הזדמנות לראות את האחיין שלי, את שני חבריו או את הוריהם היחודיים. במקום זאת, הם מקבלים הזדמנות לחוש אהדה רק לסיפורה שובר-הלב של המשפחה הערבית ולשנוא את רוצחיו המטורפים של בנם.

זוהי המשמעות האמיתית של הכותרת "הנערים". "הנערים" הם הנבלים - הישראלי המוטרף שרצח את מוחמד ושותפיו לפשע המתנחלים - הם זוכים למשחק מצוין שלעולם לא נשכח. ההקשר הרחב יותר לא חשוב. אז מה אם פושעים אלה היו מיעוט נדיר ומתועב שזעזע את המדינה וקיבל את העונש הראוי לו? אז מה אם רוצחי שלושת נערי הישיבה הם חלק מדפוס טרגי של טרור שנמשך עד עצם היום הזה, וזוכה לתהילה ולשבחים בידי המנהיגים הערבים?

"הנערים" היא סדרה בת 10 פרקים שמצליחה להפוך טרגדיה יהודית למופע של גינוי החברה הישראלית. אבוי למי שלא מצליחים לראות את צביעותם של האחראים לייצוג מעוות ונבזי זה של האמת.