רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

מיהם אנשי השנה של מגזין 'טיים'?

ג׳ בטבת ה׳תשס״ז ג׳ בטבת ה׳תשס״ז 24/12/2006 | מאת נועם אשר

המגזין טיים בחר את כולנו לאנשי השנה. האם מדובר בתרגיל שיווקי מבריק המנצל את השאיפה להפוך לסלבריטאי המשותפת למרבית האנושות כיום, או שמא מדובר באבחנה חדשה נכונה ואמיתית?

על כריכתו הבוהקת של המגזין טיים מצולם מחשב. המסך שלו הוא למעשה פיסת נייר כסף: ראי קטן. כל מי שמסתכל בכריכה יראה את בבואתו מישירה אליו מבט. זו הגרפיקה שבה בחר המגזין היוקרתי טיים ללוות את בחירת איש השנה שלו: אתם.

מאז שנת 1927 המגזין בוחר מדי שנה אישיות אחת שהטביעה את חותמה באופן מיוחד על השנה שחלפה ומכתיר אותה לאיש או אשת השנה. בין הזוכים הקודמים בכבוד נמנים איינשטיין, צ'רציל, אפילו סטאלין. בשנה אחת הוענק התואר לכל נשות אמריקה. ב-1982, איש השנה היה המחשב האישי. השנה, הזוכה המאושר הוא כל אחד מאיתנו.

העורכים מנמקים את הבחירה במהפכה המתחוללת ברשת האינטרנט. שנת 2006, הם אומרים, הוכיחה לכולם שאנחנו חיים בעידן ההמונים והבליטה את כוחו של האינדיבידואל. ברשת יש שיתוף פעולה בין מיליוני אנשים מכל רחבי העולם שכותבים בלוגים, תורמים לפיתוח תוכנות חינם, מעלים לרשות הציבור וידיאו ומוזיקה ומביעים את דעתם בכל נושא. מחשב וחיבור לאינטרנט, זה כל מה שנדרש כדי להישמע למרחוק. "על תפיסת מושכות המדיה העולמית, על ייסוד וקביעת הדמוקרטיה הדיגיטלית החדשה, על זה שעבדתם בחינם והבסתם את המומחים במגרש שלהם, איש השנה של טיים הוא אתם." כותב המגזין.

הטיים קורא תיגר על התפיסה הגורסת שההיסטוריה היא ביוגרפיה של מספר אנשים גדולים בלבד.

אפשר להתווכח על הקביעה שדווקא נגישות לאינטרנט היא מה שהופכת כל אדם לחבר באותה דמוקרטיה חדשה שזה עתה נולדה בנקישות מקלדת ולחיצות על עכבר. אבל דומה שאי אפשר להתווכח עם אמת אחת חשובה שהטיים גילה במאמר ההסבר לבחירתו. ההיסטוריון תומאס קרלייל, מצטט המאמר, טען שההיסטוריה היא ביוגרפיה של מספר אנשים גדולים. זהו חלק מהתפיסה המסורתית שרוב בני האדם הם פיונים מעוטי חשיבות על לוח השחמט של החיים. המלך והמלכה חשובים, אבל אנחנו, פשוטי העם? גדולי המדע, גאוני האמנות, מדינאי המופת – הם אלו שיוצרים את ההיסטוריה. לנו רק נותר להביט מהצד ולהתפעל. הטיים קורא תיגר על התפיסה הזו. הוא מדבר על כוח בידי ההמונים, "אתם, לא אנחנו, משנים את עידן המידע", הסביר העורך ריצ'רד סטנגל. הבחירה הזו משקפת את ההכרה בכך שכולנו: "חילצנו את הכוח מרשות המעטים שהחזיקו בו ועזרנו אחד לשני ללא תמורה בדרך שלא רק תשנה את העולם, אלא תשנה גם את הדרך שבו העולם משתנה." התיאוריה של קרלייל, הם קובעים, ספגה מכה קשה.

אין ספק, ביטחונם העצמי של קוראי הטיים מעולם לא היה גבוה יותר.

כולם רוצים להיות סלבריטאים

מה רובנו רוצים היום? יותר מכל, אומרים מומחים, אנשים היום רוצים להיות סלבריטאים. "פרסום הפך להיות מוטיב ההמונים מספר אחת", מסביר העתידן ואטס ואקר. "כולם רוצים להיות סלבריטאים או להיות מזוהים עם סלבריטאים. יש לכך השלכות מרחיקות לכת עבור חברות. איך אתה מתייחס לצרכנים שלך כמו לסלבריטאים? עבדתי עם חברת מלונאות על השאלה הזו. האורחים שלהם לא רוצים לעמוד בתור בקבלה. הם רוצים להרגיש חשובים. פתרנו את הבעיה בכך שיצרנו אזורי קבלה באווירת 'מסיבת קוקטייל' אנשים מרגישים שהם הגיעו למסיבה שהוכנה במיוחד בשבילם. הם מרגישים כמו סלבריטאים".

הטיים מצא דרך משלו לתת לכל קוראיו את תחושת הסלבריטאיות. אתם. כל אחד מכם יותר חשוב מג'ורג' בוש או אחמדיניג'אד. אתם הסלבריטאים האמיתיים. קרלייל טעה: ההיסטוריה נכתבת על ידכם, אלו שפעם נחשבו לפיונים לא משמעותיים. יש מקדם מכירות טוב מזה?

הטיים צודק וטועה. צודק משום שכל אחד מאיתנו הוא איש השנה של 2006, וטועה משום שכל אחד מאיתנו הוא איש השנה של כל שנה.

ועדיין, הטיים צודק. צודק וטועה. צודק משום שכל אחד מאיתנו הוא איש השנה של 2006, וטועה משום שכל אחד מאיתנו הוא איש השנה של כל שנה. למען האמת, המראה הקטנה בכריכה הייתה צריכה להיות מדי שנה על הכריכה. כל שנה היא השנה שלנו.

חלק מהאנושות מבלה את חייה בניסיון לעלות על המפה, להפוך לסלבריטאים אמיתיים. זו הסיבה לפריחתן של תוכניות הריאליטי. היום אנחנו יודעים שאנשים יעשו הכל, אבל ממש הכל, כדי להתפרסם. ישירו וירקדו וידגמנו ויעשו צחוק מעצמם, הכל בניסיון להימנות בין אותם אלים בני תמותה שהעולם המודרני סוגד להם ולועג להם חליפות (ע"ע פפראצ'י). אנשים אחרים מרגישים שחלק מחובתם ההורית הוא להפוך את ילדם לפלא העולם השמיני. סדרת טלוויזיה ששודרה לא מכבר הראתה עד כמה רחוק הם מוכנים ללכת, לגרור את ילדיהם לאודישנים מתישים ולפקוח עליהם עין בשיעורים המוקדשים לפיתוח כישרונם, הכל כדי שיגדל להם כוכב פרטי בבית. כולנו רוצים לככב, או לפחות להיות קשורים למישהו שמככב. מי שלא התמזל מזלו להכיר אישית אדם מפורסם, יאסוף פוסטרים, יקרא את עיתוני הרכילות, ואולי פעם יפגוש באקראי פרצוף מוכר ממסך הטלוויזיה בנמל התעופה או בבית החולים.

אבל מגזין הטיים צודק בקביעה שאין צורך בדברים הללו כדי להיות אנשי השנה. למעשה, אין גם צורך במחשב או באינטרנט. האמירה התלמודית 'חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם', אינה מלווה בהסתייגויות כאלו. האמת היא שכל אחד מאיתנו הוא כוכב ראשי בסרט הפרטי של החיים שלו, וכל אחד מאיתנו הוא איש או אשת השנה – מדי שנה. אולי לא כל האנושות צופה בסרט שלנו, אבל זה לא אומר שהוא פחות חשוב. מה שאנחנו עושים בכל שנה מסוימת חשוב בלי שום קשר לכמה התפרסמנו. במקום לצפות אל העתיד בתקווה שמישהו יגלה את המיוחדות שלנו, כדאי להתרכז בהווה, במה שיש לנו בבית פנימה, במעגל האמיתי שבו נעים חיינו. זה הדבר האמיתי, אלו סצנות המפתח בסרט החיים שלנו.

אפשר לבזבז אנרגיות בניסיון להיות שם עולמי, בתקווה שנינצל מהבעיות הנפשיות, הלחצים והפלישה לפרטיות שמתלויים לחווית הסלבריטאיות. אבל אי אפשר להימנע מלככב בסרט שלנו. המסורת היהודית גורסת שלכל אחד מאיתנו יש תפקיד בעולם שהוא ורק הוא יכול למלא. פשוט אי אפשר לצפות מחייל שחמט אחר למלא את התפקיד שלנו. אף אחד אחר לא יכול לעשות את מה שאנחנו יכולים לעשות. אף אחד אחר לא יכול לחיות את החיים שלנו במקומנו.

זו הסיבה שבגללה ההיסטוריון תומאס קרלייל טועה, והטיים צודק, השנה. ההיסטוריה איננה ביוגרפיה של אנשים מעטים שזכו לפרסום. היא מורכבת מכל מעשה קטן שלנו. מכל אקט של נדיבות, מכל טעות, מכל בחירה נכונה. כל אחד מאיתנו משנה את העולם כל הזמן. ולכן, גם השנה, אנשי השנה הם אתם.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן