הרב נח יצר תנועה, ושינה את החיים היהודיים.

לפני זמן קצר שמענו את החדשות המזעזעות. דמעותינו עדיין לא יבשו. אוטובוס יביא את בני הישיבה ללוויה שלו. כולנו תלמידיו, בלעדיו יתכן שלעולם לא הייתי זוכה לשנות את חיי.

הוא העז לחלום חלום שאיש לא האמין שאפשר להגשים. אדם בעל חזון אינו חושש לעמוד לבדו. היו כאלה שעודדו אותו, והיום אפילו אלה שהתנגדו לו אז, מנסים לקחת קרדיט על המהפכה בה הוא החל.

הוא הציל את חיי – הוא לימד אותי מה זה אומר להיות יהודי; הוא לימד אותי מה זאת אומרת לאהוב את השם. כל חייו גילמו את הרעיון האמיתי, שאין דבר העומד בפני הרצון, כששאיפתך היא למלא את רצון השם.

הוא לימד אותנו מה צריכים כדי להיות מאושרים; האם אדם מסוגל להתעלות מעבר למצבי רוח, ספקות, אכזבות ודיכאון? רק אם הוא מחובר לחלוטין לאלוקים: רק אם הוא כל הזמן זוכר כמה השם אוהב אותו; רק אם הוא מודע לתכלית חייו, ולזה שהחיים מספקים לכל אדם את ההזדמנות למלא את משימתו.

הרב נח דיבר תמיד בבהירות ובהיגיון צרוף, ויחד עם זה, הוא דיבר עם ליבו וכל ישותו. רק מעטים יכולים לעשות זאת, אבל מעטים עוד יותר יכולים לדבר איתך בצורה כזאת, שאתה מרגיש שאין בעולם הזה אף אחד חוץ ממך. אתה מרגיש שאתה העולם, ושהרב נח מרים אותך כדי שתוכל להבחין בפוטנציאל שלך לבחור את הבחירה הנכונה. זה לא היה מדע, זאת הייתה אמנות.

בגלל שהרב נח מסר את חייו למען השם וכלל ישראל, הוא חי כל רגע מחייו. הוא גילם את האושר שהוא לימד.

בעולם ספוג אפאטיות ותרדמת, הרב נח עורר את כולנו.

יש אנשים שזכו להקים ישיבות – הרב נח יצר תנועה ושינה את החיים היהודיים. יש ראשי ישיבה שזכו להעמיד תלמידים. הרב נח יצר גם צבא. בעולם ספוג אפאטיות ותרדמת, הרב נח עורר את כולנו.

בכינוס הגדול של רבני ישראל אשר נערך לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה, סיפר הרב מפונוביץ' זצ"ל את המשל הבא. אש גדולה התלקחה בביתו של ר' יוסל באמצע הלילה, וכל העיירה הגיעה כדי לנסות לכבותה. פתאום גילה מישהו שר' יוסל עדיין ישן בתוך הבית. האנשים החלו להתדיין מה הדרך הטובה ביותר להגיע אליו. האחד הציע לפרוץ דרך צד הבית, האחר הציע להיכנס דרך החלון שבגג, לשם עדיין לא הגיעו הלהבות... בסוף אמר מישהו שצריכים להתחיל לצעוק ולהעיר את יוסל משנתו, כדי שיוכל להציל את עצמו. הרב מפונוביץ' אמר לרבנים שהקשיבו לדבריו, שאנחנו צריכים לצעוק ולהעיר את בני עמנו – כדי שנזעק יחד אל ה' ונציל את עצמנו. ובדורנו, היה זה הרב נח שהיו לו האומץ והראייה הרחוקה לצעוק שאנחנו טובעים בבעירת הטמיעה. אבל הוא עשה אפילו יותר מהמתואר במשל - הוא רץ לתוך הבית אפוף הלהבות כדי למצוא יהודים שכוחים ולהציל אותם.

הרב נח נהנה בכל רגע מחייו, וכמובן שהוא היה אומר שהוא נהנה מכל רגע בחיים בגלל שהוא חי אותם למען הזולת.

לפני שאליהו הנביא עלה לגן עדן, הוא ביקש מאלישע תלמידו להביע משאלה, והבטיח לו שאם יזכה לראותו עולה במרכבה לשמים, תתמלא בקשתו. אלישע ביקש: " וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי". במכתב המפורסם לשרה שנירר, הקשה אביו של הרב נח: "מדוע תלמיד מבקש כוח כפול משל רבו?" והשיב, שבעולם בלי אליהו הנביא זקוקים לגדולה כפולה מזו שלו כדי לשרוד ולהצליח.

ומה נעשה עכשיו בלי רבנו? גם אנחנו צריכים לבקש מה' שייתן לנו פי שניים כוחות ויכולות ממה שהיו לנו עד עכשיו, כדי שנוכל למלא את תפקידנו בעולם בלי הרב נח. אם נקדיש את עצמנו בנחישות כפולה, אין ספק שה' ישמע את תחינתנו. הבניין שהוא הקים חייב להמשיך לעמוד איתן. אש התורה, וכל ישיבות הבת שלה, חייבות להמשיך להשיב הביתה את בניו של השם.

הרב נח זצ"ל שאל לעתים קרובות, "מה יכול אדם לתת לאלוקים? הרי הוא אינסופי, לא חסר לו כלום." אחרי הפסקה קצרה, בתקווה שאנחנו חושבים על השאלה, הרב היה אומר, "אנחנו יכולים להחזיר לו את בניו. אנחנו יכולים להשיב את ילדיו הביתה."

עבודתו של הרב נח לא תמה. אין ספק שהוא יעלה לאלוקים ויומר לו: "עשיתי את חלקי. החזרתי עשרות אלפים מבניך הביתה. אבל עכשיו אבא, אתה חייב להשיב את בניך הביתה - הביתה לבית המקדש ולגאולה הסופית."