אמצעי התקשורת ברחבי העולם הציגו את יום הבחירות לקונגרס האמריקני, שנערך לפני שבוע וחצי, כיום גדול לארגוני הנשים. בשיטת הממשל הנהוגה בארצות הברית, אל הבחירות בכל מדינה מתלווים משאלי עם שונים, בהם מתבקשים התושבים לאשר הצעות חוק. מתוך כל אותם משאלי עם רבים, משאל שנערך בדרום דקוטה משך את מרב תשומת הלב: תושבי המדינה הדרומית נתבקשו להחליט האם ייושם חוק שעבר בבית הנבחרים המקומי והטיל איסור גורף על הפלות. ברוב של 55% כנגד 45%, דחו התושבים את החוק. מדובר ברוב דחוק בהתחשב בכך שבציבור האמריקני יש שני תומכי הפלות על כל אחד שמתנגד להן, אבל עבור מדינה שמרנית כמו דרום דקוטה, זהו הישג לתומכים בהפלות.

אלא שדחיית החוק לא מנעה את מחול השדים שהתפתח סביב המשאל בשבועות ובחודשים שלפני הבחירות. מעניין פנים-אמריקני, הפכה הצעת החוק לאייטם חדשותי בינלאומי. לו הייתה דרום דקוטה מעבירה את החוק, היה בכך בבחינת תקדים אמריקני. ותקדימים אמריקניים זוכים תמיד לתשומת לב. מאז החלטת בית המשפט העליון באמריקה בשנת 1973, הפלות הפכו לדבר חוקי. קריטריונים תמיד היו, אבל הפעולה יצאה מכלל עבירה על החוק. הניסיון של הפוליטיקאים בדקוטה להפוך את הקערה על פיה עורר זעם לא מועט.

"המצב לא מושלם בבריטניה", רשמה כתבת הגארדיאן, סוזאן גולדנברג, לפני המשאל, "אבל הוא הרבה יותר גרוע בארצות הברית." היא תיארה בצבעים חיים את מרפאת ההפלות היחידה בדרום דקוטה, אליה מוטסים רופאים מחוץ למדינה כדי לבצע את ההפלות. "בקרוב אפילו הנגישות המזערית הזו להפלות עלולה להסתיים." והיא מוסיפה להתריע: "אם דרום דקוטה תוציא הפלות מחוץ לחוק, כשלושים מדינות צפויות ללכת בעקבותיה ולקבוע איסורים דומים."

למרות הדימוי ההוליוודי שלה, ארצות הברית היא עדיין חברה שמרנית.

וזה לא יעצור שם, הזהירה הסופרת כריסטינה פייג': "תנועת ההתנגדות להפלות מתקרבת להשגת כל מטרותיה באמריקה, ועכשיו העולם כולו נמצא על הכוונת שלה. היום, רוב הקמפיינים הבינלאומיים נגד הפלות מתרכזים בארצות הברית – וקבוצות אמריקנית מנהלות במדינות אחרות את המאבקים שהצליחו כל כך בארצם."

למרות הדימוי ההוליוודי שלה, ארצות הברית היא עדיין חברה שמרנית בתוך עולם מערבי שהולך וטובע בפוסט מודרניזם. הפוליטיקאים האמריקאים, גם אלו התומכים בהפלות כמו הסנטורית הילרי קלינטון, מדברים עליהן כצעד 'עצוב וטראגי', שחייב להיות הברירה האחרונה. השמרנות שעדיין רווחת בחלקים רבים של אמריקה היא הסיבה לסקרנות בה עוקב העולם אחרי המאבק המתמשך בין הקרויים 'בעד-בחירה' (pro-choice) ואלו המכנים עצמם 'בעד-חיים' (pro-life). במדינות מערב אחרות, משאל כמו זה שנערך בדרום דקוטה לא היה יכול להיערך כלל.

מה שאנחנו יודעים היום

הויכוח על הזכות להפלות הוא קשה ומסובך, ודווקא התומכים בהפלות מתעקשים לנסות ולפשט אותו: נשים הן בני אדם, ויש להם זכויות אדם. אחת מזכויות האדם היא הקניין על גופו, לפיכך מותר להן לבצע הפלה. אבל הסוגיה המוסרית שנפתחה לפני עשורים רבים הולכת ונעשית מסובכת יותר עם התקדמות הרפואה וטכנולוגיות חדשות. בצירוף-מקרים מעניין, ההתמקדות בחוק נגד הפלות בחודשים האחרונים הגיעה במקביל לויכוח חדש מתחום הרפואה. התומכים בהפלה טוענים שעובר אינו חי, לפיכך הפלה איננה רצח. בבריטניה הליבראלית לעילא מותר להפיל עד השבוע ה-24 להריון. אבל בזמן האחרון החלה העיתונות לפרסם סיפורים על פגים שנולדו אפילו בשבוע ה-23 להריון – ושרדו.

"אף אחד לא ינסה להחיות תינוק שנולד בשבוע ה-18 להריון", מסביר רופא, "אבל ככל שאתה מתקרב לשבוע העשרים ושניים, הסיכויים שלך גדלים." וכאן מתחילה הבעיה. יש רופאים שינסו להציל תינוק שנולד בשבוע ה-22, אבל רובם ימנעו מכך. מי קובע את קו פרשת המים בין חיים ומוות? מה מספר השבועות המדויק שממנו נותנים לתינוק צ'אנס ומנסים להשאירו בחיים?

אם אפשר להציל תינוק שנולד בשבוע ה-23 להריון, איך ייתכן שאפשר להפיל עובר בשבוע ה-24?

בבריטניה הולכים וגוברים הקולות לקבוע כללי משחק ברורים. לא יתכן להשאיר החלטה חשובה כל כך בידיו של כל רופא. וכאן נכנסת המלחמה על ההפלות לסיפור. אם אפשר להציל תינוק שנולד בשבוע ה-23 להריון, איך ייתכן שאפשר להפיל עובר בשבוע ה-24? מובן שכשנקבע חוק ההפלות, איש לא תיאר לעצמו שפגים צעירים כל כך יכולים לחיות. אבל זו בדיוק הבעיה. השפיטה המוסרית שהחליטה על הפלות ראתה בעוברים יצורים ללא סיכוי לחיות מתחת לגיל מסוים, אבל הרפואה המתפתחת מוכיחה שזו טעות. תומכי ההפלות לא אוהבים את העדויות החדשות על פג בן 23 שבועות שחי וקיים וגם בריא למדי. הם יאהבו עוד פחות חוק שיכריח רופאים לנסות ולהציל פגים צעירים מאד. חוק כזה ישפיע בהכרח על כללי ההפלות.

זכויות אדם הם צירוף מילים קסום בעולם שלנו. זכויות האישה הן מושג שאין לערער עליו. אבל הצגת הפלות כעניין פשוט של זכות האישה הוא הטעייה. סטנדרטים מוסריים של בני אנוש לא יכולים לקחת בחשבון התפתחות טכנולוגית. וכך ניצבים היום בפני הדילמה של הגיל המוקדם ביותר בו יש לעובר סיכוי לחיות, ובאזור הדמדומים הזה, הכרזה על זכות האישה על גופה מצלצלת חסרת טעם, שכן מדובר בחיים של אדם אחר שיכול להיוולד ולחיות חיים מלאים.

בעולם המערבי משקיפים בחשדנות על מאבק מתנגדי ההפלות בארצות הברית. אבל לאו דווקא משאלים כדוגמת זה שבדרום דקוטה יאלצו את תשומת הלב הציבורית להתמקד בנושא. אם רפואה מודרנית יכולה לתת חיים לאלו שנחשבו לעתידים למות, איך אפשר להצדיק את הריגתם של אלו שיש להם סיכוי לחיות? הגילויים החדשים על יכולת ההישרדות של פגים מדגישים בחדות את מה שעומד בלב הויכוח. בחירה היא מילה יפה, אבל האם היא חזקה מספיק כדי לגבור על ערך קדושת החיים?