עליזה בלוך ומשה אבוטבול מפתיעים לטובה. מי היה מאמין שמבית־שמש ייצא כל יום עדכון חדש ואופטימי: זה החל במכתב הפרישה של אבוטבול.

בניגוד לראשי ערים שדיברו על תושבים כפויי טובה, אבוטבול כתב מכתב נרגש לתושבים: "אין בליבי על איש כלום, כי תמיד חונכתי על ידי אבי ז"ל ש'לא מגיע לך כלום ולא חייבים לך דבר'. זוהי דווקא הזדמנות לבקש מכם סליחה, אם חלילה פגעתי". בטקס חילופי התפקידים השבוע הפתיע שוב והעניק לבלוך שלוש מתנות: ספר זמירות שבת ("שיתחילו זמירות חדשות בעיר"), מפתח הרכב שלו ומפת העיר ("שתזכי להמשיך ולהגדיל אותה").

בלוך – שמתחילה להזכיר את מרים פרץ בגלי האהדה והחיבור – יצאה לסיור עבודה ראשון עם פועלי הזבל של בית־שמש, ואז נשאה נאום משמעותי עם כניסתה למשרד.

הנה רק פסקה אחת שרלוונטית לא רק לנבחרי ציבור, אלא לכולנו: "בתוך כל חברה נמצאים גם קצוות. במשך שנים אנו נותנים לקצוות הללו לנהל את השיח. מצלמים את מעשיהם, מעלים על נס כל יריקה וכל סטייה מן האמת. כל זה בשעה שמצד האמת, העולם שר שיר אחר לחלוטין.

חלק מהיכולת ליצור מסע אמיתי לעולם טוב יותר, עובר ביכולת לשנות את השיח... אני לא מתעלמת מקונפליקטים, אני פשוט לא שמה אותם במרכז עשייתי". 

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".