כשמחבלים מצוידים בגרזנים תקפו יהודים שהתפללו בבית הכנסת בירושלים בנובמבר 2014, הם הותירו מאחוריהם לא רק את הגופות שנטבחו ואת כתמי הדם על הרצפה. הרציחות הותירו בעקבותיהן חמש אלמנות וילדים רבים שהפכו בן לילה ליתומים. אחד מהם היה אבי לוין בן ה- 17.

אבי היה קרוב במיוחד לאביו, הרב קלמן לוין. אכזריות הרצח של אביו הותירה את אבי עם תסמונת דחק פוסט-טראומטית - ודיכאון. כשבעבר היה תלמיד טוב, כעת אבי לא מצא שום סיבה לקום מהמיטה. בסופו של דבר מישהו הביא אותו לישיבה מיוחדת בשם ישיבת רש"י, בראשות הרב חייקל מילצקי. הרב מילצקי אמר לאבי שיתקשר אליו בכל שעה, ביום או בלילה. יצא לאבי להתקשר ב- 3 לפנות בוקר והם דיברו במשך שעה, כאילו לא היו לרב שום מחויבויות קודמות או עתידיות שמונעות ממנו להקדיש את תשומת לבו המלאה לנער זה.

"לא רציתי להתמודד עם החיים", נזכר אבי, "והוא הראה לי את הצד החיובי של החיים - למה שווה להשקיע אנרגיה כדי לחיות אותם". אבי שהה בישיבת רש"י שלוש שנים. "אני קם כל בוקר ולומד במהלך היום. יש לי חיוך על הפנים וסיבה לחיות. אני עדיין חושב על אבא שלי ויש לי שאלות. הרב מילצקי עוזר לי, והחבר'ה האחרים עוזרים לי. כולם עוזרים לי. אנחנו מדברים על מה א-לוהים רוצה מאיתנו ומהי משמעות החיים".

הרב מילצקי

הרב מילצקי מרעיף את אהבתו הלא-קונבנציונלית ואת תשומת לבו האישית על 400 נערים שלומדים בשבעת הסניפים של ישיבת רש"י בכל רחבי הארץ. למרות שהישיבה נפתחה לפני 20 שנה, הרב נחמן כהן, המנהל שלה, מתעקש על כך שהיא לא "נוסדה", אלא התפתחה באופן טבעי. חייקל מילצקי היה אז מלומד צעיר בן 32, שלמד תורה בירושלים. נערים בגיל ההתבגרות שהיו להם בעיות - במשפחה, בבית הספר, בהתמודדויות האופייניות לגיל ההתבגרות - נמשכו אליו כנמלים הנמשכות לסוכר. הם היו מגיעים לדבר איתו. הם מצאו אצלו אוזן קשבת. הם מצאו לב שהתרחב כדי לכלול את כל הצרות והטראומות שלהם, את כל השאלות והקונפליקטים שלהם לגבי זהותם. הוא החל ללמד 12 נערים בצורה בלתי פורמלית. הם רצו יותר - יותר מהזמן שלו ויותר מהאהבה שהקרין.

תוך שנה, פתח הרב מילצקי ישיבה. כיוון שרבים מהנערים הללו התגוררו ברחוב, היה עליו לספק להם מזון וקורת גג. לא היה לו מימון, אולם איכשהו הם הסתדרו (למשל, הם קיבלו מהמאפייה את המאפים שנשארו מיום קודם). בהדרגה הלך הביקוש וגבר, הישיבה גדלה והתרחבה לשבעה סניפים, ומשכה אליה נערים המגיעים מכל שכבות האוכלוסיה הישראלית.

סניף אחד, הממוקם בתפרח, קהילה חקלאית בדרום הארץ, מאכלס נערים המגיעים מרקע קשה במיוחד. יש להם סוסים, חמורים וכבשים במסגרת טיפול בבעלי חיים, כמו גם חדר מוזיקה ובריכה שהנערים בנו בעצמם.

נער אחד בן 18, ששהה בכלא במשך חודש וחצי וכן היה במעצר בית במשך 9 חודשים, הצטרף לסניף תפרח של הישיבה. הוא מספר: "כשהתפרקתי, הרב מילצקי נתן לי את התקווה להחזיק מעמד ולהאמין בעצמי".

נער אחר, יתום מאב, מצהיר: "זה הבית שלי. הרב הוא אבא שלי, אמא שלי והכל בשבילי".

סודו של הרב מילצקי

מהו סוד המשיכה המגנטית השואבת נערים אל הרב מילצקי? לפי הרב כהן, "אחרי חמש דקות של שיחה איתו, הנער מרגיש שלרב מילצקי באמת אכפת ממנו, שאין לו שום מניע נסתר, שהוא פשוט רוצה לעזור לנער עם הבעיות שלו, ולהחזיר אותו הביתה, ואם זו לא אופציה, אז לספק לו בית".

לצורך מטרה זו, הישיבה פתוחה 365 ימים בשנה. אף נער אינו צריך להרגיש שאין לו לאן ללכת בשבתות, בחופשים או בחגים. בדומה להורים, הישיבה משלמת על כל מה שהנערים צריכים - נעליים, טיפולי שיניים, אפילו שיעורי נהיגה, כדי לעודד בנערים תחושת בגרות ושליטה בחייהם.

בקרב בוגרי ישיבת רש"י תוכלו למצוא רבנים, עורכי דין, עובדים סוציאליים, סוכני נדל"ן, פסיכולוגים ומורים. 90% מהצוות, המונה 140 איש, מורכבים מתלמידים לשעבר של הישיבה. בתפקידו כראש סניף, מעיד הרב יוסף יעקובסון: "הרב מילצקי יוצר מנהיגים".

הרב מילצקי מקרין את התכונה היקרה - והנדירה ביותר - מכל התכונות: אהבה וקבלה ללא תנאי. הוא רואה דרך החזות הבעייתית של הנערים ומזהה את הנשמה הטהורה והקדושה שבפנים. "אם נער מספר לי סיפורים איומים על עצמו - ויש לנו פה כמה סיפורים מאוד מאוד קשים כאלה - זה לא ישנה כהוא זה את הדרך שבה אני מסתכל עליו. אני עדיין רואה את המתיקות שלו, הטוּב שלו. פשוט יש לו בעיה שהוא צריך להתמודד איתה".

הרב יצחק סינאסון, אחד המורים הבכירים, מודה שכשהוא הגיע תחילה לישיבת רש"י, הוא היה מתבונן בחלק מהתלמידים בעיניים ביקורתיות. אולם לאחר שנה וחצי, "ראיתי מי הם באמת, שהם טובים במהותם, שאמנם יש להם התנהגויות בעייתיות, אך נסיבות חייהם הקשות הם הגורמים להן. הם כמו צלחות קריסטל בוהקות שהתכסו בשכבות של אבק, שמסתירות את היופי האמיתי שלהן. אני אוהב אותם בגלל שאני רואה מי הם יכולים להיות כשיגיעו למקום הנכון. עכשיו אני מספר לחברים ולקרובים שלי שכולם חייבים לבוא לישיבת רש"י כדי ללמוד להסתכל על העולם בצורה אחרת".

הרב מילצקי בשיחה עם תלמיד

המפתח להצלחת הישיבה הוא הגישה הפדגוגית הייחודית שלה. לכל תלמיד מוקצה מדריך שזמין עבורו 24/7, פשוטו כמשמעו. בכל פעם שיש לתלמיד שאלה או בעיה, בכל שעה ביום או בלילה, הוא מתקשר למדריך שלו, שהוא לרוב בעצמו בוגר של הישיבה. הישיבה אמנם דוגלת בסטנדרטים של אורח חיים דתי, אולם היא גם מתחשבת בנטיות הנורמליות של נערים מתבגרים.

לדוגמה, אם נער מתקשר למדריך שלו בשעה 3 לפנות בוקר ושואל אם הוא יכול לשתות בירה, המדריך ישוחח עמו על כך. "איפה אתה? עם מי אתה נמצא? מי יסיע אותך חזרה לישיבה?" ב- 90% מהמקרים, המדריך יאשר. הנקודה היא שאין פינות חשוכות - אין שקרים, אין צביעות, אין פחד מגינוי. יש 100% שקיפות שבונה אמון הדדי. כפי שציין אחד המורים, "הנערים האלה מתחננים למשמעת. אולם אין לנו כלל אחד שתקף לגבי כולם. המדריך מכיר את הנער והנער סומך על המדריך".

במקום הראשון נמצאת אהבתם של התלמידים לרב מילצקי ולרבנים האחרים, אולם לא פחות מכך, מה שמניע אותם קדימה הוא אהבתם זה לזה. ברוב המוסדות החינוכיים, העדפות והסלידות האישיות מכתיבות את המצב החברתי. בישיבת רש"י, לעומת זאת, התלמידים מיישמים את האהבה וההכלה על החדשים שמגיעים. "כאן", אומר הרב סינאסון, "כולם מתקבלים וזוכים לחיבה בדיוק כמוך".

מאפיין ייחודי נוסף של ישיבת רש"י מתרחש בין 19:00-20:00 מדי ערב. התלמידים יושבים בקבוצות, בלי ספרים או טלפונים ניידים, ומשוחחים זה עם זה. זוהי תרופת-הנגד האולטימטיבית לדור המדיה החברתית ולחוסר התקשורת האמיתית שלו.

הבעיה הגדולה ביותר של ישיבת רש"י היא ההצלחה שלה. יש להם מקום ל- 400 נערים בלבד, אולם הרב כהן מקבל כ- 300 פניות בכל חודש. "הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל", הוא נאנח. "אנחנו צריכים לפתוח סניפים חדשים. יש כל כך הרבה דברים שהישיבה לא יכולה לעשות פשוט כי אין לנו את המשאבים!"

העלות היא 1000 ש"ח לחודש לנער (וזאת בנוסף למימון של המדינה) כדי לשכן נער בישיבת רש"י. "זה חיוני", אומר הרב יוסף יעקובסון, "שכל נער יוכל למצוא לו בית פיזי ורוחני. מסיבה זו אנו יוצאים לקמפיין הזה. הם מחכים לנו שנעניק להם בית. וכולם יכולים לעזור בכך".

אם תרצו ליטול חלק במפעל חשוב זה, ניתן לתרום כאן:

http://bit.ly/2QHDfEf