במשך אלפיים השנים האחרונות, נהגו יהודים לבקר בירושלים בימי החגים, במקום ה"עלייה לַרֶגֶל" המצוּוָה בתורה. בחג השבועות, היה גם מנהג לבקר בקבר המיוחס למלך דוד בהר ציון, מכיוון שיום פטירתו חל בשבועות.

כשהגיע חג השבועות בשנת 1948, חודש לאחר הכרזת המדינה, לא יכלו היהודים לעלות עוד אל הכותל. הירדנים, ששלטו בחציה המזרחי של העיר מאז מלחמת העצמאות, חסמו כל אפשרות מעבר ליהודים. יחד עם זאת, העלייה לקבר דוד בהר ציון הסמוך, שנמצא בשליטת ישראל בירושלים המחולקת, נמשכה. במשך 19 השנים הבאות, היו המונים עושים את דרכם להר ציון; שם, מעבר לגדר התיל, יכלו לראות את העיר העתיקה ואת הר הבית.

בבוקר שבועות, 15 ביוני 1967 – ששה ימים בלבד אחרי שחרור מזרח העיר במלחמת ששת הימים – נפתחה באופן רשמי הכניסה לעיר העתיקה עבור הציבור הישראלי (הצבא רצה לוודא לפני כן שלא נותרו צלפים או מוקשים בעיר העתיקה). לראשונה מזה כ-2,000 שנה, יכלו המוני יהודים לבקר בכותל המערבי ולצעוד דרך רחובותיה היקרים של עיר הבירה, כבני המדינה היהודית השלטת. כל יהודי שהגיע אל הכותל באותו יום בלתי נשכח, מימש את חלומם של אבותיו לדורותיהם. היה זה אחד מאותם רגעי אופוריה היסטוריים נדירים.

משעות הלילה המאוחרות, זרמו אלפים מתושבי ירושלים לעבר שער ציון, מצפים להיכנס לעיר העתיקה. ב-4 בבוקר, הורשה סוף-סוף ההמון המתאסף להיכנס לשטח הכותל המערבי. ובעוד השמש ממשיכה לטפס בשמים, נמשך זרם יציב של אלפים שעשו את דרכם אל העיר העתיקה.

העיתונות תיארה את הסצנה האפית:

היה שם ייצוג לכל חלק מהאוכלוסייה. חברי קיבוץ וחיילים התחככו בנטורי קרתא. אמהות הגיעו עם ילדים בעגלה, וזקנים צעדו בכבדות במעלה הר ציון, נתמכים על ידי צעירים, לראות את חומת המקדש לפני סוף ימיהם.

היו שם כמה אנשים שהתייפחו, אבל רוב הפנים עוטרו בחיוכים. במשך 13 שעות רצופות, התקדם מגוון צבעוני של אנשים לאט ובסדר מופתי, עושה בסבלנות את שנאמר לו, בכל אחד מששת המחסומים הרצופים שהוקמו על ידי המשטרה כדי לווסת את הזרם.

בסך הכל, 200,000 איש ביקרו בכותל באותו יום. הייתה זו העלייה לרגל המאסיבית הראשונה לירושלים, שנמצאת תחת שליטה יהודית, בחג יהודי, מזה 2,000 שנה - מאז העלייה לרגל בחגים בימי המקדש.

עד ראייה מתאר את הרגע:

"מעולם לא פגשתי אווירה מחשמלת כזאת לפני כן, או אחר כך. בכל מקום שבו עצרנו, התחלנו לרקוד. נושאים ספרי תורה התנודדנו ורקדנו ושרנו בכל כוחנו. כל כך הרבה מפרקי התהילים והשירים עוסקים בירושלים ובציון, והמילים חלחלו לתוכנו בחיים חדשים. כשהשמים התבהרו, הגענו לשער ציון. עדיין שרים ורוקדים, זרמנו אל תוך המבואות הצרים שאחריו."

בשבועות, 3,280 שנה קודם לכן, עמדו בני ישראל למרגלות הר סיני וחישלו קשר ייחודי עם בוראם. בחג השבועות שלאחר הניצחון הישראלי המדהים במלחמת ששת הימים, הגיעו המונים אל הכותל המערבי, וגם הם חשו בקסם הנצחי של הרגע. חיים מחודשים למילים "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים".

כיום, הפכה העלייה-לרגל הזאת למסורת. גם בשנה זו, מוקדם בבוקר חג השבועות – לאחר לילה שלם של לימוד תורה – יתמלאו רחובות ירושלים בעשרות אלפי יהודים, צועדים בגיל ורעדה אל הכותל המערבי.