כולם קראו השבוע לנפתלי בנט להפיק לקחים. לא לחזור על הטעויות של מערכת הבחירות האחרונה. זה נכון מאוד כמובן, וחשוב מאוד, אבל האם אנחנו, האזרחים הפשוטים, גם עושים חשבון נפש? נדמה לי שהבחירות שנכפו על כולנו יכולות להיות הזדמנות לתיקון. לא של הכנסת ושל בית המשפט העליון – גם שלהם, אבל קודם כול שלנו, אישית.

ואני אסביר ואדגים ואפילו אתוודה על חולשותיי. זה עתה הסתיימה מערכת בחירות. אני מסתכל אחורה על החודשים שקדמו לה. כמה זמן בזבזתי על האזנה, צפייה או קריאה של ענייני הבחירות:

מפיזור הכנסת, כן או לא, דרך תאריכים אפשריים לבחירות, דרך שבועות ארוכים של דיווחים על איחודים אפשריים ופילוגים אפשריים, הוויכוחים בוועדת הבחירות, פסילת בן ארי בבג"ץ, סקרים וניתוחי סקרים לפני סגירת הרשימות, סגירת הרשימות, סקרים וניתוחי סקרים אחרי סגירת הרשימות, סרטוני תעמולת הבחירות, ראיונות עם פוליטיקאים, סקרים אחרונים של ערב יום הבחירות, סיקור יום הבחירות, שמועות על תוצאות המדגמים, תוצאות המדגמים, הערכות בעקבות תוצאות המדגמים, הנאום של גנץ, הנאום של ביבי, תוצאות האמת, ספירת קולות החיילים והמעטפות הכפולות ופרסום התוצאות הסופיות-סופיות.

וכמובן שזה ממש לא נגמר שם. אז זה רק התחיל. שבועות ארוכים של פרשנויות, הערכות וספקולציות, סיקור המשא ומתן הקואליציוני ונציגי המפלגות בבית הנשיא ודרישות המפלגות וחלוקת התיקים והמתיחות עם ליברמן ובאמצע גם השבעת הכנסת החגיגית מאוד עם בני המשפחה של הח"כים החדשים. ואז, ביום רביעי שעבר, בחצות הלילה, הכול נגמר פתאום. הכנסת התפזרה, הולכים לבחירות, והתחלנו את שירנו מהתחלה.

אז עכשיו, רגע לפני שממשיכים הלאה, אני רוצה לעצור, להפיק לקחים ולנסות לבדוק:

כמה מכל הזמן שהקדשתי לנושא הבחירות היה לשווא? כמה מהמידע האדיר שצרכתי היה בכלל נכון? כמה מהפרשנויות והתחזיות הפוליטיות אכן התממשו? אני חושב שכמעט כלום. שלא תבינו לא נכון, אני לא קורא כאן להתנזרות מדיווחים פוליטיים. ברור שיש הנאה מסוימת בלדבר על פוליטיקה. ובכלל, ברור שיש לבחירות לכנסת חשיבות רבה מאוד. הנה, תראו מה גרמו כאן כמה קולות חסרים. תארו לעצמכם שבנט לא היה עושה את הצעד הנמהר הזה? תארו לעצמכם שהמצביעים של פייגלין היו חושבים עוד רגע לפני הצבעתם המשונה? מדינת ישראל הייתה נמצאת היום במצב אחר לגמרי.

אבל לא זה הנושא שעומד במרכזו של חשבון הנפש שלי. כרגע אני, כאמור, עוסק לא בנבחרי הציבור אלא בציבור. בנו. והלקח שאני לוקח ממערכת הבחירות שהסתיימה אל זו שהתחילה, לצערנו ולתדהמתנו, הוא להתייחס לפרשנים הפוליטיים כמו אל אנשי בידור. כלומר, אם זה עושה לי טוב על הלב הבידור הזה, אם השואו הזה מהנה אותי, אם זה מעורר השראה, אז למה לא, בכיף. אבל להבין שזה הז'אנר, זאת הסוגה - בידור (לעיתים אפילו בידור זול).

ומכאן נגזר הכול: האם אני רוצה לחזור על הטעויות של מערכת הבחירות הקודמת ולקבל לנייד עדכונים ופושים על בידור בכל כמה שעות, או שאני מפיק לקחים לקראת הבחירות הבאות? האם שווה לי לבזבז את כל רגעי החסד של פיזור הילדים לבתי הספר בבוקר בהאזנה לבידור ולא להם, או שלא אחזור על משגי העבר במערכה הנוכחית? ובכלל, כמה שעות מחיי אני מחליט להקדיש לבידור? עשרות? מאות? כדאי לחשוב על זה עכשיו, כשהמערכה בפתח וכולנו זוכרים היטב את המחדלים מהמערכה שהסתיימה.

מתוך הטור השבועי ב"בשבע"