לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שבוע הדופלגנגר – לא מה שחשבתם

שבוע הדופלגנגר – לא מה שחשבתם

אם לרגע לא היינו חושבים על החלפת הדמות של הילד שלנו בתמונה של ילד אחר, למה איננו מהססים להחליף את תמונת הפרופיל של עצמינו לזו של מישהו אחר?

מאת

בשבוע שעבר 'חל' ה"דופלגנגר": שבוע הכפילים, אירוע מקוון המתרחש בשבוע הראשון בחודש פברואר, מיום ראשון ועד יום שבת, ובמסגרתו מחליפים משתמשים ברשתות חברתיות מקוונות את תמונת הפרופיל שלהם בזו של ידוען הדומה להם במראהו. כשחושבים על זה ש'החג' הוירטואלי  הזה שנופל על ראש אדר השאלה רק מתחזקת:

מה בדיוק גורם לאדם לברוח מהזהות העצמית והייחודית שלנו לעבר דמות אחרת סלב או כל אדם אחר?

תגידו צחוקים? אולי. אבל  אני חושב שיש כאן משהו מעבר עם סאבטקסט מאוד ברור:

חוסר השלמה בסיסי עם מי ומה שאני.

*

ונזכרתי שהיה לי פעם תלמיד שמנמן בכיתה ו' שהתבייש בגוף שלו ולעיתים היה מושא ללעג בקרב שאר התלמידים מהכיתות הנמוכות יותר בבית הספר.

שמתי לב שביום התחפושות בפורים, מישהו הגיע לכיתה שלי בתחפושת מלאה של דוב שצריך להכניס לתוכה את כל הגוף והראש והידיים

מעבר לעלות היקרה שלה, זו תחפושת שפשוט מוחקת אותך לגמרי והופכת אותך לחיה שאליה אתה מתחפש, אבל אין כאן שום שייכות או דבר שקשור לזהות הקודמת שלך.

בקיצור, התלמיד הזה שלי התחפש לדוב גדול כזה והוא גנב את ההצגה: כל תלמידי בית הספר מיד רצו אליו ורצו להתחבק עם הפרווה שלו ועשו סלפי ממש כמו הדמויות האלו שכולם אוהבים ב'דיסניוולרד'.

מאחר שמדובר בתחפושת מאוד חמה חיכיתי לראות מתי התלמיד הזה יעשה רגע הפסקה ויוריד את החלק של הראש על מנת לנשום קצת אוויר צח ולהתאוורר. אבל אני קולט שהוא פשוט המשיך מתלמיד לתלמיד, מחיבוק לחיבוק מבלי לעצור או לשתות משהו, נהנה כשיכור מהמעמד החדש שלו.

בסוף אחרי כל ההרקדות, קראתי לו לצד ונכנסו לתוך חדר המנהלת, שם ניאות להוריד את הראש של הדוב.

אדום כולו, שאלתי אותו:

"תגיד, למה בחרת דווקא בתחפושת הזו?". לא חם לך? לא היה עדיף לך פשוט לעשות כמו שעושים כולם, קצת צבע פה, פיאה שם וזהו?

הסתכל עליי מזיע כולו וענה לי:

"כל השנה אני מחכה לפורים הזה. רק יום אחד בשנה אני יכול סוף סוף להיות מישהו אחר שהוא. תגיד המורה, נראה לך שהתלמידים שחיבקו אותי, יודעים שזה אני?".

פורים. צחוקים. תחפושות. שירים ואוזני המן. הכול נחמד וסבבה

אבל תמיד תחפשו את הילד שרוצה להיבלע לגמרי בתור התחפושת של הדוב ושחלילה לא יידעו מי הוא באמת.

*

כששאלתי מישהו האם הוא היה מוכן רק למשך שבוע אחד להחליף את התמונה של הילד שלו בתמונה של ילד אחר הוא הסתכל אליי במבט הזוי: "אתה אמיתי? אפילו לא לרגע. אפילו לא בצחוק. בחיים לא!"

אז אולי בכל זאת ולמרות כל הדחקות כדאי לשאול לכבוד ראש חודר אדר את כל משתתפי הדופלגנגר:

"מה אחים שלי, הכול טוב? ראיתי שהחלפתם את הדמות שלכם במישהו אחר. אולי כדאי שנדבר על האהבה והחיבור שלכם למי שאתם באמת?"

10/2/2019

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub