רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

את האש הזאת רציתי

כ״א בשבט ה׳תשס״ט כ״א בשבט ה׳תשס״ט 15/02/2009 | מאת שרה יוכבד ריגלר

הרב נח עצמו היה התגלמות חיה של האש שבתורה.

ב-1982 דיברה אישה צעירה עם יהודי חרדי בפעם הראשונה בחייה. שמו של אותו יהודי היה הרב נח וינברג. וכך היא מתארת את הפגישה: "הייתה בו מין אש כזאת של התרגשות. את האש הזאת רציתי."

הפעם האחרונה בה ראיתי את הרב נח זצ"ל, הייתה ב-29 לדצמבר 2008, בדינר השנתי של אש התורה בירושלים. ראש הישיבה, שנפל ושבר את כתפו ואת עצם הירך, שהה אז בבית החולים, ואף אחד לא ידע אם הוא יזכה להגיע לאירוע שנערך במיוחד לכבודו. ואז הכריז המנחה על כניסתו של הרב נח לאולם. הרב הובל בכסא גלגלים ובקושי הצלחנו לזהות אותו בגוף המצומק ובזקן הקצר והדליל. מאות המשתתפים בכנס קמו והחלו להריע. מחיאות הכפיים נמשכו עוד ועוד במשך זמן רב, ואני, עמדתי שם עם כולם, מוחאת כפיים ובוכה.

לא בכיתי בגלל המחלה שלו ובגלל הסבל שעובר עליו. בכיתי בגלל עוצמת הנוכחות והגדלות שלו, שקרנו אפילו מתוך כיסא הגלגלים. חשתי כאילו האולם מתלכד למעין ישות ממשית. הרגשה דומה למה שחוויתי בטיסה פנימית במזרח הרחוק. מידי פעם הייתי מציצה מבעד לחלון וצופה במרגלות הרי ההימלאיה שמתחתיי. באיזשהו שלב, שוב הסתכלתי החוצה, והייתי המומה לגלות שם הר ענק המתנשא כמעט עד לגובה המטוס, ממלא לגמרי את כל האופק, חסר פרופורציות לחלוטין יחסית להרים האחרים – ענק, מלכותי, מדהים. היה זה הר האוורסט.

הרב נח וינברג, אפילו במצבו הפיזי העלוב לקראת סוף ימיו, היה אוורסט אנושי. כשהעמידו מול כיסא הגלגלים שלו את המיקרופון והוא התחיל לדבר, הלהט שבקולו לא פסק, והאש בעיניו בערה כמו תמיד. ליבי נדבק באש התלהבותו, לצאת ולשנות את העולם.

לרב נח היו פרופורציות אחרות לגמרי מיתר בני דורנו

בחזונו הרחב, בממדי ההשפעה האדירים שלו על העולם היהודי, לרב נח היו פרופורציות אחרות לגמרי מיתר בני דורנו. הוא גימד אותנו כמו שהאוורסט מגמד את שאר הרי ההימלאיה. אני יודעת שאילו הוא היה עורך את המאמר הזה, אין ספק שאת המשפט האחרון הוא היה מוחק. בלוויה שלו אמר אחד מבניו בהספד שנשא: "מה הוא היה אומר על ההספדים האלה? הוא היה אומר, 'למה אתם מספידים אותי? כל אחד מכם יכול להיות יותר גדול ממני."

אחד מרבני אש התורה, שביקר את הרב 30 שעות לפני פטירתו, אמר לי שראש הישיבה עסק עד לרגע האחרון בהעברת הנחיות כיצד לטפל בסוגיות חיוניות לעם ישראל. הסתקרנתי לשמוע מה היו דבריו האחרונים של ענק הרוח הזה, ושאלתי, "מה עוד הוא אמר?"

"הוא אמר, 'אנחנו לא עושים מספיק' ".

ודאי הוא חש כלפי עצמו שסדר יום עמוס בו כל רגע ורגע היה מלא עשייה, וחמישים שנות עמל ומאמצים ללא הפסקה למען עם ישראל, היו "לא מספיק" - לא מספיק כדי לחסום את שטף ההתבוללות, לא מספיק כדי להפוך את מגמת נישואי התערובת, לא מספיק להציג בפני כל יהודי את יופי התורה.

הרב נח עצמו היה התגלמות חיה של האש שבתורה, מלא בלהט להבעיר כל נשמה יהודית, בוער בקנאות להצית את אהבת ה' בכל לב יהודי. אש, מטבעה, לעולם אינה נחה.

כשה' הטיל על משה רבנו את המשימה לשחרר את עם ישראל, הוא דיבר אליו מתוך סנה בוער. התורה מספרת ש"והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אֻכל" – רק בנו, בכל אחד ואחד מאיתנו, תלוי אם האש תמשיך לבעור הלאה.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן