לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו

מה עם מבצע "חומת מגן" משפטי שישנה מן היסוד את כל הטיפול בטרור?

מאת

קשה היה לספור השבוע את אירועי הזיכרון לזכר אורי אנסבכר. לצד כל היוזמות בהווה, קרוב משפחה שלה הפנה את תשומת ליבי אל העבר, אל דמותו המיוחדת של סבא־רבא של אורי, הרב יהודה ליאו אנסבכר. מתברר שלמשפחה המרשימה שנחשפנו אליה השבוע יש שורשים של מסירות נפש וסולידריות יהודית.

הרב אנסבכר הנהיג את מחנה ההסגר גירס בזמן השואה. יותר מ1,000 יהודים מתו שם, ואלפים נשלחו משם לאושוויץ. הוא הקים ועדת סיוע לחולים, זקנים וחלשים, אירגן צריף שהיה מרכז תרבות ובית כנסת ודאג לפעילות לנוער. לקראת חג הפסח 1941 קיבל רשות לקיים ליל סדר. הוא ניצח על מבצע כתיבת הגדות של פסח, בכתב יד, מהזיכרון. ציירים שונים במחנה איירו את ההגדה בהתרגשות, לקראת הלילה המיוחד. קצת מצות נאספו, ולמרות ששולחן הסדר היה חסר וחלקי, הציבור ניסה לקיים את מצוות החג ככל יכולתו.

פנחס רוטשילד, אחד הנוכחים, תיאר את המעמד כך: "קודם לכן לא העמקנו לזכור את נס יציאת מצרים מעבדות לחירות. עתה, מה שאירע לעמנו באותם ימים רחוקים, כמו נגע בנו. הא לחמא עניא... זו הייתה שירה של התרוממות נפש, של ניחומים ותקווה. חד גדיא, חד גדיא... בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו... כך נפרשו אוהלי בני ישראל לפני 3,000 שנה. אלפי המגורשים הרדופים ענו 'אמן' כשהם נפעמים ממילות תורתנו הקדושה. רחש עבר בקהל כאשר הרב אנסבכר נשא דברים על המתים ועל החיים במחנה. המתים הטמונים בבית העלמין הקרוב, והחיים, אלה שממשיכים בנדודיהם. בלב מלא תקווה צייר הרב תמונות של מנוחה, שנים של ביטחון ואושר. בדבריו הייתה נחמה.

הפסח הזה, יותר מחגי הפסח שקדמו לו, קירב אותנו אל התפילה העתיקה: לשנה הבאה בירושלים".

ההיסטוריה השתנתה, לשמחתנו. העם היהודי עבר כברת דרך מרשימה מאז, אך התפילה עוד לא התקיימה במלואה. נינתו של הרב נרצחה בירושלים.

*                                                              *                                                              *

בימים אלה, הולכת ונחשפת לנגד עינינו אחת מתוך הסוגיות הכי בוערות בחברה הישראלית, והיא לא זוכה ליחס כלשהו, לרבע מילה, במערכת הבחירות.

המחבל ערפאת ארפאעיה כבר היה בידינו. הוא נעצר בכניסה להר הבית ב־2017 עם סכין מטבח גדולה. הוא נחקר, הזדהה כחמאסניק ואף פירט במה הוא מזדהה עם הארגון: "בדברים שהם עושים, למשל מגינים על העם הפלסטיני בנשק". כל כך מתסכל לקרוא את תמליל הדברים שהשמיע אז, ללא כחל ושרק, באוזני חוקריו הישראלים: "אני רוצה להיות שאהיד. אני אעשה את זה שוב. אקנה עוד פעם סכין ואני אבוא שוב... אם תשחררו אותי אני אחזור לכאן עם סכין ואהיה שאהיד".

הוא שוחרר.

והוא אכן עשה זאת שוב.

הוא רצח את אורי אנסבכר הי"ד, בת ה־19 .את חיוכו כבר ראינו השבוע באולם בית המשפט. עכשיו יתחיל תהליך משפטי איטי, משפחתו תערער על כל צעד ושעל, הוא יקבל משכורת, חוק קיזוז המשכורת לא ייושם בפועל, ואולי הוא גם ישוחרר בעסקה עתידית. למה אנחנו מעוללים את זה לעצמנו? מה עם מבצע "חומת מגן" משפטי שישנה מן היסוד את כל הטיפול בטרור? למה היעילות שהושקעה בלכידה המהירה שלו לא משמשת אותנו גם לפני ואחרי אירועים כאלה?

קטעים מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".

18/2/2019

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) זאב שפיר, 18/2/2019 15:43

אובדן אין סופי

כמה נכון וכמה צודק וכמה מתסכל ועצוב. אנחנו לא מצליחים לחיות עם מקרי המוות הללו ונכשלים שוב ושוב במניעה,למרות ההבטחות "לתפוס את הרוצחים ולבוא איתם בחשבון"ולא ינוקו ועוש שלל משפטים.האם זה משיב את החיים למישהו?! וכי אין מי שחושב שראוי למצוא פיתרונות למציאות המדממת הזו חוץ ממשפטי רהב לא מעשיים?! הרי ברור שצריך להיפרד מאלה אנישי המדון והמוות.לא רוצים לחיות בקרבם ואלה לא,חלילה איתנו.אז מכאן מתבקשת שורה של צעדים ומהלכים עד השגת היעד:עצירת מחול המוות המיותר וקורבנות השווא.

 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub