הבהרה: מטרת המאמר שלהלן היא לעורר את הנושא הבא: האם האווירה והדפוסים החברתיים שנוהגים אצלנו כיום, מעודדים דפוסי התנהגות לקויים. אין כוונת המאמר בשום אופן, להסיר אחריות אישית מכל מי שמטריד, או מבצע כל עבירה אחרת.

 

הדיון הציבורי המתעורר מדי פעם סביב נושא ההטרדות המיניות מצד אישי ציבור (חברי כנסת, שחקנים, קצינים וכדומה) – נעשה בעיקר דרך המשקפיים המשפטיות הצרות, ולרוב באמצעות מושגים משפטיים כמו "ראיות", "אשמה" וכדומה.

אכן, קיים פן משפטי, חשוב לכשעצמו, לגבי תופעה חברתית חמורה זו, אך ההתמקדות התקשורתית והציבורית בעיקר בפן זה של המעשים המגונים מסיטה את הדיון הציבורי משאלות יסוד, כמו לדוגמא, האם הטרדות מיניות מקורן בנורמות חברתיות לקויות, או ליתר דיוק, של דפוס חברתי שהמתירנות המערבית מכתיבה לכולנו. אין בדברים אלה בכדי להמעיט מחומרת מעשה של הטרדה מינית או של עבירות חמורות יותר, שכן האחריות היא תמיד אישית. אך ראוי מבחינה סוציולוגית לבחון, מה, אם בכלל בחברה שלנו, מעודד תופעות אלה.

קובעי טעם לוואי

אישית, אני מביע שאט נפש נוכח הכיעור של גל החומרנות המציף את החברה המודרנית ושל הפיכת הדחף האדיר הנטוע באדם מטבעו – היצר המיני – לאמצעי של בידור. הלא מדינת ישראל היא אחת מארצות השפע המערבי, שהמתירנות המוחצנת ניגרת ועולה בהם בכל חוצות, וחשיפת הגוף האנושי נעשה אחד האלמנטים הקונסטיטוטיביים בחיים הפרטיים ובחיים החברתיים של שכבות רחבות של העם. חשיפה זו אף נעשית עיקר תכנה של מה שמכונה אצלנו בשם "ספרות יפה" ועיקר צורתה של מה שמכונה אצלנו בשם "אמנות".

גל החושפנות והפורנוגרפיה, הפוקד אותנו הוא לא נגע נלוה של התרבות המודרנית, אלא שייך למהותה של החברה. מבחינת ערכי ההומניזם אין שום פסול במתירנות שכזו על צורותיה וגווניה, מאחר שאין בה פגיעה בזכויותיו של הזולת (בתנאי שכל העוסקים בכך עושים זאת מרצונם); אדרבה, מבחינת ערכים אלה, ההנאה המקסימאלית מסיפוק היצרים היא בבחינת טוב, דווקא משום שיש בכך הנאה מקסימאלית. אולם עלינו לתת את הדעת האם האווירה והדפוסים החברתיים שנוהגים אצלנו כיום, אינם מעודדים בעקיפין או במישרין התנהגות מינית נלוזה ופוגענית.

דומה כי בכל הנוגע להטרדות מיניות, החברה המערבית המודרנית מתנהגת בהתחסדות ודו-פרצופיות מאוסה.

דומה כי בכל הנוגע להטרדות מיניות, החברה המערבית המודרנית מתנהגת בהתחסדות ודו-פרצופיות מאוסה. השאלה הנשאלת היא: מהי האחריות הציבורית של החברה המערבית להפחתת הדגש על מין כמעט בכל פרסומת, מודעת רחוב ו/או סגנון לבוש והתנהגות?

החברה שלנו בעצמה משדרת בכל פינה מזדמנת מתירנות רבה והפקרות, כאשר קובעי הטעם באופנת נשים מגיעים מפריז ואמסטרדם, רומא וניו-יורק. הפרסומות משדרות שתפיסת גופם של האישה או הגבר היא מטרה שיש להשיגה ויהי-מה, קובעים לנשים ולגברים מה וכיצד עליהם ללבוש מכף רגל ועד ראש. הלבוש החיצוני המוחצן והצעקני, ההתנהגות הקוראת לחוסר התאפקות,  החינוך לספונטניות ו"ללכת עם הזרם" – הם רק סימפטומים שטחיים להלך הרוח החברתי המתירני בישראל ובמערב הפתוח.

ההידרדרות תלך ותימשך

לא באתי חלילה להכשיר כל שרץ, ואני רואה בחומרה רבה כל מעשה אונס והטרדה מינית. הדגש בדבריי כאן היה על הדו-פרצופיות של החברה המודרנית, שמצד אחד מקדשת ומאלילה את המתירנות המינית, ומצד שני, מתכחשת לתוצאות הישירות של אותה התנהגות, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בכניסה להיריון לא רצוי, בהטרדות מיניות מהצד, וחמור יותר, באונס בכפייה של מי מהצדדים.

עוד ב-1975 הצביע על כך הפרופ' ישעיהו ליבוביץ', שאפיין נכונה את חולאי החברה שלנו: "אין לה [=לחברה הישראלית-המערבית המודרנית] בעולמה אלא שני קניינים: 'המדינה' – מזה, ורדיפה בלתי מרוסנת אחרי העלאת רמת-החיים על ידי כספים הבאים מן החוץ – מזה, תוך הסחת-הדעת מכל הבעיות הגדולות של האדם (ושל האדם היהודי בפרט), של החברה ושל העם. את צרכיה הרוחניים והנפשיים של חברה זו מספק חיקוי עלוב של תכני העולם המערבי – וזאת דווקא בצורה קריקטוריסטית: התבהמות על ידי בידור וספורט, התבהמות על ידי זימה ופורנוגרפיה, והתבהמות על ידי שכרון הלאומנות ותהילת הגבורה המלחמתית. לפיכך תלך ותימשך בה ההידרדרות האנושית, החברתית והמדינית עד להתמוטטות והתפוררות".

ישאל נא כל אחד ואחת את עצמו/ה, בינו/ה לבין עצמו/ה: "האם לא זה בדיוק מה שקורה לנו כעת? ומה ביכולתי לעשות כדי לעצור את ההתדרדרות החברתית במדרון החלקלק של המתירנות הפושה בכל?"

המאבק באונס ובהטרדות מיניות בהקשר המשפטי בלבד הוא מוגבל ביותר. הזירה העיקרית נמצאת ביכולת לחולל שינויים חברתיים מרחיקי לכת בערכי היסוד, לא רק לגבי יחסים בין גברים לנשים, אלא באופן כללי לגבי המבנה ההיררכי והשיתופי של החברה, ודפוס ההתנהגות שמבוסס על אסטרטגיות מתירניות בידי "קובעי טעם" לוואי של החברה המערבית.