הטייס הצרפתי מישל בקוס, שנפטר לאחרונה בגיל 94, ידע כיצד נראים טרור ושנאת יהודים.

כלוחם לשעבר למען שחרור צרפת במלחמת העולם השנייה, הקברניט בקוס נזכר לאחר מכן: "נלחמתי בנאצים. ידעתי בדיוק מהו הפאשיזם. רצח העם (של יהודים במהלך השואה) זוהי זוועה שאף אחד מאיתנו לא שכח".

זיכרון זה נותר בקרבו של הקברניט בקוס שנים רבות לאחר מכן, ביוני 1976, כאשר המטוס שהטיס נחטף על-ידי טרוריסטים פלשתינים. תוך כדי סיכון חייו, הקברניט בקוס בחר לעמוד לצד נוסעיו היהודים.

הטייס הצרפתי מישל בקוס, במדים, חוזר מאנטבה עם שאר בני הערובה

החלק הראשון של טיסת אייר פראנס 139 מתל אביב לפריז ב- 27 ביוני 1976 עבר ללא אירועים מיוחדים. הטיסה המריאה כמתוכנן, נושאת עליה למעלה מ- 240 נוסעים ו- 12 חברי צוות. בתום עצירה שגרתית לתדלוק באתונה, הטיסה יצאה לדרכה פעם נוספת, לכיוון פריז. כמה דקות לאחר ההמראה, מחבלים מ"החזית העממית לשחרור פלסטין" ומקבוצת המחבלים הגרמנית "באדר מיינהוף", שהיו פרו-פלסטינים, שלפו רובים והודיעו שהם חוטפים את המטוס.

בשומעו צרחות מאחור, בתחילה חשב הקברניט בקוס שיש שרפה במטוס. המהנדס הראשי של המטוס פתח את דלת תא הטייס ומצא את עצמו פנים מול פנים עם מחבל גרמני האוחז בידו אקדח ורימון יד. "אם תהיו בשקט ולא תעשו שום דבר חשוד, אף אחד לא ייפגע", אמר הגרמני לצוות. המחבל דחף את קנה אקדחו לצווארו של הקברניט בקוס ופקד עליו לטוס ללוב במקום לפריז.

בהמשך הסביר בקוס שהוא חש שלא היתה לו ברירה. "יכולנו רק לציית לפקודות החוטפים… בכל פעם שניסיתי להסתכל לכיוון אחר, הוא הידק את קנה הרובה לצווארי". הקברניט בקוס, בן 52 באותה עת, שלחם במלחמת העולם השנייה, היה טייס מנוסה ושמר על קור רוח. הוא טס לבנגזי, לוב, שם הרודן האוהד מועמר קדאפי אפשר למטוס לנחות לתדלוק מחדש. בהמשך כיוונו המחבלים את הצוות להמריא שוב ולטוס לאוגנדה.

המטוס נחת באנטבה, שם אידי אמין, הדיקטטור הרצחני ששלט באוגנדה, קיבל את פני החוטפים על מסלול ההמראה בזרועות פתוחות. מחבלים פלסטינים נוספים עלו על המטוס, כמו גם חיילים מצבא אוגנדה. הם עברו בין המושבים, בדקו את המסמכים והדרכונים של הנוסעים, והפרידו בין הנוסעים היהודים והלא יהודים.

148 מהנוסעים לא היו יהודים או ישראלים והם שוחררו לאחר יומיים ב- 29 ביוני, 1976. 53 הנוסעים הנותרים הובאו לטרמינל נטוש ולוהט, שם הוחזקו כבני ערובה. החוטפים והחיילים אמרו לנוסעים הלא יהודיים שהם חופשיים לעזוב בטיסה הבאה לפריז. לנוסעים היהודים המתין גורל מחריד: החוטפים דרשו את שחרורם של 54 מחבלים פלסטינים מורשעים שהוחזקו בבתי הכלא בישראל וברחבי העולם, בתוספת 5 מיליון דולר. אם דרישותיהם לא תיעננה, הם איימו להתחיל להרוג נוסעים יהודים.

לקברניט בקוס ולשאר צוותו נאמר שהם יכולים לעזוב, אולם הקברניט סירב לנטוש את נוסעיו היהודים. "אמרתי לצוות שלי שאני חייב להישאר עד הסוף, כיוון שזו המסורת שלנו, לכן איננו יכולים להסכים להשתחרר. כל הצוות שלי הסכים, ללא יוצא מן הכלל", הוא נזכר לאחר מכן.

הקברניט בקוס דרש לראות את הנוסעים היהודים והורשה לבקר את בני הערובה המבוהלים. אחרי שנים של טיסות לישראל, הוא דיבר מעט עברית והיה מסוגל לעודד אותם, לנסות להעביר להם מסר של רגיעה וביטחון למרות שהוא עצמו בקושי חש אותו. המצב נראה היה חסר תקווה.

ללא ידיעת בני הערובה, יחידות הקומנדו הישראליות שקלו פשיטה נועזת. לאחר שהנסיונות לנהל משא ומתן עם אידי אמין נתגלו כעקרים, ניסו בכירים ישראלים לזכות בשיתוף הפעולה של צרפת כדי לשחרר את החטופים. ככל שחלפו הימים והמחבלים הציבו דדליין אחד אחרי השני לדרישותיהם הבלתי הגיוניות, הלך המצב והתבהר: ישראל מבודדת וחייבת למצוא דרך לשחרר את בני הערובה היהודים במרחק אלפי קילומטרים במדינה עוינת, בכוחות עצמה.

ב- 3 ביולי, 1976, שעות ספורות בלבד לפני שנשבעו המחבלים להתחיל לירות בבני הערובה, אישר ראש הממשלה יצחק רבין התקפה סודית ביותר וחסרת תקדים. ארבעה מטוסי תובלה ובהם חיילים ישראלים המריאו מישראל, נחתו בנמל המצרי שארם-א-שייח, ואז שבו והמריאו לכיוון אנטבה.

 הקברניט מישל בקוס

הם קיבלו סיוע מנוסעת יהודיה שהייתה גם כן בטיסה הארורה של איר פראנס, אישה בשם נינט מורנו. היא זוהתה בטעות כלא יהודיה על-ידי המחבלים כתוצאה משמה בעל הצליל הצרפתי, והיא יצרה במהירות קשר עם הרשויות בישראל לאחר שנחתה בפריז. לפני שיצאה מאנטבה, השקיעה גברת מורנו מאמצים כדי לשנן את מבנה נמל התעופה ובמיוחד את מבנה הטרמינל שבו הוחזקו הנוסעים היהודים. הדיאגרמה שהיא ציירה סייעה לבכירים הישראלים להחליט שיש להם מספיק מידע כדי להמשיך בתוכניתם.

תחת מעטה החשכה, טסו החיילים לאוגנדה. הם ידעו שעם הנחיתה הם יהיו לבדם במדינה עוינת, הרחק מבני ברית צבאיים או לוגיסטיים. עם הגיעם לאוגנדה, החליפו יחידות הקומנדו הישראלי את בגדיהם למדים של צבא אוגנדה. התוכנית הייתה להעמיד פנים שהם שיירת אופנועים המלווים את אידי אמין המנצח לשדה התעופה שבו מוחזקים בני הערובה האומללים שלו.

התוכנית כמעט השתבשה. שיירת האופנועים נסעה תחת אש מצד כוחות אוגנדה שהקימו מחסום, אולם הם הצליחו לפרוץ אותו ולהגיע לשדה התעופה. עבור הקברניט בקוס, מראה שיירת האופנועים היה בתחילה מעורר אימה - עד שראה את החיילים. "הרמתי את ראשי", נזכר לאחר מכן הקברניט בקוס, "וראיתי חייל לבוש במדי צבא אוגנדה עם כובע לבן, שאמר בעברית, 'תקשיבו, חבר'ה, אנחנו מגיעים להחזיר אתכם הביתה'".

החיילים הישראלים נלחמו במחבלים ובחיילי צבא אוגנדה. במהלך חילופי הירי נהרגו שלושה נוסעים: אידה בורוכוביץ', ז'אן ז'ק מימוני, ופסקו כהן. נוסעת רביעית, דורה בלוץ', אושפזה בבית חולים באוגנדה ונראה שנרצחה שם לאחר המבצע. חייל ישראלי אחד, סא"ל יונתן נתניהו, אחיו הגדול של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נהרג במסגרת הלחימה.

 מישל בקוס (משמאל) יוצא מהמטוס הצבאי הישראלי לאחר משימת החילוץ של מבצע אנטבה. צילום: יעקב סער

בטיסה חזרה הביתה, לחיילים הישראלים היה מסר מיוחד עבור הקברניט בקוס, שמחויבותו לנוסעיו היהודים מעולם לא נתערערה ושנשאר לשבת עמם במרכז המטוס. "מקומך לא כאן", אמר לו חייל, "אלא בתא הטייס".

אחרי החילוץ הנועז באנטבה, הקברניט בקוס יצא לחופשה בת שבועיים. לאחר מכן שב לטוס בחברת אייר פראנס. בקשתו המיוחדת לטיסה הראשונה שלו כשחזר לעבודה: לטוס לתל אביב.