לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מערכת בחירות הכי מקושקשת

מערכת בחירות הכי מקושקשת

כל בוחר צריך לחשוב על מה שלא דיברנו עליו. על שאלות של ביטחון, כלכלה, משפט, מדיניות, יהדות, חברה וחינוך.

מאת

ב־26 בדצמבר 2018 החליטה הכנסת על פיזורה. קרו הרבה דברים מטלטלים מאז.

זה החל בהרכבת הרשימות, המשיך בהתגלויות של אי-סדרים בפריימריז, וכלה בכותרות בנוסח "מי אמר למי ובאיזה הקשר": האם טל רוסו מהעבודה אמר או לא אמר "בכיינים" על תושבי עוטף עזה? מה הדו־קרב המילולי היומי של יאיר נתניהו? למה יעל אבקסיס אמרה שהימנים "אינם אנושיים"? למה התכוונה מיקי חיימוביץ' כשאמרה שצריך היה להשאיר את הגז באדמה ולאן נעלמה מאז?

ליוו את הבחירות שלל קטעי וידיאו מעוררי סערה: סרטון הליכוד עם תמונת קברי החיילים בהר הרצל ברקע. סרטון של מרצ עם תמונת אושוויץ ברקע. אלירז שדה והחיקוי של אמנון אברמוביץ'. הכל גרר גינויים, פיטורים והתנצלויות. היו גם סתם רגעי מבוכה מעט תמוהים כמו "ההצהרה הדרמטית" של נתניהו בשידור חי או הסרטון של איילת שקד ובושם הפשיזם.

נערכו כאן הרבה דיונים לא רלוונטיים על היסטוריה צבאית: מי עשה מה בצבא, מי היה בניו־יורק בקוקטיילים באנגלית בזמן שהשני שכב במארבים, מי התנהג איך בזמן פרשת מדחת יוסף, בהתנתקות, בסבנה. היו כמובן גם פוסטים:  גנץ סיפק מבוכות לרוב: בראיון מניו־יורק הוא גימגם. בהקלטות סתרים שלא הפסיקו לדלוף, אמר הרבה שטויות. גם השד העדתי עשה סיבוב: בעבודה טענו שנתניהו גזען, ויומיים־שלושה הוקדשו לשאלה: האם מירי רגב לא הייתה בתמונת גברי הליכוד כי היא אישה מזרחית?

הסערה האחרונה הייתה תחקיר הפרופילים המזויפים שהפך לפרשת ה"בוטים". מי כותב מזויף ומי אמיתי, עם דיונים בוועדת בחירות שלא בדיוק יודעת איך להתמודד עם עידן האינטרנט. מזל שהבחירות ביום שלישי והרשימה הזאת תסתיים. תעברו על כל רכיביה ותגלו, בפרספקטיבה של כמה חודשים, כמה הם שוליים, זמניים, אפילו טיפשיים.

בשבת שלפני הבחירות, קראנו בתורה את פרשת תזריע. בשבת הבאה את פרשת מצורע. שתיהן עוסקות בצרעת, שהיא עונש על דיבור לשון הרע. היום כבר אין צרעת, אבל אלפי שנים הפרשנים שלנו עוסקים בשבתות האלה בתרבות הדיבור. איזה תזמון מושלם. המנגנון שמופיע בפרשה הוא מרתק: מי שדיבר לשון הרע, יוצא לתקופת התבודדות. "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו", נאמר בפרשה. יש לו זמן לחשוב על מה שאמר, להתחרט, לעבור תהליך של תיקון. רק אחר כך הוא חוזר לחברה.

אצלנו נראה שזה עובד הפוך: מי שסיכסך וליכלך לא נשלח הצידה אלא נלקח למרכז הפריים־טיים. מי שטינף, גידף, ייצר פרובוקציה, אמר איזו שטות - זוכה למאה אחוז מתשומת הלב. עוסקים בו, מגנים אותו, מבקשים שיתנצל, הופכים אותו לכוכב היום. מרוב מלל ואקשן, לא נשאר זמן לדבר על נושאים מהותיים יותר. אולי דווקא נוח לנו לברוח אל הפיקנטריה הזאת במקום לגעת בסוגיות שהן ליבת חיינו כאן.

בניגוד לטענה הרווחת, זו לא הייתה מערכת הבחירות הכי אלימה ואגרסיבית שנראתה כאן.

היו גרועות ממנה. אבל בהחלט ייתכן שהיא הייתה המקושקשת והשטחית ביותר. אני זוכרת מערכות בחירות בילדותי. היה ברור על מה הולכים לקלפי, כל צד הציג דרך ברורה. שמיר, פרס, רבין, נתניהו. על מה הולכים הפעם לבחירות? על עוד סרטון, עוד הקלטת סתר, עוד ציוץ? בדרך לקלפי צריך להשתיק את רעשי הרקע, שממילא ייעלמו ביום שאחרי. כן, זה נראה מוזר, אבל ביום רביעי נקום בבוקר לעולם ללא סרטונים. לכן כל בוחר צריך לחשוב על מה שלא דיברנו עליו. על שאלות של ביטחון, כלכלה, משפט, מדיניות, יהדות, חברה וחינוך.

בסוף, אלה הם נושאי חיינו הממשיים, גם אחרי ארבעה חודשים של פייק בחירות.

7/4/2019

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub