יש להן הכל.

כל החלומות של נשים מזה יותר ממאה שנה, כל השאיפות הכמוסות והלא כמוסות של מנהיגות תנועת זכויות האישה, כל האוטופיה שציירו נשים בדמיונן בשנות ה-60, הכל התגשם.

זה לקח קצת זמן, כמובן. הפמיניזם דילג בעליזות מהגל הראשון אל הגל השני וממנו אל הגל השלישי, ובכל דור ודור נשים כבשו מעוזים חדשים. אבל הדור שמעורר את עניין האקדמיה הוא זה של נשים בשנות ה-20 לחייהן.

הן יכולות לעשות ה-כ-ל

העיתונאית לואיז קארפנטר מהגארדיאן הבריטי ראיינה עשרות נשים בגילאים אלו וזו המסקנה שאליה היא הגיעה:

התסריט הממוצע של חיי הנשים האלו הוא כזה –

"כילדה קטנה, גדלת עם הורים ומורים שאמרו לך שאת יכולה לעשות הכל, להיות מה שתרצי ושאת הכי טובה.

"את הולכת לאוניברסיטה, משיגה תואר טוב, מניחה את היסודות לקריירה שבחרת, מסיימת ללמוד, מתחילה את הקרירה שלך. עשור של עונג משתרע בפניך. באמצע שנות העשרים שלך, את מרוויחה משכורת של שש ספרות ומפלסת דרך בעולם שנשלט עד כה בידי גברים. יש לך דירה משלך, תיק של מלברי ובגדים של מארק ג'ייקובס.

"את נראית נפלא, מרגישה נפלא, עוברת בערך ארבעים בני זוג עד שאת מוצאת את האחד והיחיד, גבר מוכשר ויצירתי שתומך בכל ההחלטות והבחירות שלך בחיים. את מגיעה לגיל 30, בחמש השנים הבאות תחליטי שאת רוצה ששה תינוקות, אבל מכיוון שאין לך זמן, תבקשי במרפאה שיסדרו לך ללדת שישייה. זה כמובן יצליח, ובגיל 35 יהיה לך שבט תינוקות עם לחיי תפוחים. את תעברי לגור בפרברים, תהיי אם נהדרת בעודך מנהלת מספר עסקים מצליחים, וכמובן תכתבי ספר!"

אם התסריט מוגזם מעט זה רק משום שקארפנטר ביקשה לחדד את הנקודה שלה. אבל כולו מורכב מדברים שאמרו לה הנשים שהיא ראיינה. הנשים הצעירות של היום יודעות, או לפחות חושבות שהן יודעות, לאן הן צועדות, והן מתכוונות לנצח בכל החזיתות.

הנשים שהתראינו לכתבה חזרו על אותו מוטיב שוב ושוב: הן מאמינות בעצמן, בטוחות בעצמן, ובכלל, די שקועות בעצמן. "הפכנו לדור מרוכז בעצמו", הסבירה זמרת צעירה לעיתונאית. "אנחנו הופכות לאנוכיות – באופן חיובי!"

סופר-וומן

אנוכיות? באופן חיובי? הנשים הללו הן חלק מדור הקרוי 'דור ה-Y', הדור שפינק ילדים יותר מאי פעם בהיסטוריה. דור שזכה לטיפוח והעשרה עד בלי די. הבנות של הדור הזה, במיוחד, קיבלו את המסר שהן הכי טובות. ההורים הצעירים והמודרניים דקלמו את המנטרות הנכונות, התקשרות הייתה פוליטקלי קורקט לעילא, העוצמה נשית זרמה מכל עבר: אולי לא פלא שגדלנו מרוכזות בעצמנו.

הנשים הללו הן חלק מדור הקרוי 'דור ה-Y' הדור שפינק ילדים יותר מאי פעם בהיסטוריה.

רבות מנשות הדור הזה עובדות שלושה או ארבעה ערבים בשבוע. כמעט כולן רק סיימו מערכת יחסים – לא, אף אחד לא זרק אותן, הן מתעקשות. הן חילצו את עצמן מהקשרים הללו אם משום שהן רצו להתרכז בקריירה שלהן, אם משום שהן היו אינטליגנטיות ומציאותיות מספיק כדי לראות ש'זה לא הולך לשום מקום ופשוט חבל על הזמן'. ואף אחת מהן לא רוצה להכיר 'לוזרים' – גברים בלי כישרון או אמביציה, לא שהמילה 'הכנסה גבוהה' מוזכרת בקול.

סקרים שונים מגלים שנשים מאמינות שזו התקופה הטובה בהיסטוריה להיות אישה. בבתי הספר ובאוניברסיטאות, הבנות משיגות ציונים גבוהים יותר מהבנים. בבריטניה יותר בוגרות אוניברסיטה מבוגרי אוניברסיטה מוצאים עבודה מיד לאחר סיום לימודיהם.

הדור הזה נמרץ, מוכן להשקיע, מסוגל לעשות עשרה דברים בבת אחת, ושאפתן עד אין קץ. כפי שקארפנטר מציינת, ההצלחה כבר לא נחשבת לדבר מפתיע – היא נלקחת כמובן מאליו. מובן שהסופר-וומניות הצעירות של היום יכבשו את כל הפסגות, אבל לצד תרועת החצוצרות המעודדות אותן, יש סימני שאלה שהולכים וגדלים.

כמו הגברים של פעם

"ככל שאני משוחחת איתן," כותבת קרפנטר, "אני מבינה את האמת: הן מזכירות את הגברים של העבר, טועמות כדי להחליט מה הן רוצות ומה לא, בלתי מעוכבות על ידי צרכים רגשיים לפני שהן עוברות הלאה לריגוש הבא, להזדמנות הבאה. החלפת בני זוג אינה קלות דעת מבחינתן, אלא רק דוגמא נוספת לאינספור ההזדמנויות שהחיים מציעים. וגם דוגמא לכך שלא צריך להתפשר על שום דבר מלבד הטוב ביותר."

הגברים הם לכל היותר אורחים במסיבת הנשים העליזה הזו.

פרופסור הת'ר ג'ושי, מומחית לדמוגרפיה, מתבטאת חד-משמעית על דור הנשים החדש. "האמביציות שאנו רואים בהן הן אלו שנחשבו בעבר לגבריוֹת. אלו שאיפות של מרוץ-עכברושים במקום שאיפות שמתמקדות בבני-אדם. קשה גם לדעת איך גברים אמורים להתאים לתוך התסריטים הללו. כולם מבכים את חוסר הסימטריה בין המגדרים, אבל התוצאה שמסתמנת אינה מתוכננת היטב."

הגברים הם לכל היותר אורחים במסיבת הנשים העליזה הזו. הפילוסוף והעיתונאי קריספין סטרוול כותב: "הלוואי והייתי יכול להיות אופטימי לגבי עתידם של הגברים. היית חושב שאם משמעות הנשיות השתנתה, גם משמעות הגבריות תעמוד על הפרק. אבל זה לא קורה. למעשה, על אף שהגישה כלפי גבריות הפכה עוינת יותר, לא מוצעות לגברים אפשרויות אחרות." הבעיה הזו כבר זוכה לשם 'משבר הגבריות'. אם הנשים הן הגברים החדשים פלוס חוש אסתטי מפותח יותר ויחסי אנוש, מה נותר לגברים להיות?

"נשים נהיות יותר ויותר כמו הגברים של פעם", מסכימה פרופסור אליסון וולף, "כמו הגברים שהרגישו שהם כישלון מוחץ אם הם לא הפכו מנהלים או אדמירלים. מבחינה היסטורית, אחד היתרונות בלהיות אישה היתה האלטרנטיבה המכובדת לסגנון החיים הגברי. כאשר החברה העריכה גידול משפחה, אמהות, יצירת בית חם שאליו כולם ייהנו לחזור, זו הייתה בחירה בטוחה, לגיטימית ובעלת ערך."

למצליחניות בגילאי העשרים פלוס אין זמן לדבר הזה. נישואים עדיין רחוקים באופק, שלא לדבר על ילדים. הן כולן אומרות שהן פשוט לא יוכלו להישאר בבית עם ילדיהן, גם לא לשנים ספורות. מובן שהן רוצות ילדים: אפילו מספר נכבד מהן! הן אמנם מסוגלות לעשות הכל, אבל לא לשנות את השעון הביולוגי שלהן. מאמרים רפואיים שמתפרסמים חדשות לבקרים מזהירים מפני דחייה מוגזמת של הבאת ילדים, אבל הנשים בעולם המערבי, כך נראה, טרם הפנימו את הנתונים הללו שמורים על כך שמספר הלידות הולך ויורד בהתאם לגיל שבו אישה יולדת לראשונה.

אם הנשים עצבו את עצמן בתדמית המסורתית של הגבר, איפה המיוחדות של הנשים כנשים?

פמיניזם אינו מילה שמוזכרת על ידי הנשים הללו. הן לוקחות כמובן מאליו את ההזדמנויות שמהן הן נהנות. הפמיניזם במובן הזה הוא קורבן להצלחתו שלו. אבל ההצלחה הזו היא בגדר "עוד ניצחון כזה ואבדנו". אם הנשים עצבו את עצמן בתדמית המסורתית של הגבר, איפה המיוחדות של הנשים כנשים? מה עם ההערכה לנשיות, כפי שהיא מתבטאת בכל תחומי החיים? ולמה, גם אם נשים כובשות מִשׂרות בכירות, מומחים טוענים שמצב היחסים בין המִגדרים עדיין בכי רע?

הרבה חלומות היו למייסדות הפמיניזם. הרבה טרוניות כלפי הסדר הישן. אבל דומה שאין אירוניה גדולה מזו שנוצרה כעת. אירוניה שבאה לידי ביטוי בדור שלם של נשים שמזכיר, יותר מכל, את הדור הישן של הגברים. הדור שכנגדו התקוממו לוחמות זכויות האישה.

באמת, עם כל הלהט שהוטל לשדה הקרב ועם כל ההישגים בדרך, לא יכולנו להשיג תוצאה טובה יותר?

 ראוי שנבחן מחדש את עצמנו, ואת מה שאנו מעריכים ומחשיבים. גם למסורת שלנו יש מה לומר בנוגע לפמניזם ומעמד האשה, שווה בדיקה!