באחת בלילה, במהלך השידור החי של הבחירות המקומיות, אמר לי ח"כ איתן כבל: "תם עידן. תמיכה של המפלגות ואפילו של ראש הממשלה, לא משפיעה על הבוחרים. אין קשר בין הפוליטיקה הארצית למקומית, וטוב שכך". אני רוצה לנסח את המשפט הזה הפוך: אולי הפוליטיקה הארצית לא משפיעה הרבה על המקומית, אבל הלוואי שהמקומית תשפיע יותר על הארצית. הרי מה למדנו השבוע?

ראינו שאפשר לנצח ממסד ותיק וחזק באמונה ובנחישות. שאם ראש העיר לא טוב, פשוט מחליפים אותו. עם כל הציניות כלפי המערכת הפוליטית, הרבה אכפתיות ואנרגיות חיוביות של גברים ונשים באו לידי ביטוי השבוע, אפילו אצל המפסידים (למשל בראיונות ההפסד של אסף זמיר בת"א).

נוצרו פה קואליציות מרתקות. תעמולה אנטי־חרדית ואנטי־ערבית זכתה להמון תשומת לב תקשורתית אבל לא הביאה להצלחה מסחררת בקלפי. וממש באותו זמן, מתחת לרדאר, נכרתו בריתות עומק ורוחב משמעותיות. מספיק לראות את הקואליציה החרדית־חילונית־ימנית־ שמאלנית סביב עינת קליש־רותם בחיפה, או לראות את אנשי הליכוד, העבודה והבית היהודי שהמליכו שוב את אלון דוידי הפופולרי בשדרות.

למדנו שהרבה ישראלים כה מרוצים מראש העיר הנוכחי שלהם, עד כדי כך שאיש לא רץ נגדו. זה קרה באבן יהודה, גבעתיים, מבשרת ציון, מודיעין־מכבים־רעות, מעלה אדומים, נחל שורק וביישובים נוספים. שווה לשים לב לרחובות, שם ראש העיר הוא ח"כ לשעבר של ש"ס, רחמים מלול, שמוכיח שאפשר להיות ראש עיר חרדי אהוב ולא סקטוריאלי.

הסיבוב הראשון בירושלים היה מכובד, סובלני, אפילו מרגש. אלקין, ברקוביץ, דייטש וליאון חרשו את העיר בפאנלים משותפים כמו להקה מבוקשת במיוחד, בשיח פתוח ומלא כנות, בלי קרבות בין המגזרים. לפני כמה ימים, בחוג בית, ניסו כמה מהנוכחים למשוך את אלקין להגיד משהו אנטי־חרדי. "התפקיד שלי הוא לא שנריב כולנו על אותה עוגה", ענה. "התפקיד שלי הוא להגדיל את העוגה עבור כולם". זו הייתה בדיוק הטקטיקה של עליזה בלוך בבית־שמש. לא להצית מלחמות דת בעיר אלא להבטיח מקצוענות לטובת כלל הציבור. וברקוביץ? "אני לא מועמד החילונים", אמר במפגשים עם חרדים, "אני מועמד הירושלמים". חבל שאי־אפשר להמשיך במפגשים האלה אחרי הבחירות.

יוסי דייטש, למשל, לא ניצח בקלפי, אבל ניצח בשיח האותנטי שיצר. הוא עצמו אמר לי השבוע כמה נהנה מהמסע הסוציולוגי הזה, שניפץ המון סטיגמות בשני הצדדים. "אני כאן כדי להסיר את כל המחיצות והסטריאוטיפים", הצהיר בשידור הפייסבוק החי שעשה משוק מחנה יהודה, "אני רוצה להוכיח שיהודי חרדי יכול לשמש גשר". במפגש עם בני נוער בנחלאות שמעתי אותו אומר, אחרי שהקהל התלונן על תדירות קווי הלילה: "אני מכבד את אורח החיים שלכם ולא אתן לפגוע בכם, אתם צריכים להרגיש פה רצויים".

איפה השיח של לפיד ושל ליצמן, ואיפה השיח של ברקוביץ ושל דייטש? יש לפוליטיקה הארצית מה ללמוד.

הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".