לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האוצרות היהודיים המפתיעים של נוטרדאם

האוצרות היהודיים המפתיעים של נוטרדאם

בקתדרלה ההרוסה יש עדיין אמנות שלא תסולא בפז, המתארת את המורשת היהודית בצרפת.

מאת

העולם היה מרותק לתמונות של הלהבות וענני העשן החריפים המיתמרים מגג קתדרלת נוטרדאם במרכז פריז. בשעה שנוטרדאם בערה, אנשים מכל רחבי העולם הזדהו עם כאבה של צרפת על הפגיעה באייקון דתי ותרבותי חסר תחליף, שנותר כעת ללא צריח וגג.

נוטרדאם נבנתה במאה ה- 12 והיא מספקת הצצה לחיים כפי שנראו לפני שמונה מאות שנה. כשהיא נבנתה, מרבית האוכלוסיה לא ידעה קרוא וכתוב. אנשים רבים חיו במה שנראה לנו היום כעוני מחפיר. רוב העיטורים המרהיבים, הפסלים וחלונות הוויטראז' שימשו לצרכי חינוך, להמחשת סיפורים תנ"כים וסיפורים דתיים אחרים, כדי להעביר מסרים בעלי השפעה לנוצרים של פריז בימי הביניים. באופן מפתיע, חלק מיצירות האמנות החשובות ביותר בנוטרדאם קשורות ליהודים.

מעל דלת הכניסה המרכזית לקתדרלה ישנו גילוף של שני קדושים נוצרים: אן ויואכים, הנחשבים כסבו וסבתו של ישו. כיוון שהם היו למעשה יהודים, האמן השתמש ביהודים מקומיים בתור מודל.

הסובלנות כלפי יהודים הייתה אפסית כמעט. המלך פיליפ השני גירש יהודים מצרפת ב- 1182, אולם תוך כמה שנים החלו היהודים לטפטף שוב בחזרה למדינה, והתיישבו במספר ערים ועיירות, כולל פריז. פעילויותיהם היו נתונות למגבלות חמורות: המועצה הלטרנית, בהנהגת האפיפיור אינוקנטיוס השלישי ב- 1215, אסרה על יהודים לעסוק בכל המקצועות באירופה, מלבד הלוואה בריבית ומכירת בגדים יד שניה. בנוסף, היהודים הוכרחו ללבוש בגדים מגוחכים, שהבדילו בינם לבין הנוצרים.

אנו יודעים אילו בגדים מיוחדים לבשו היהודים בפריז כיוון שבני דמותם קישטו את קתדרלת הנוטרדאם במשך 800 שנה. אורחי החתונה היהודים בתגליף לבושים בחלוקים ארוכים וחובשים כובעים גבוהים ומחודדים.

מצד שמאל, ממחיש התגליף את חתונתם של אן ויואכים והוא כביכול שחזור מדויק של בית כנסת צרפתי מימי הביניים. הרב המנהל את הטקס עטוף בטלית. לידו עומד ארון המכיל ספר תורה, ערמת ספרים ונר תמיד, המנורה הנותרת דלוקה תמיד בבתי כנסת.

מימין, מתאר התגליף את אן ויואכים המביאים מנחה לבית הכנסת: האמן גילף קלף של ספר תורה שנח על הבימה. בסמוך ישנם שני יהודים מימי הביניים, השקועים בשיחה בבית הכנסת.

בתקופה בה גולף התגליף, היהודים נרדפו ללא רחם בפריז ובכל רחבי אירופה. ב- 1239, שלח האפיפיור גרגורי התשיעי מכתבים למנהיגי הכנסייה וכן למלכי אנגליה, ספרד ופורטוגל, ומנה עשרות האשמות כנגד התלמוד. הדבר הוביל לקריאות לאסוף מכל בתי המדרש ולהשמיד את היצירה היהודית האדירה הזו. לא היה מקום שבו בוצעה הנחייה מחרידה זו ביתר התלהבות מאשר בפריז. ב- 3 במרץ 1240, פרצו בכירי הכנסייה לבתי כנסת ברחבי צרפת. היה זה יום שבת ובתי הכנסת היו מלאים. יהודיה של צרפת התבוננו חסרי האונים בשעה שכרכי התלמוד יקרי הערך שלהם הוחרמו ונלקחו מהם.

המלך הצרפתי לואי התשיעי קרא להעמיד את התלמוד במבחן. ארבעה רבנים הגנו על הספרים הקדושים בפני סדרה של האשמות. באופן לא מפתיע, פסקו השופטים כי הרבנים הפסידו והתלמוד נדון לשריפה. ב- 17 ביוני 1242 הביאו בכירי הכנסייה 24 עגלות עמוסות בכרכים של התלמוד, כ- 10,000 ספרים בסך הכל – כל העותקים הידועים של התלמוד שהיו אז בצרפת – לפלאס דה גרב בפריז, ליד נוטרדאם. שם הם נשרפו בפומבי.

הרב מאיר מרוטנבורג, הידוע בשם המהר"ם, היה עד לשריפה. הוא כתב קינה מטלטלת לאחר מכן, ותיעד כיצד "אוֹרִיד דְּמָעוֹת עֲדֵי יִהְיוּ כְנַחַל וְיַגִּיעוּ לְקִבְרוֹת שְׁנֵי שָׂרֵי אֲצִילָיִךְ
משֶׁה וְאַהֲרֺן בְּהֺר הָהָר וְאֶשְׁאַל הֲיֵשׁ תּוֹרָה חֲדָשָׁה בְּכֵן נִשְׂרְפוּ גְלִילָיִךְ?"

סינגוגה ואקלזיה מעל האכסדרה בקתדרלת נוטרדאם בפריז

שני פסלים בולטים בחזית הנוטרדאם לוכדים את רגשותיהם של הנוצרים והיהודים באותה תקופה. מימין, אישה אחת עומדת ונראית מרוטה ומובסת, עיניה מכוסות על-ידי נחש וראשה כפוף. היא מחזיקה שרביט שבור ולוחות הברית נשמטים מאחיזתה. לרגליה נח כתר רמוס לאפר: זוהי "סינגוגה", המייצגת את בית הכנסת או היהדות בכללותה. הכנסייה הקתולית רצתה שכל הנכנסים לנוטרדאם יאמינו שהיהדות מחוסלת ומושפלת.

משמאלה יש אישה לבושה במחלצות, היא עומדת זקופה, נושאת גביע ומטה עם צלב בראשו, ועל פניה הבעת ניצחון. היא ידועה בתור אקלזיה, המייצגת את ניצחון הכנסייה הקתולית.

אלגוריות אלה לשליטה הנוצרית ולהשפלת היהדות היו כה חשובות, שכאשר נהרסו העיטורים המקוריים במהלך המהפכה הצרפתית, הן שוחזרו והוחלפו במאה ה- 19.

מעליהן מופיע תיאור נוסף של היהודים: תצוגה של מלכים, המתארת 28 מלכים קדמונים של יהודה וישראל. גם הם הוחלפו לאחר שנותצו במהלך המהפכה הצרפתית.

בשנת 1306, נקט המלך פיליפ השלישי מצרפת צעד דרסטי. הוא נזקק לממון והחליט להשתלט על רכושם ונכסיהם של היהודים בממלכתו. צעד זה לא היה חסר תקדים: היהודים באירופה של ימי הביניים היו, כפי שנאמר בלטינית servi camerae mosrae, כלומר, משרתי לשכתו של המלך. כל רכוש היה בבעלות המלך והוא רשאי היה לעשות בו כרצונו.

ב- 22 ביולי, 1306, יום לאחר תשעה באב, נאסרו 100,000 יהודים בכל רחבי צרפת והושלכו לכלא. שם נאמר להם שהם נידונים לגלות. כל יהודי הורשה לקחת עמו רק את הבגדים שלגופו וסכום זעום של 12 סו כל אחד. בחודשים שלאחר מכן, העמיד המלך פיליפ השלישי את רכושם של היהודים למכירה פומבית. צו הגירוש של היהודים בוטל על-ידי בנו, המלך לואי העשירי, אולם הושב על כנו ב- 1322. רק מאות שנים לאחר מכן שוב אפשר היה ליהודים לחיות בבטחה בצרפת, עם התרחבות שטחה של הממלכה הצרפתית, שכללה אזורים אליהם נמלטו יהודי צרפת ושם הקימו קהילות חדשות.

לאחר שהצרפתים סרקו את הריסות נוטרדאם, התברר שחזית הקתדרלה נותרה שלמה ברובה. נראה כי אוצרות אמנותיים אלה, שאין להם תחליף ואשר מתארים את ההיסטוריה של היהודים בצרפת - ניצלו. ניתן ללמוד מהם הרבה מאוד על ההיסטוריה והגבורה היהודית בצרפת ומעבר לה.

28/4/2019

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) edmond, 1/5/2019 09:34

lustigier

כרדינל LUSTIGIER נולד כיהודי ונפטר כיהודי כך כתוב ב קטדרלה NOTREDAME

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub